החדר הסגלגל

החדר הסְגַלְגַּל (באנגלית: Oval Office, כלומר "המשרד הסגלגל") הוא המשרד הרשמי של נשיא ארצות הברית, הממוקם באגף המערבי של הבית הלבן. החדר נקרא כך בשל צורתו ("סגלגל" בעברית פירושו "אובלי", "אליפטי", ואין לבלבלו עם הצבע הסגול). מאחורי שולחן העבודה של הנשיא ישנם שלושה חלונות גדולים הצופים לכיוון דרום, ובקצה הצפוני של החדר ישנו אח.

במבנה המרכזי של הבית הלבן (המשמש למגורי הנשיא ומשפחתו ולאירוח דיפלומטי), ישנם שלושה חדרים סגלגלים אחרים, הממוקמים אחד מתחת לשני ופונים לכיוון דרום (חדר קבלת הפנים הדיפלומטי בקומת הקרקע, החדר הסגלגל הכחול בקומה הראשונה והחדר הסגלגל הצהוב בקומה השנייה). עם זאת, כאשר מציינים את "החדר הסגלגל", הכוונה היא לחדר זה המצוי באגף המערבי ולא לחדרים במבנה המרכזי.

בחדר הסגלגל ישנן ארבע דלתות: הדלת המזרחית, שממנה ניתן לצאת לכיוון גן הוורדים; הדלת המערבית שמובילה אל חדר העבודה הפרטי ומטבחו של הנשיא; הדלת הצפון-מערבית שנפתחת אל המסדרון המרכזי של האגף המערבי והדלת הצפון-מזרחית המובילה אל משרדה של מזכירתו הפרטית של הנשיא.

החדר הסגלגל זכה לחשיפה נרחבת בסדרת הטלוויזיה "הבית הלבן", שעוסקת בהתנהלות הממשל האמריקני ובעבודה היום-יומית בבית הלבן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החדר הסגלגל נבנה לראשונה בשנת 1909, תקופת כהונתו של הנשיא ויליאם טאפט, ונבנה שוב במראהו הנוכחי בשנת 1934, תקופת כהונתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט.

הנשיא טאפט, שיזם את בניית החדר הסגלגל בשנת 1909, סבר שעם בניית החדר הסגלגל הוא יוכל להיות מעורב במעשי היום-יום של הנשיאות שלו יותר ממעורבותם של קודמיו. בשנת 1933, כשרוזוולט נבחר לנשיא, הוא יזם תכנון חדש לחדר הסגלגל; הוא לא אהב את העובדה שבחדר הסגלגל לא היו חלונות. המיקום החדש של החדר הסגלגל, בפינה הדרום-מזרחית של האגף המערבי, אפשרה לנשיא יותר פרטיות, וכך יכול היה הנשיא להיכנס ולצאת מן החדר מבלי שיהיה בטווח הראייה של עובדי האגף המערבי. יתרון זה היה משמעותי בעיני הנשיא רוזוולט, שלא אהב להיראות בפומבי בכיסא גלגלים.

במרוצת השנים החדר הסגלגל הפך לסמלה של הנשיאות האמריקאית. אזרחי ארצות הברית נקשרו אל החדר בזכות תצלומים מפורסמים שנחרתו בזיכרון, כמו תמונת ג'ון קנדי ג'וניור, בנו הקטן של הנשיא ג'ון קנדי, תחת שולחן העבודה של אביו, או תמונתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון משוחח בטלפון עם האסטרונאוטים שהלכו על הירח במשימת אפולו 11.

החדר שימש לעיתים קרובות כרקע לנאומים לאומה בעלי חשיבות, שהותירו רושם רב על הצופים. בין הנאומים הבולטים נמנים הודעתו של ג'ון קנדי על משבר הטילים בקובה (1962), נאום ההתפטרות של ריצ'רד ניקסון (1974), הודעתו של רייגן על אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר (1986) ותגובתו של ג'ורג' ווקר בוש לפיגועי 11 בספטמבר (2001).

מאז שהחדר נבנה בשנת 1934, רצפתו הוחלפה ארבע פעמים: במקור הרצפה הייתה עשויה משעם, אולם הנשיא אייזנהאואר, שהיה חובב גולף, הרס את הרצפה כשחבט בכדורי גולף. באמצע שנות השישים הורה הנשיא ג'ונסון לרצף את החדר מחדש בריצוף מעץ. בשנת 1982 הורה הנשיא רייגן להחליף את ריצוף החדר בריצוף לבן עשוי מעצי אורן. החדר רוצף שוב באוגוסט 2005, תחת כהונתו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, אולם ריצוף זה זהה כמעט לריצוף שנעשה בימי הנשיא רייגן.

שולחן העבודה של הנשיא ניתן לנשיא רתרפורד הייז כמתנה מהמלכה ויקטוריה בשנת 1879. הוא נבנה משרידיה של הספינה הבריטית המלכותית "רזולוט", ומאז כהונתו של הנשיא הייז השתמשו בו כל הנשיאים (פרט לג'ונסון, ניקסון פורד, ובוש האב).

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרד הסגלגל הוא שם נרדף לכוח וההדר של מוסד הנשיאות של ארצות הברית. לכן , כל נשיא הנכנס לתפקיד משנה את העיצוב של החדר כדי להציע תחושה של אישיותם וסוג הנשיאות שהם רוצים לייצג.

בעת השבעת הנשיא לתפקיד אנשי צוות התפעול של הבית הלבן מעצבים מחדש את החדר סגלגל (כמו גם את קומת מעון המגורים הנשיאותי) כמרחב העבודה שלו, כאשר רהיטים רבים מוסרים ומוחלפים כדי להתאים לחזון הנשיא הנכנס וקווי העיצוב שלו. עיצוב החדר משתנה לפי טעמו של כל נשיא: הריהוט, השטיח המכסה את רצפת החדר, הווילונות והציורים על הקירות. עד שהשטיח שבחר הנשיא עם כניסתו לתפקיד מוכן, הוא בוחר שטיח ששימש את אחד הנשיאים הקודמים. העיצוב נעשה ברובו על ידי הגברת הראשונה, ורוב המימון לעיצוב החדר הוא מתרומות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]


מספר	הנשיא	חזית	מבט על
35	ג'ון פיצג'רלד קנדי
36	לינדון ג'ונסון
37	ריצ'רד ניקסון
38	ג'רלד פורד
39	ג'ימי קרטר
40	רונלד רייגן
41	ג'ורג' הרברט ווקר בוש
42	ביל קלינטון
43	ג'ורג ווקר בוש
44	ברק אובמה
45	דונלד טראמפ
46	ג''ו ביידן