החנות ברחוב הראשי
| החנות ברחוב הראשי | |
|---|---|
 |
|
| שם במקור: | Obchod na korze |
| בימוי: | יאן קדר אלמר קלוס |
| תסריט: | לדיסלב גרוסמן יאן קדר אלמר קלוס ע"פ ספרו של לדיסלב גרוסמן |
| שחקנים ראשיים: | אידה קמינסקה יוזף קרונר |
| מוזיקה: | זדנק ליסקה |
| צילום: | ולדימיר נובוטני |
| הקרנת בכורה: | 8 באוקטובר 1965 |
| משך הקרנה: | 125 דקות |
| שפת הסרט: | סלובקית יידיש |
| דף הסרט ב-IMDb | |
החנות ברחוב הראשי (במקור: Obchod na korze) הוא סרט צ'כוסלובקי מ-1965 בבימויים של צמד הבמאים יאן קדר ואלמר קלוס, על פי רומן קצר מאת לדיסלב גרוסמן שגם השתתף בכתיבת התסריט. הסרט עוסק בעלייתו של הנאציזם בצ'כוסלובקיה דרך סיפורם של נגר פשוט ואלמנה יהודיה קשישה שחנותה הועברה לבעלותו של הנגר, במסגרת תהליך האריזציה. הסרט העניק לצ'כוסלובקיה את זכייתה הראשונה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. שייך לגל החדש בקולנוע הצ'כוסלובקי.
תוכן עניינים |
עלילה [עריכה]
בתקופת מלחמת העולם השנייה, עם עליית הנאציזם בעיירה סלובקית בה מתגורר הנגר טונו ברטקו, אדם פשוט ונוח לבריות, מקבל טונו בעלות על חנות כלי תפירה ברחוב הראשי של העיירה, במסגרת תהליך האריזציה. החנות השתייכה עד כה לרוזלי לאוטמנה, אלמנה יהודיה קשישה וחרשת-למחצה, שלכאורה מנותקת מן העולם החיצוני ואינה מבינה את הסבריו של ברטקו על מצבה החדש. ידידו של טונו, אימריך קוצ'אר, הוא מתנגד מוצהר לאריזציה. הוא מסביר לטונו כי החנות אינה רווחית וכי גברת לאוטמנה מתקיימת מתרומות. הקהילה היהודית מציעה לטונו תשלום קבוע כדי שלא יוותר על החנות, במטרה להגן על גברת לאוטמנה מפני השתלטותו על החנות של אדם אחר שאינו נוח לבריות כמו טונו. טונו מסכים להצעה וגורם לגברת לאוטמנה להאמין שהוא בן דודה שהגיע על מנת לסייע לה בעבודתה. בעוד מערכת היחסים בין השניים מתפתחת, אשתו של טונו מזהירה אותו כל העת מפני ערמומיותה של הקשישה.
כאשר רשויות החוק אוספות את כל יהודי העיירה לשם גירושם, טונו מוצא עצמו נקרע בין תיעובו כלפי משמר הלינקה והנאצים, לבין ההכרח להסגיר את גברת לאוטמנה על מנת להגן על עצמו. כאשר גברת לאוטמנה מבינה שמדובר בסוג של פוגרום היא נבהלת. עם התקרבותם של שוטרים אל הבית, טונו דוחף את גברת לאוטמנה בכוח לתוך ארון כדי להחביא אותה. הדחיפה גורמת למותה של גברת לאוטמנה, דבר שממוטט את טונו רגשית וגורם לו להתאבד בתליה. הסרט מסתיים בסצנה סוריאליסטית בה נפתחת דלת החנות אל הרחוב הראשי, שם טונו וגברת לאוטמנה צועדים יחד בצעדי ריקוד באור יום בהיר ובבגדים נאים, לצלילי נגינתה של להקה המנגנת עבורם.
כתיבה והפקה [עריכה]
אחד מבמאי הסרט, יאן קדר, הוא יהודי סלובקי שבמהלך השואה היה עצור במחנה עבודה. קדר וקלוס התרשמו לטובה מגישתו הטרגית-קומית והאנושית של סיפורו הקצר של גרוסמן, שבמקור נקרא "המלכודת", והחליטו לעבד אותו לסרט. גרוסמן כתב את התסריט בצ'כית, השפה בה נכתב גם הספר ב-1962, והבמאים עיבדו אותו לתסריט צילומים במשותף עם גרוסמן תוך תירגומו לסלובקית. העלילה רצופה בהומור, גם במצבים הטרגיים ביותר של הסרט (במיוחד על רקע חוסר ההבנה השורר בין שתי הדמויות הראשיות), אך היוצרים הקפידו על כך שהצופה יבין תמיד שחיי אדם מונחים על כף המאזניים.
הסרט עוסק בשואה דרך הטרגדיות הפרטיות של שתי הדמויות הראשיות. קדר אמר על כך כי השחזור הקולנועי המושלם ביותר של מצב כלשהו, אינו מסוגל לעלות על סרט העוסק בפשיזם דרך הטרגדיה של אדם יחיד. הוא הביא כדוגמה לגישה זו את דבריו של הסופר הסלובקי לדיסלב מניצ'קו על משפט אייכמן: מניצ'קו הסיק כי עבורו, "המפתח להבנה" נעוץ בגורלם של היהודים אותם הכיר באופן אישי, ולא במספר המדויק של האנשים שאייכמן גרם למותם במישרין או בעקיפין.
הסרט צולם בעיירה הסלובקית סבינוב, שהתאימה לסרט משום שלא עברה שינויים רבים מאז התקופה שלפני היווצרות צ'כוסלובקיה. הבמאים עיצבו את העיירה כך שתתאים לתקופה בה מתרחשת עלילת הסרט. הבמאים נתקלו בקשיים למצוא שחקנית צ'כוסלובקית שתגלם את דמותה המורכבת של רוזלי לאוטמנה. לבסוף הם החליטו ללהק לתפקיד את אידה קמינסקה, שחקנית יהודיה פולניה בעלת נסיון משחק רב. קדר טען כי קמינסקה שיחקה מתוך נסיון אישי. [1]
לדיסלב גרוסמן אמר על כתיבתו של הספר: "אנחנו היהודים ידענו תמיד לבטא את אסונותינו בבדיחות, בדמעות המהולות בצחוק... אני רואה גם את החיים עצמם בבחינת טראגי-קומדיה - אין הם טרגדיה צרופה וודאי שאין הם בבחינת קומדיה...". [2]
תגובות [עריכה]
המבקר זאב רב-נוף טען שעלילת הסרט מזכירה אגדות עממיות הנוטות להפרזה ולחוסר-היגיון ובכך אינה מתאימה לנושא רציני כמו השואה, וגם שסגנונו האמנותי של הסרט הוא לעתים קרובות מיושן ומזכיר את הסרטים ההוליוודיים הרגשניים שיצאו שלושים שנה לפניו. הוא גם שיבח את משחקם של קרונר וקמינסקה וסיים את ביקורתו במילים "כבר אמרתי כי 'החנות ברחוב הראשי' הוא כישלון, אך הלוואי שנהיה גם אנחנו מסוגלים לכשלונות כאלה...". [3]
פרסים ומועמדויות [עריכה]
פרסים [עריכה]
- פרס אוסקר - הסרט הזר הטוב ביותר
- פסטיבל קאן - ציון לשבח על משחק (יוזף קרונר ואידה קמינסקה)
- פרס מעגל המבקרים של ניו יורק - הסרט הזר הטוב ביותר
- פרס מעגל המבקרים של קנזס סיטי - הסרט הזר הטוב ביותר
- פסטיבל פילסן - פרס חביב הקהל (יאן קדר)
מועמדויות [עריכה]
- פסטיבל קאן - פרס דקל הזהב (יאן קדר ואלמר קלוס)
- פרס אוסקר - השחקנית הטובה ביותר (אידה קמינסקה)
- פרס גלובוס הזהב - השחקנית הטובה ביותר - דרמה (אידה קמינסקה)
הערות שוליים [עריכה]
- ^ יאן קדר, החנות ברחוב הראשי: לא ששת המיליונים, כי אם האחד, באתר "קריטריון" (באנגלית)
- ^ ישראל נוימן, ראיון מיוחד עם לדיסלב גרוסמן: חתן "אוסקר" הצ'כוסלובקי משלים את "הכלה" בארץ, דבר, 8 באוקטובר 1968
- ^ זאב רב-נוף, בעיה מצפונית, דבר, 22 באוקטובר 1965
קישורים חיצוניים [עריכה]
- יאן קדר (במאי קולנוע) החנות ברחוב הראשי, 1965. (סצנה)
