זכות הקניין

זכות הקניין (או בעלות) היא זכותו המשפטית של אדם למנוע מאנשים אחרים לפגוע או לעשות שימוש במשאב פיזי או מושג מופשט. על פי הוגים רבים זכות הקניין נמנת עם זכויות האדם הטבעיות.

זכות הקניין מוקנת לאדם מתוקף קבלתה מידי בעליה הקודמים או מתוקף היות האדם הראשון לביית משאב בתולי אשר לא בוית על ידי איש מקודם. הזכות לקניין הינה זכות בעלת אופי משפטי מובהק, שכן קביעת קיומה או אי-קיומה של זכות זו, מתייחסת לתיאור מדויק ככל הניתן של ההיסטוריה, כפי שמתחייב מהמערכת המשפטית.

ההכרה בזכות הקניין מופיעה במסמכים מרכזיים העוסקים בזכויות האדם, ובהם:

• הצהרת זכויות האדם שפרסמה האספה המכוננת הלאומית בצרפת בשנת 1789.
• מגילת הזכויות של ארצות הברית שפורסמה ב-15 בדצמבר 1791.
• ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם שאומצה על ידי עצרת האו"ם בשנת 1948. סעיף י"ז בהכרזה זו עוסק בזכות הקניין.

זכות הקניין במשנתו של ג'ון לוק

על פי משנתו של ג'ון לוק, שנחשב להוגה של רעיון זכות הקניין, לאדם שאינו חבר בקבוצה, יש זכות טבעית להגן על רכושו מפני אחרים. כאשר האדם חובר לקבוצה, על החברה להבטיח לאדם שיוכל לשמור על רכושו, ושהאדם יוכל להחליט מה לעשות עם רכושו, בהתאם לרצונו.

מתוך המסכת השנייה: (סעיף 95) "...הדרך היחידה שבה אדם מוותר על חירותו הטבעית ומקבל על עצמו את קשרי החברה האזרחית, היא דרך של הסכם עם בני אדם אחרים להתחבר ולהתאחד כעדה לשם חיי רווחה משותפים, חיי בטחה ושלום, כשהם נהנים באין מפריע מקניניהם ומוגנים יותר מלפנים מפני כל מי שאינו מבני חברתם"

על פי לוק, אין החברה יכולה לקחת מאדם את רכושו, מבלי שיאבד הטעם לקיומה של החברה בעיני משתתפי החברה.

(סעיף 137) "שהרי לא היו בני האדם מוותרים למען [מחוקקי החוקים] על החרות שבמצב הטבעי וקושרים את עצמם בקשריהם, אלו לא התכוונו לשמור בדרך זאת על חייהם, על חרויותיהם ועל רכושם..."

על פי לוק, לקיחת מיסים לטובת המדינה יכולה להיעשות רק בהסכמת החברים בקבוצה, או על ידי נציגיהם

(סעיף 143) "...אסור שהרשות המחוקקת תטיל מיסים על קניינם של בני העם בלא שיביעו הללו את הסכמתם לכך, אם בעצמם ואם על ידי שליחיהם."

סוגי קניין

מבחינים בין ארבעה סוגים עיקריים^{[דרוש מקור]} של קניין:

• מקרקעין – דברים קבועים בקרקע, כגון בתים, מכרות ומפעלים. אלה נקראים גם "נכסי דלא ניידי" ובראשי-תיבות נדל"ן.
• מיטלטלין – בניגוד למקרקעין, אלה נכסים שניתן להזיז (לטלטל) אותם, כמו תכשיטים ואבני חן.
• קניין רוחני – קניין אשר אינו קיים בחומר. קניין רוחני הוא כל מה שקשור לזכויות יוצרים, כגון פטנט או תוכן של ספר.
• קניין מוסרי - קניין זה הוא קניין אמיתי^{[דרוש מקור]}תבנית:ההבהרה המדבר על אנשים . " לא תחמוד אשת רעיך " אין על אדם אחר לקחת או להסית אדם השייך מבחינת החוק ומטעם ברית הנישואין לאדם אחר .

חלוקת אחרת של קניין היא לקניין אישי וקניין פרטי. קניין אישי הוא מה ששייך לאדם והוא עושה בו שימוש, כגון ביתו, לבושו וכדומה. קניין פרטי, לעומת זאת, הוא קניין שבאמצעותו בעליו מפיק ממנו רווח, כגון דירות שהוא משכיר או מפעל הנמצא בבעלותו. הבחנה זו חשובה בעיקר לעניין תורות סוציאליסטיות ומרקסיסטיות.

דיני הקניין

דיני הקניין הם קוגנטיים (כופים-אינם ניתנים להתנאה). הם מכילים 5 זכויות קנייניות: בעלות, שכירות, משכנתא, זיקת הנאה וזכות קדימה. ישנם דברים שהמחוקק אינו מעוניין שיהיו פרוצים, לכן בישראל רשימה זו היא סגורה. השיטה המשפטית גורסת שלציבור הזכות, שמלבד זכויות קנייניות מוכרות וידועות אלו, לא ניתן יהיה להפתיעו בזכות מסוג כזה או אחר שאינו מכיר.

זכות הקניין בישראל

בישראל מוגנת זכות הקניין על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבו קובע סעיף 3: "אין פוגעים בקניינו של אדם". כזכות יסוד הייתה זכות הקניין מוגנת עוד לפני חקיקתו של חוק היסוד, אך עיגונה בחוק מחזק אותה, ובפרט מגן עליה גם מפני חקיקה לא ראויה של הכנסת. ככל זכות המוגנת על ידי חוק יסוד זה, ניתן לפגוע גם בזכות הקניין בחוק שמקיים שלושה תנאים:

• החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל.
• החוק נועד לתכלית ראויה.
• הפגיעה בזכויות היא במידה שאינה עולה על הנדרש.

ראה הרחבה בערך המהפכה החוקתית.

ביקורת על זכות הקניין

הוגים רבים (בעבר ובהווה) בעלי זיקה סוציאליסטית או מרקסיסטית כגון קארל מרקס טוענים כי זכות זו איננה זכות 'טבעית' אלא זכות המשרתת את האינטרסים של בעלי ההון כיוון שהיא מאפשרת לבעלי הקניין לצבור רווחים. בהגות זו מבחינים בין קניין פרטי לבין קניין אישי, כאשר הקניין האישי הינו רכוש המשמש לצרכים מיידים (כגון בית, רכב, מזון) ואילו הקניין הפרטי הוא אמצעי המשמש את בעליו להפקת רווחים (שדה חקלאי, כלי עבודה, מכונות ואמצעי ייצור אחרים). בבסיס הביקורת על זכות הקניין עומדת הטענה כי אמצעים אלו זה שייכים למעשה לכלל החברה ולפיכך התוצרים המופקים מהם שייכים לכלל החברה ולא לבעל הרכוש. הוגים אלו קוראים לביטול זכות הקניין כזכות יסוד ולביטול הקניין הפרטי בכלל.

ראו גם

• זכויות האדם
• דיני קניין
• ג'ון לוק
• אמנת ז'נבה הרביעית

לקריאה נוספת

• גבריאל יצחק רוונה, היחס לבעלות ולקניין הפרטי לאור פרשת נבל הכרמלי, יוסף דעת - ספר זיכרון ליוסף אהרן ניצן, רחובות התשס"ו, עמ' 272 - 181