החיידק הטורף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זיהום פולשני של סטרפטוקוקוס מקבוצה A
סיווגים ומקורות חיצוניים
Streptococcal hemolysis.jpg
במרכז, המוליזה של החיידק הטורף, Streptococcus pyogenes
B95.0 ICD-10
728.86 ICD-9
31088 DiseasesDB
001443 MedlinePlus
derm/743 eMedicine
emerg/332
C01.252.410.890.350 MeSH

החיידק הטורף הוא כינוי מקובל לזיהום פולשני של סטרפטוקוקוס מקבוצה Aאנגלית: Group A severe streptococcal infection), זיהום הנגרם על ידי חיידקי הסטרפטוקוקוס מקבוצה A (בר"ת GAS, או Streptococcus pyogenes), האחראים לרוב התחלואה בסטרפטוקוקוס. סוגים אחרים של החיידק (B, C, D ו-G) עשויים אף הם לגרום לזיהומים דומים.

סוגים מסוימים של GAS עשויים לגרום לזיהומים קשים. האוכלוסיות המצויות בסיכון הגבוה ביותר ללקות בזיהום מסוג זה הן ילדים הלוקים באבעבועות רוח; אנשים בעלי מערכת חיסונית מדוכאת; קורבנות כוויות קשות; קשישים הסובלים מצלוליטיס, סוכרת, מחלות של כלי הדם, או סרטן; ואנשים הנוטלים דרך קבע טיפול בסטרואידים או כימותרפיה. מזריקי סמים נתונים אף הם בדרגת סיכון גבוהה. GAS הוא גורם מרכזי לקדחת לידה ברחבי העולם, בגורמו לזיהום חמור, ובהיעדר אבחון וטיפול מיידיים הוא מוביל למותן של אמהות שזה עתה ילדו. זיהומים חמורים של GAS עשויים אף להתרחש בקרב אנשים בריאים ללא כל גורמי סיכון ידועים.

כל הזיהומים החמורים ב-GAS עשויים להוביל להלם טוקסי, כשל רב-מערכתי, ואף למוות. זיהוי וטיפול מוקדמים ומיידיים הינם בעלי חשיבות עליונה ומכרעת. בדיקות מאבחנות כוללות ספירת דם, בדיקת שתן (יורינאליסיס) ובראש ובראשונה נטילת מספר תרביות מהדם ומנוזלי האזור הפגוע. טיפול הבחירה האנטיביוטי הוא שילוב של פניצילין, אליו GAS רגיש במיוחד וככל הידוע עוד לא פיתח כלפיו עמידות, עם קלינדאמיצין, תרופה אליה החלו להתגלות סימני עמידות.

סוגי הזיהום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוגים הפולשניים של הזיהום מתאפיינים ככלל על ידי מיקום החדירה הראשונית לגוף, ובהם:

דלקת קרום המוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיידק הסטרפטוקוקוס הוא גורם המחלה השני בתפוצתו, לאחר חיידק הפנאומוקוק של דלקת קרום המוח (בלועזית: מנינגיטיס, Meningitis), מחלה דלקתית של הקרומים הרכים של המוח.

הסימפטומים והסימנים השכיחים של המחלה הם:

שיעור ההדבקה הגבוה ביותר היה בגיל 6-7 חודשים. 60% מהחולים הם בני פחות משנה ו-90% הם בני פחות מ-5 שנים.

באופן ראשוני יש לבצע ניקור מותני לשם אבחון. לאחר מכן, כשמדובר בדלקת חיידקית, הטיפול חייב להינתן בהקדם ומבוסס על מתן תוך-ורידי של אנטיביוטיקה לפי גיל החולה והחיידק האפשרי. כאשר מדובר בדלקת ויראלית, לרוב אין צורך בטיפול ספציפי והמחלה תחלוף מעצמה. כאשר מדובר בנגיף ההרפס, יש צורך במתן טיפול תרופתי ספציפי.

במקרה של דלקת קרום המוח שנגרמה על ידי הסטרפטוקוקס, אין המלצה לטיפול מונע לאנשים שהיו במגע עם החולה.

הסיבוך השכיח ביותר אחרי דלקת קרום המוח חיידקית הוא פגיעה בשמיעה, ולכן יש לערוך לילד בדיקת שמיעה לאחר חלוף המחלה. אחוז הפגיעה במערכת העצבים המרכזית (פגיעה בתהליכי החשיבה) לאחר דלקת קרום המוח אינו מבוטל, ולכן במקרה של חשד בדלקת קרום המוח, יש הכרח להגיע לאבחנה במהירות האפשרית, ולהתחיל מיד בטיפול אנטיביוטי ובטיפול תומך אחר.

דלקת ריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום רנטגן של ריאות. החלק העליון נורמלי. בחלק התחתון ניתן להבחין בדלקת ריאות.

דלקת ריאות (בלועזית: פנאומוניה, Pneumonia) היא מחלה זיהומית של הריאות, אשר חלק ממקרי ההידבקות בה נגרמים על ידי הסטרפטוקוקס.

דלקת ריאות פורצת לעתים קרובות כסיבוך של זיהום של דרכי הנשימה העליונות, כגון נזלת, שיעול, דלקת גרון קלה, ובהמשך יומיים שלושה לאחר מכן החמרה בסימפטומים.

בין הסימפטומים והסימנים של דלקת ריאות ניתן למנות:

  • חום
  • צמרמורת
  • שיעול
  • נשימה מהירה
  • צפצופים בנשימה
  • קושי בנשימה
  • הקאה
  • כאב בחזה (לא שכיח, היות שבאזור הריאות אין עצבים)
  • כאבי בטן (לעתים)
  • בדלקות ריאה שמקיפות שטחי ריאות נרחבים יתפתח כחלון של השפתיים ושל קצות האצבעות שנגרם בגלל מחסור בחמצן

לפני גילוי האנטיביוטיקה, הייתה דלקת ריאות לעתים קרובות קטלנית, אולם כיום מטופלים רוב המקרים של דלקת ריאות בהצלחה.

הדבקה בדלקת ריאות חיידקית היא הדבקה במגע עם רוק ונוזלים מדרכי הנשימה, כך שעיטוש או נשיקה יכולים להעביר את המחלה.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]