החברה לקניית אדמת יריחו

החברה לקניית אדמת יריחו הייתה מיזם משנת תרל"ב (1872) לקניית אדמות כיכר הירדן ליד יריחו מידי השלטונות העות'מאנים לצורך הקמת יישוב יהודי. בין יוזמי קבוצת הרכישה היו הרב מאיר אוירבאך, יואל משה סלומון, יהושע ילין והרב בנימין סלנט.

בשנת 1872 העמידה הממשלה העות'ומאנית למכירה פומבית שני-שליש מאדמת יריחו. הרקע לכך היה שהשלטון המרכזי החליט להטיל מס על הקרקעות. כאשר בקשו לגבות את המס מהאריסים אשר עיבדו את האדמות, הם הודיעו שהיות שהם נהנים רק משליש היבול, הם מוכנים לשלם רק שליש מהמס על האדמות. לפי כך הממשלה החליטה כי שני-שליש של השטח, השייך לבעלי האדמה, יועמד למכירה, וזאת היות שבעלי הקרקעות לא היו מוכנים לשלם את המס שנדרש מהם.

השטח שעמד למכירה עמד להירכש על ידי אחד משני אישים: האחד, האפנדי מוסה פאשא אל חוסייני מנכבדי ירושלים, והשני, עשיר ארמני תושב מצרים. קבוצת יהודים מירושלים התארגנה והחליטה כי היא תרכוש את השטח. הקבוצה הגיעה לידי הסדר כספי עם שני הרוכשים הפוטנציאליים. ואכן, השלטונות בירושלים אישרו את העסקה והשטח עמד להרשם על שם קבוצת היהודים מירושלים. אלה כבר בחרו שם למקום "פתח תקוה". מקור השם היה לקוח מספר הושע: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה"" (ב', יז).

מייסדי המקום רצו לבא בכך את הרצון להסיר מהעיר את שם הקודם, אשר נקבע בספר יהושע במעשה עכן: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב יְהוָה, מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, עֵמֶק עָכוֹר, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה" (ז', כה-כו). ועמק זה, לפי דברי הנביא, יהיה לפתח תקווה.

ההסכם נשלח לאישור לשלטון המרכזי בקושטא. הסולטאן הטורקי בקש לדעת מהי הנתינות של קוני השטח ביריחו. ראשי הקבוצה, כמו ברכישות אחרות שנעשו בארץ ישראל הציעו לחברי הקבוצה כי האדמה תירשם על שם נתינים עות'מאניים, אך המשקיעים האירופאיים חששו לכספם וסירבו לכך שהקרקע תרשם על שם באי-כחם. כאשר הוברר לסולטאן כי רוכשי השטח הם זרים אירופאיים, הציע עבור השטח סכום העולה על זה שהוצעה על ידי הקבוצה הירושלים, ואדמת יריחו הייתה לאחוזת הסולטאן.

יהושע ילין, שהיה מיוזמי הרכישה, אמר בסיום העסקה שלא יצאה לפועל: "בשברון לב ובדאבון נפש: "מִהֲרוּ, בָּנָיִךְ; מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ, מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (ישעיהו מ"ט, יז) ו "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֵין יוֹצֵא, וְאֵין בָּא" (יהושע ו', א)".

ומספר יוסף ריבלין:

	באלה הימים נוסדה פה חברה חדשה מאנשים נכבדים וקנו את אדמת יריחו עיר התמרים, למען עבוד אותה ולהוציא לחמם ממנה. ראשי החברה הזאת המה: הרב הגאון הגדול וכו' מהו' מאיר אוירבאך נ"י [=נרו יאיר], והרב הגביר מוהר"מ יפה, והגביר הסוחר הנכבד מוהר"ר [=מורנו ורבנו הרב רבי] בן ציון ליאן והרב המופלג הסוחר החרוץ מוהר"ר בנימין בייניש סאלאנט [בנו של שמואל סלנט] הי"ו [=השם ישמרהו ויחיהו]. האדמה הזאת היא אדמת הממשלה, והפחה מושל העיר הוא מכר אותה. וזכרה אלוק להשר הישר באדם יעקאב פאסקאל וויצע קונזול [=סגן הקונסול] האוסטרי אשר הוא היה בעזרתנו גם בדבר הזה. פעמים רבות הלך בעצמו ובכבודו אל פחת העיר וידבר על לבו אדות המכירה הזאת, גם הורהו איך יעשה להפק גם רצון אילי הארץ (איפינדיס) כי יסכימו גם המה על המכירה, והננו מצפים בכל יום כי יבא קיום על המכירה מהממשלה הרוממה בקושטא.
– יוסף ריבלין, 'חברה להתנחלות על אדמת יריחו', הלבנון, ירושלים, ח' בסיון תרל"ו

כישלון הניסיון לרכוש את אדמות כיכר הירדן הביאו להקמתה של "החברה לעבודת האדמה וגאולת הארץ, בשנת תרל"ו (1875), ומאוחר יותר להקמת המושבה פתח תקוה באזור אומלבס.

לקריאה נוספת

• אברהם יערי (עורך), זכרונות ארץ ישראל, כרך א':
  • י"ח: יהושע ילין, משא ומתן על קניית אדמת יריחו, 1872
  • י"ט: פנחס גראייבסקי, על קניית אדמת יריחו שר יואל משה סולומון, 1872.