החופש הפריזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החופש הפריזיפריזית: Fryske frijheid) הוא כינוי לטענה פריזית לחירות מפאודליזם ומכל אדון מלבד הקיסר שניתנה להם לטענתם על ידי קרל הגדול; ולמוסדות השלטוניים שצמחו עקב טענה זו. המיתוס הפריזי מספר על דמות בשם "ליבר פריזו" (הפריזי החופשי) שהצליח, יחד עם שותפיו לדרך, לשוב מאיטליה מנצח במאה ה-9, עם הישג זה. על פי האגדה, הפריזים היו מן המשתלטים על רומא, באומץ לב רב, עבור קרל הגדול. קרל הגדול נתן להם בתמורה את מתת החירות מאדון פאודלי. ייתכן וקיים גרעין של אמת במיתוס, וכי קרל השמן (ולא קרל הגדול) העניק לפריזים זכויות ב-855, לאחר שנלחמו עבורו נגד הנורמנים.

מעבר למיתוס הפריזי, הייתה קיימת בהיסטוריה הפריזית מחלוקת לגבי זכויות האדונים, שהובילה לחיכוכים בין הפריזים לאצולה ההולנדית ולרוזני הולנד והיו קיימים מוסדות שלטוניים עצמאיים בפריזיה בחלק מן התקופות. היחס של שליטי האימפריה הרומית הקדושה ושל האצולה המקומית לרעיון ה"חופש הפריזי" היה שונה משליט לשליט. בשנת 993 נרצח ארנולף, רוזן הולנד על ידי הפריזים, לאחר שניסה לשלוט בהם ביד רמה. ב-3 בנובמבר 1248 הכיר ויליאם השני, רוזן הולנד ב"חופש הפריזי" לאחר שהפריזים סייעו לו במצור על אאכן. ב-1417 הכיר זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב"חירות הפריזית". לעומת זאת, לודוויג הרביעי העדיף להעניק את השליטה על פריזיה לרוזני הולנד.

ה"חופש הפריזי" הסתיים סופית ב-1498, כשצבא הלנדסקנכט, שכירי החרב הגרמנים של אלברכט, דוכס סקסוניה, הביס את הפריזים.