החבל
| החבל | |
|---|---|
 |
|
| שם במקור: | Rope |
| בימוי: | אלפרד היצ'קוק |
| הפקה: | אלפרד היצ'קוק |
| תסריט: | ארתור לורנטס (ע"פ מחזה של פטריק המילטון) |
| שחקנים ראשיים: | ג'יימס סטיוארט ג'ון דל פארליי ג'נרגר |
| חברת הפצה: | האחים וורנר |
| הקרנת בכורה: | 28 באוגוסט 1948 |
| משך הקרנה: | 80 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| תקציב: | 1,500,000 דולר |
| דף הסרט ב-IMDb | |
החבל (באנגלית: Rope) הוא סרט קולנוע של אלפרד היצ'קוק משנת 1948 לפי מחזה מאת פטריק המילטון. זהו סרטו הראשון בצבע של היצ'קוק. ייחודו של הסרט הינו בכך שהאירועים המצולמים בו מוצגים ב"זמן אמת", כלומר זמן ההתרחשות חופף בדיוק את זמן הצפייה. הצילום נערך כך שכביכול בוצע ב"שוט" אחד, למרות שמבחינה טכנית בוצע הצילום בעשרה שוטים בני כ-5 עד 10 דקות כל אחד. המחזה המקורי הושפע מסיפור אמיתי, רצח בובי פרנקס על ידי לאופולד ולב, שאירע באוניברסיטת שיקגו ב-1924.
תוכן עניינים |
עלילת הסרט [עריכה]
בראשית הסרט, המתרחש כולו בשעת דימדומים וערב, רוצחים שני סטודנטים, ברנדון שו (בגילומו של ג'ון דל) ופיליפ מורגן (פארליי ג'נרגר) את חברם דייויד קנטלי, ללא כל סיבה או מניע באמצעות חניקה בחבל. את גופת הנרצח מטמינים השניים בתיבת עץ ישנה. הרצח מבוצע כתרגיל ב"אמנות הרצח", ניסיון לביצוע פשע מושלם ו"טהור", אותו יכול לבצע רק מי שהוא "על-אדם" (גרמנית: Übermensch), מונח אותו טבע פרידריך ניטשה ושאליו נחשפו השניים במסגרת לימודיהם אצל מורם הנערץ, רופרט קאדל (ג'יימס סטיוארט).
בהמשך נערכת בדירה ארוחת ערב בה נוכחים אביו של דיוויד ודודתו, חברו הטוב, ארוסתו והפרופסור קאדל. בתור שעשוע מניחים פיליפ וברנדון כיבוד לאורחים על גבי אותה תיבת עץ בה טמונה גופתו של דייויד. בשיחה נדונה התאוריה הפילוסופית בדבר חוסר השוויון הטבעי בין בני אדם וזכויות היתר שישנן לאנשים עליונים. עם הזמן מתחילה השיחה לסבוב סביב העדרותו המתמיהה של דייויד. האורחים תוהים להיכן יכל להעלם, עובדה שגורמת לפיליפ לגלות חוסר שקט, עצבנות ושתיית יתר של אלכוהול, בניגוד לברנדון שמנסה לשמור על קור רוח גם בפני רמיזות שיכולות להתפרש כדו-משמעיות ומרמזות על רצח.
המסיבה נקטעת כאשר אמו של דייויד מתקשרת בטלפון ומבקשת מאביו וארוסתו שיחזרו לביתם כדי להתחיל ולהתחקות אחר עקבותיו של דייויד. בצאתו של פרופסור קאדל מוגש לו בטעות כובעו של דייויד, בתוכו רקומות ראשי התיבות של שמו DK. הפרופסור מתחיל לחשוד, אך אינו מגלה דבר ועוזב את הדירה. כעבור זמן קצר הוא חוזר לדירה בתואנת שוא ומתעמת עם שני תלמידיו לשעבר. הוא מגלה את גופתו של דייויד, נחרד מן המעשה ובפרט מאופן פרשנותם של תלמידיו את התורה שלימד אותם. לאחר מאבק הוא שולף אקדח ויורה מן החלון אל תוך הלילה על מנת להזעיק את המשטרה.
ההפקה [עריכה]
הסרט מהווה את אחד מנסיונותיו הנועזים של היצ'קוק, ורוג'ר אברט הגדיר אותו כ"אחד הנסיונות המרתקים שנעשו מעולם על ידי במאי גדול בסרט מסחרי"[1]. הסרט שובר מוסכמות רבות בנוגע ל"אורך שוט נסבל", ומיקום כל הסרט בתוך דירה אחת גורם לקהל לחוש בקלסטרופוביה ובקוצר נשימה. למעשה, על סט הצילומים, היו קירות הדירה ניתנים להזזה ופועלי במה הזיזו את הקירות והרהיטים כל הזמן על מנת לאפשר את תנועת המצלמה.
מסך מדומה נשקף מבעד לחלונות הדירה והציג את קו הרקיע של ניו יורק ובו האמפייר סטייט בילדינג ובניין קרייזלר, שלאורך הסרט (שעלילתו מתרחשת משעה 19:30 עד 21:50) מוארים באור השקיעה ונדלקים בהם האורות, באמצעות 8,000 נורות זעירות ו-200 שלטי נאון.
הצילום נערך במספר מקטעי צילום, כיוון שאורך הסרט במצלמה באותה עת לא אפשר טכנית צילום ארוך בשוט יחיד. לפיכך, נערכו החלפות סרט במצלמה באופן שלא יפריע לזרימה הטבעית של העלילה. למשל, המצלמה מתקרבת לגבה של אחת הדמויות או לחפץ מסוים שממלא את כל שדה הראייה, ולאחר החלפת הסרט המצלמה נעה מגב הדמות או החפץ חזרה אל צילום החדר. בנוסף ישנו קיטוע יחיד לצורך החלפת הגלגל במקרנת בית הקולנוע.
שיטת הצילום התובענית, שלא אפשרה עצירת מצלמה בשל שגיאת שחקן, חייבה מן השחקנים יכולות משחק מדויק לאורך זמן, כמו של שחקני תיאטרון[2].
הומוסקסואליות [עריכה]
הסרט מבוסס במפורש על סיפורם של לאופולד ולב, שהיו הומוסקסואלים. על אף שהסרט הופק בתקופה שמרנית בה שלט בהוליווד קוד הייז, המחמיר בביטויים מיניים בכלל והומוסקסואלים בפרט, שזור הסרט ברמזים לכך ששני גיבוריו, ואולי גם הפרופסור, הם הומוסקסואלים ולכל המשתתפים היה ברור שמדובר בסרט שאחד מהנושאים בו הוא "זה" ("it") כלומר ההומוסקסואליות הגלויה שביחסים בין פיליפ וברנדון[2]. השחקן ג'ון דל היה הומוסקסואל[3] ופארליי ג'נרגר היה ביסקסואל[4]. שחקנים כמו מונטגומרי קליפט וקרי גרנט דחו את השתתפותם בסרט מפחד שמא תיתפס כ"יציאה מהארון".
התייחסויות פילוסופיות [עריכה]
הצילום בסרט והקשר שלו עם העלילה זכו למחקר ולניתוח מפורטים, בין היתר בספר "Rope: Three Hypotheses" מאת Peter Wollen, בספר "טריפו/היצ'קוק" ובסרט "Rope Unleashed", המצורף לגרסת ה-DVD של הסרט. לפי עיונים אלה, הצילום והעריכה והסט המצומצם שאין יציאה ממנו "לשאוף אויר" משמשים את היצ'קוק ככלים לשליטה פסיכולוגית על קהל הצופים וגורמים לתחושת מתח בלתי נסבלת כמעט, כמו חבל הנמתח עד להתפקע. זאת בניגוד לתפיסה שרווחה בקרב מבקרי קולנוע בני הזמן שראו את העלילה רק כתואנה עליה ביקש היצ'קוק לתלות הצגת פעלולי עריכה, חדשנות סגנונית של צילום בתוך סט מצומצם ויכולת טכנית גרידא[5][6]. לפי פרשנות נוספת, אנו, הצופים (באמצעות תנועת המצלמה), נוכחים בחדר כמו דמות נוספת, דוממת ומאשימה, כמו רוח רפאים, כמו רוחו של דיוויד[2].
ברובד הגלוי ביותר, מתמודד הסרט עם הפילוסופיה של ניטשה ו"החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי בקשר לחוסר המוסריות שב"על-אדם", הסבור שהוא יכול לרצוח סתם כך. סלבוי ז'יז'ק[7] מציג את התמה העיקרית של הסרט, החבל, כמקשר בין מילים למעשים. הוא מתריע מפני ההיקסמות למילים ורעיונות הירואיים ואידאולוגיות גדולות (אותן מייצג הפרופסור), המזכירות את האידאולוגיה הנאצית. לפי פרשנות זו, הפרופסור נאלץ להתמודד עם ההשלכות של הטפותיו, אך כאשר המסר שלו חוזר אליו מן ה"אחר" הוא מזדעזע. ז'יז'ק , בעקבות לאקאן, מגדיר את הפרופסור כגיבור חלול, כיוון שאינו מקבל את תוצאות מעשיו ונסוג מפניהן בבהלה.
לקריאה נוספת [עריכה]
- פרנסואה טריפו, היצ'קוק/טריפו, הוצאת בבל-האוזן השלישית, 2008
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ http://rogerebert.suntimes.com/apps/pbcs.dll/article?AID=/19840615/REVIEWS/811069998/1023
- ^ 2.0 2.1 2.2 סקירה במגזין הדי.וי.די מאת מרק בורן
- ^ מהאתר "גאה" יומי
- ^ לפי האוטוביורגרפיה שלו, "Include Me Out" עמוד 41, מהאתר "גאה" יומי
- ^ ביקורת ב"ואניטי פייר", ינואר 1948
- ^ ביקורת בת-הזמן בניו יורק טיימס
- ^ בספר "תהנו מהסימפטומים", ספריית מעריב (עיון), 2004; עמודים 28, 49
| אלפרד היצ'קוק | ||
|---|---|---|
| סרטים שביים |
גן התענוגות (1925) • נשר ההר (1927) • הדייר (1927) • הטבעת (1927) • במורד הגבעה (1927) • אשת החקלאי (1928) • קלת דעת (1928) • השמפניה (1928) • תושב האי מאן (1929) • סחיטה (1929) ג'ונו והפייקוק (1930) • רצח! (1930) • אלסטרי מתקשרת (1930) • משחק העור (1931) • מארי (1931) • עשיר וזר (1931) • מספר 17 (1932) • וולטרס מוינה (1934) • האיש שידע יותר מדי (1934) • 39 המדרגות (1935) סוכן חשאי (1936) • חבלה (1936) • צעירים ותמימים (1937) • הגברת הנעלמת (1938) • ג'מייקה אין (1939) רבקה (1940) כתב חוץ (1940) • מר וגברת סמית' (1941) • חשד (1941) • חבלן (1942) • צל של ספק (1943) • סירת הצלה (1944) • בכבלי השכחה (1945) • נודעת (1946) • משפט פאראדין (1947) • החבל (1948) • תחת חוג הגדי (1949) פחד במה (1950) זרים ברכבת (1951) • אני מתוודה (1953) • אליבי (1954) • חלון אחורי (1954) • לתפוס גנב (1955) • מי רצח את הארי? (1955) • האיש שידע יותר מדי (1956) • הנאשם (1956) • ורטיגו (1958) • מזימות בינלאומיות (1959) פסיכו (1960) הציפורים (1963) • מארני (1964) • המסך הקרוע (1966) • טופז (1969) |
|
| ראו גם אלפרד היצ'קוק מגיש • היצ'קוק • עלמה רוויל • מלון בייטס | ||
