החלטה 339 של מועצת הביטחון של האו"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת יום הכיפורים

החלטה 339 של מועצת הביטחון של האו"ם היא החלטה שהתקבלה במהלך מלחמת יום הכיפורים, ב־23 באוקטובר 1973, ונועדה לעזור לשים קץ למלחמה.

החלטה זו הסתמכה בעיקרה על החלטה 338 יום לפני כן (אשר היא בעצמה התבססה על החלטה 242). עיקרי ההחלטה היו אישור ההחלטה הקודמת, החזרת כוחות שני הצדדים לעמדות שהיו ברגע שנכנסה הפסקת האש לתוקף ובקשה ממזכ"ל האו"ם לנקוט אמצעים למען הצבה של משקיפי או"ם על מנת לפקח על הפסקת האש.

הצורך בהחלטה זו נבע מהתחדשות הלחימה אחרי הפסקת האש שבאה בעקבות החלטה 338. החלטה 338 הופרה על ידי מצרים. ישראל ניצלה הפרות אלה כצידוק לשורה של הפרות בולטות וזאת בהוראת הממשלה ובאישור שבשתיקה שניתן על ידי ארצות הברית: צה"ל תקף את מוצב בוצר, ניסה לכבוש את העיר סואץ ולכתר את איסמעיליה, ובעיקר ריכז כוחות על מנת לסיים את כיתור הארמייה השלישית המצרית, ניסיון שנכשל עד אז.[1]

הארמייה השלישית כותרה בסופו של דבר לאחר יומיים נוספים של לחימה, דבר שהוביל את מצרים להסכים להפסקת אש. הפסקת האש בשתי החזיתות נכנסה סופית לתוקפה ב-24 באוקטובר, בצל איום סובייטי להתערבות קונבנציונלית של ברית ורשה, וגרעינית באמצעות שתי חטיבות טילי סקאד גרעיניים באזור הדלתא של הנילוס, דבר שגרם לכוננות גרעינית בישראל, ולהעמדת הצבא האמריקני בכוננות שכללה כוננות גרעינית, שהביאה להסרת האיום הסובייטי.[2][3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רונן ברגמן וגיל מלצר, הסוד הגרעיני של מלחמת יום כיפור, באתר ynet‏, 2.9.2004‏
  2. ^ זמן אמת, עמ' 354‏
  3. ^ יובל נאמן, ‏קישור אופרטיבי בין ישראל לבין ארצות הברית במלחמת יום הכיפורים, נתיב ‏104, יוני 2005, עמ' 53