הז'נדרמריה הבריטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הז'נדרמריה הבריטיתאנגלית - British Gendarmerie) הייתה כוח בריטי מסוג ז'נדרמריה (כינוי לגוף צבאי העוסק בפעילות שיטור) שפעל בארץ ישראל ובעבר הירדן עם תחילת המנדט הבריטי, בין השנים 1922 ל-1926.

לאחר כיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים, החלו השלטונות הבריטים בארגון כוח משטרה מקומי, שהורכב בתחילתו מאנשי המשטרה הצבאית הבריטית, ולאחר מכן גויסו אליו גם תושבי הארץ לפי מפתח עדתי. ביולי 1920 הוחלף הממשל הצבאי הבריטי בממשל אזרחי, לקראת ההכרזה על המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים. הסכסוכים בין העדות בארץ, שהגיעו לשיא שלילי במאורעות תרפ"א העמידו בספק את יכולתו של כוח המשטרה לשמור על השלום. היהודים העלו ספקות באשר לנאמנותם של השוטרים הערבים בכוח, וטענו כי אלו עמדו מן הצד ואיפשרו לפורעים לבצע את הפרעות.

ביולי 1921, כחודשיים לאחר סיום הפרעות, החל הגיוס למשטרה המעולה (שכונתה "הז'נדרמריה הפלשתינאית"), לה גויסו בני הארץ בפיקוד בריטי. אך נראה כי לא היה בכך די. בראשית 1922 נראה היה כי יחלוף זמן רב עד שכוחות המשטרה הקיימים יגיעו לרמה בה יוכלו להתמודד עם האתגרים של השלטת הסדר בארץ. מכיוון שכך, הוקם כוח נפרד, שכל המשרתים בו בריטים, שכונה "הז'נדרמריה הבריטית".

עם יצירת הכוח שירתו בו 43 קצינים ו-700 שוטרים מן השורה, ורובם גויסו מכוח השיטור המלכותי של אירלנד (Royal Irish Constabulary) ו"דיביזיית הסיוע" (Auxiliary Division) שלו, שפורקו בסמוך ליצירת הכוח החדש. חיילים אלו היו לרוב ותיקי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים האירית. באפריל 1922 הגיעו כ-650 מהם לחיפה. הם לא הגיעו כיחידה, אלא באופן עצמאי, על סמך שמועה שעברה מפה לאוזן אצל חברי היחידה שמפקדה, גנרל הנרי טיודור קיבל על עצמו את התואר "אחראי על ביטחון הציבור" (Director of Public Safety) בארץ ישראל, בתחילת שנת 1922. חלקם הגדול היה חבר ביחידת ה"בלאק אנד טאנס" הידועה לשמצה, בשל השיטות האכזריות שהפעילה כלפי האוכלוסייה האזרחית במהלך מלחמת האזרחים. מעריכים כי למעלה משלושת רבעי היחידה היו חברי ה"בלאק אנד טאנס", ביניהם פושעים פליליים ואנשים שנמלטו מן החוק במקומות אחרים.‏[1]

חיילי היחידה קיבלו מדים מיוחדים, ובניגוד לכובע הקולפאק של יתר אנשי הז'נדרמריה, לבשו כובע רחב שוליים בדומה לכובעי בוקרים. כינויים בפי אנשי היישוב היה "האירלנדים". מפקדה של הז'נדרמריה הבריטית היה קולונל ג'ון אנגוס מקניל, חייל סקוטי ותיק, שהיה בן 48 בעת שקיבל את הפיקוד על היחידה.

מבחנה הראשון של היחידה היה עוד ביולי 1922 עם ההכרזה על תחילת המנדט הבריטי. הערבים הכריזו על שביתה כללית ואיימו בפרעות. נוכחותם המאסיבית של "האירלנדים" במוקדי החיכוך הייתה בין הגורמים שמנעו גל פרעות חדש ‏[2]. דאגלס דאף, איש היחידה, מתאר בספרו "חרב להשכיר" את הדרך בה הפחידו אנשי היחידה פורעים ערבים, כאשר הראו להם כי אינם חוששים לדרוך את נשקיהם, וזאת לאחר שהשמועה על חוסר המעצורים של הכוח החדש הופצה בכוונה על ידי קציני המשטרה במחוזות.‏[3]. העיתון דבר תיאר בשנת 1925 את שיטותיהם של אנשי היחידה בפיזור הפגנה בלתי חוקית של פועלים יהודים בחיפה במילים "האירלנדים... התנפלו על כל עובר ושב במכות אכזריות, ואחרי כן אסרו." ‏[4] מקור אחר מתאר כיצד נשלחו ארבע פלוגות של שוטרים לנצרת ומשלא אהבו את המגורים שהוצעו להם השתלטו על בניין המוסקוביה ששימש את השלטון האזרחי של מחוז הגליל. לאחר שפקיד מקומי העיר להם כי הדבר אינו ראוי, הכניסו אותו בתוך ארון מסמכים והשליכו את הארון מן הקומה השנייה.‏[1]

הז'נדרמריה הבריטית הועסקה ככוח למניעת מהומות, וכן במלחמה בכנופיות של שודדים שעדיין פעלו בארץ. הם הצליחו במשימתם לשמור על השקט ועל השלום, והביאו להקטנה משמעותית של מספר החיילים הבריטים ששהו בארץ‏[3] עם זאת, שיטותיהם הבלתי שגרתיות לא הובילו לשגרה של שמירת החוק, ולא איפשרו פעולות שיטור ומודיעין שיטתיות. מרכזה של היחידה היה בירושלים. עם הזמן צומצם כוח האדם של היחידה, ובשנת 1925 בסמוך לפירוקה, מנתה כ-550 שוטרים. ‏[5]

עם תחילת פעולת הז'נדרמריה היה הגנרל טיודור המפקד העליון של שתי הז'נדרמריות וכן של משטרת המנדט ויחידות צבא נוספות שחנו בארץ ישראל. ב-1924 הוחלף טיודור במפקד משטרת המנדט ארתור סטפן מאברוגורדאטו.

בשנת 1925 הוחלף הנציב העליון הרברט סמואל בלורד הרברט פלומר. פלומר החליט לבצע ריאורגניזציה בכוח המשטרה, על מנת לחסוך בהוצאות. הוא החליט לפרק את שתי הז'נדרמריות, ולהקים את חיל הספר העבר-ירדני. ‏[6] בפברואר 1926 פורקה הז'נדרמריה הבריטית. כ-200 מאנשי הז'נדרמריה הבריטית המשיכו בשירות ביחידות משטרת המנדט, וחלקם הצטרפו לחיל הספר העבר ירדני. ביניהם אישים כגון ריימונד אוסוואלד קפראטה או דאגלס דאף שמילאו תפקידים מרכזיים במשטרת המנדט. בשנות ה-40 החזיקו אנשי היחידה לשעבר בתפקידי פיקוד גבוהים, ויש המסבירים בכך את נטיית המשטרה לפתור בעיות בדרך של שימוש בכוח, ולעתים שימוש בכוח מוגזם.‏[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Richard Andrew Cahill,Going Berserk: The Black and Tans in Palestine The jerusalem Quarterly, summer 2009, 38.
  2. ^ בן-ציון דינור (עורך ראשי), ספר תולדות ההגנה. הוצאת מערכות, 1955-1972, חלק שני, עמ' 149 (להלן: "תולדות ההגנה")
  3. ^ 3.0 3.1 תולדות ההגנה, חלק שני, עמ' 204
  4. ^ פרטי המאורעות בחיפה, דבר, 25 באוגוסט 1925
  5. ^ על המשטרה המעולה, דבר, 12 ביולי 1925
  6. ^ תולדות ההגנה, חלק שני, עמ' 212