הזמנה לחתונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: מחקר ראשוני, סגנון לא אנציקלופדי, אתנוצנטרי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הזמנה לחתונה היא מסר, שבאמצעותו בני זוג העומדים להתחתן, כמו גם הוריהם של בני זוג אלה, מזמינים את קרוביהם וידידיהם להשתתף בטקס החתונה. הדרך המקובלת להזמנה זו היא באמצעות מכתב מודפס, שאליו נלווים אמצעים תקשורת נוספים, כגון שיחת טלפון, דואר אלקטרוני וכדומה.

ההזמנה לחתונה כוללת את שמות בני הזוג הנישאים, את מקום עריכת החתונה ומועדה. אל פרטים בסיסיים אלה נלווים פרטים נוספים, כרצון מנסחי ההזמנה ומעצביה. בישראל מקובל להוסיף למשל את שמות הוריהם של בני הזוג.

הזמנות לחתונה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

להזמנות לחתונה שורשים עמוקים בתרבות ובהוויה הישראלית. נראה כי ההזמנות לחתונה הן מעין בבואה המשקפת שינויים בחברה הישראלית בהיבטים שונים דתיים, ערכיים, אידאולוגיים, ובמידה רבה אסתטיים. למרות העובדה, שמעיקרה ההזמנה לחתונה כמסמך הינה הזמנה לטקס דתי, חלו וחלים בה שנויים המבטאים את צו האופנה והיא נתונה למניפולציות למה שקרוי בפינו ה"מודה" העכשווית.

ההזמנות לחתונה משקפות את מאוויי לבם של המזמינים (הזוג המתחתן בדרך כלל, אך לעתים גם הוריהם), את אמונותיהם, את הדרך בה הם תופשים את חייהם, את הצורה בה הם מגדירים את הישראליות שלהם, כיצד הם היו רוצים שיראו אותם ואת מידת הקונפורמיות שלהם לחברה בה הם פועלים . באמצעות ההזמנות לחתונה מעבירים המזמינים למוזמנים מסר של הגדרת זהות, גם אם, כפי שלעתים קרובות קורה, הוא מופיע כהתרסה כנגד מציאות קיימת. השימוש שעושים המזמינים בבחירת האלמנטים הגרפים בהזמנה לחתונה ובבחירת הטקסט, יש בו כדי ללמד על עמדותיהם, אמונותיהם, תפישת חייהם וגיבורי התרבות שלהם.

רקע היסטורי של תעשיית ההזמנות לחתונה יהודית וישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות תעשיית ההזמנות לחתונה משיקה פחות או יותר להתפתחות הדפוס ותעשיית הנייר וככל שאלה האחרונים ידעו להעמיד לרשות המזמינים כלים טובים יותר כן חלו שנויים במראה, בצורה, ובתכנים של ההזמנות לחתונה.

טרם התפתחות הדפוס ההכרזה על הנישואין הייתה נמסרת לציבור בפי הגבאי בבית הכנסת כחלק מן ההודעות האחרות אותן היה מוסר לציבור על אירועים שונים בחיי הקהילה, ובכרזות מעוטרות בסמלים ובפסוקים יהודיים שנכתבו בכתב ידם של המזמינים או הוזמנו על ידם אצל סופר סת"ם והיו נתלים במקומות ציבוריים בשכונה היהודית ובאמצעותם אף נמסרו פרטים על ייחוסם של החתן והכלה, זמן ומקום האירוע.

עם התפתחות הדפוס והופעתן של מכונות הבלט הראשונות בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 החל הייצור הסדרתי של ההזמנות שהטקסט בהן היה יצוק באותיות עופרת שהיו מטביעות את הטקסטים על גבי הנייר ובהמשך עם הופעת הצינקוגרפיה אף החלו לשלב בטקסט ציורים ואיורים, בעלי אופי דתי בדרך כלל.

בשלהי המאה ה-20 ועם התפתחותו של דפוס האופסט החלו ההזמנות לחתונה לזכות לעדנה גוברת והולכת. תחילה כיכבו בישראל ההזמנות עם המרכבה המפוארת הרתומה לשני סוסים בווריאציות שונות שלכולן מכנה משותף אחד: הפרש/רכב המהולל הניצב בחזית והאוחז בשוט ומאחור ניבטות דמויותיהן של החתן והכלה, זה (החתן) לבוש בהידור ופניו מקרינות ארשת מרצינה ורוב דעת ללמדך כי הוא בן טיפוחיה של האם היהודייה, עורך דין, מהנדס או רופא, ולידו הכלה החסודה, תמה ורבת חסד וחמלה, לבושה בשמלה משתפלת ובידה זר הפרחים.

מלחמת ששת הימים והניצחון הגדול על צבאות ערב, ובעקבותיו האופוריה ששטפה את הארץ, מצאו את ביטוים בקטלוגים חדשים שבהם יכול היה הזוג לבחור הזמנות לחתונה גדולות מעוטרות בהטבעות זהב וכסף וכן הזמנות על רקע ירושלים המשוחררת.

המעבר, בשנות התשעים, מחתונה באולם אירועים לחתונה בגני אירועים ובמרחב הפתוח הביא גם לשינוי בהזמנות לחתונה. החלו להופיע הזמנות עם ציורים צבעוניים, קריקטורות וקומיקס, וטקסט החורג מן המקובל וכתוב ביד חופשית. מתקופה זו ואילך החלו ההזמנות לחתונה לשמש לצעירים כר נרחב לבטא באמצעותו את השאיפה למקוריות, שאיפה שמצאה את ביטויה בעיצוב הזמנות ככרטיס טיסה, פתקית מסטיק בזוקה, טופס ארנונה, כרטיס לקולנוע, צילום על תקליטור, ועוד כיד הדמיון הטובה.