החידה של קספר האוזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החידה של קספר האוזרגרמנית: Jeder für sich und Gott gegen alle) הוא סרט דרמה אותו ביים הבמאי הגרמני ורנר הרצוג בשנת 1974. הסרט מספר את סיפורו האמיתי של איש המסתורין קספר האוזר (בגילומו של ברונו שליינסטין), המבוסס על תמלילי מכתביו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוקב אחר קספר האוזר, שחי את 17 השנים הראשונות של חייו כבול במרתף קטן עם סוס צעצוע, ללא כל מגע אנושי למעט אדם לבוש מעיל שחור וכובע, שהאכיל אותו מדי יום.

יום אחד בשנת 1828, אותו אדם הוציא את האוזר מתאו ולימד אותו מספר משפטים ואיך ללכת, ואז עזב אותו לבדו ברחוב בעיר נירנברג. האוזר הופך מושא לסקרנות רבה בקרב אנשי העיר ובהמשך אף מוצג בקרקס המקומי בטרם נלקח תחת חסותו של מר דאומר, שהשקיע בחינוכו. האוזר למד לקרוא ולכתוב ופיתח גישות מקובלות על היגיון ודת, אך בעיקר נמשך למוזיקה.

האוזר משך את תשומת לבם של אנשי האקדמיה, אנשי הדת ואנשי האצולה, אך בשיא פריחתו, הותקף פיזית על ידי אותו אדם שהחזיק בו במשך 17 שנים. האוזר נפגע בראשו אך הצליח להתאושש. לאחר מכן, באופן מסתורי, הוא נדקר בשנית, הפעם באזור החזה, פגיעה שהביאה למותו.

רגע לפני מותו מתואר האוזר בסרט כשהוא מוטל במיטה ומתאר את חזיונותיו על ברברים נוודים במדבר סהרה. בנתיחה שלאחר המוות נתגלה כי להאוזר כבד ומוח קטן גדולים מהמקובל.

הקשר היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוקב אחר סיפורו האמיתי של קספר האוזר, על פי מכתביו שנמצאו עם גופתו ובעקבות פרטים שנתגלו לגבי כליאתו ושחרורו לחופשי.

האוזר היה בן 17 כשנתגלה לראשונה בנירנברג, אך גולם בסרט על ידי ברונו שליינסטין, שהיה בן 41 בעת הצילומים.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורנר הרצוג גילה את השחקן הראשי, ברונו שליינסטין, במסגרת סרט תיעודי על נגני רחוב. הרצוג הוקסם ממנו והציע לו לשחק בשניים מסרטיו: "החידה של קספר האוזר" ו-Stroszek‏[1], וזאת למרות שלא הייתה לו הכשרה כשחקן. סקירת חייו של שליינסטין מעלה מספר קווי דמיון לחייו של קספר האוזר, ואישיותו באה לידי ביטוי לעתים קרובות גם על סט הצילומים. בפרשנותו של הרצוג בגרסת ה-DVD של הסרט, הוא מספר כי שליינסטין נותר לבוש בתלבושת התפקיד למשך כל הצילומים, וכי הרצוג ביקר אותו פעם בחדר המלון שלו ומצא אותו ישן על הריצפה ליד הדלת, לבוש באותם בגדים.

הסרט צולם בעיר דינקלסבוהל (Dinkelsbühl) ובעיר הסמוכה הסלברג (Hesselberg) בגרמניה.

מספר יצירות מוזיקה קלאסיות שולבו בסרט, בהם יצירותיהם של יוהאן פכלבל, אורלנדו לאסוס, תומאזו אלבינוני וכן של וולפגנג אמדאוס מוצרט.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לדקל הזהב בפסטיבל קאן בשנת 1975 וזכה בשלושה פרסים, בהם הפרס הגדול של חבר השופטים.

הסרט זכה בשלושה פרסי הקולנוע הגרמני בשנת 1975, בהם הסרט הגרמני הטוב ביותר. למרות זאת הוא לא היה מועמד לפרס הסרט הזר הטוב ביותר במסגרת טקס פרסי האוסקר ה-48.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברונו שליינסטין‏[2] בתפקיד קספר האוזר
  • וולטר לדנגסט בתפקיד מר דאומר
  • בריג'יט מירה בתפקיד המשרתת
  • ריינהרד הוף בתפקיד החוואי
  • הרברט פריטש בתפקיד ראש העיר
  • פלוריאן פריק בתפקיד גברת פלוריאן
  • וילי סמלרוג בתפקיד מנהל הקרקס
  • מיכאל קרוצ'ר בתפקיד לורט סטנהופ
  • הנס מוסאוס בתפקיד איש לא ידוע

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stroszek בוויקיפדיה האנגלית
  2. ^ Bruno Schleinstein בוויקיפדיה האנגלית