הטבח בידוובנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האנדרטה החדשה (2001) לנספי הטבח בידוובנה

ב-10 ביולי 1941 נטבחו יהודי העיירה יֶדוַובּנֶה (Jedwabne) הסמוכה לעיר לומז'ה שבמזרח פולין על ידי שכניהם הפולנים. במשך שנים יוחס המעשה לגרמנים, אך בשנת 2001 חשף ההיסטוריון יאן טומאש גרוס כי הפולנים הם שביצעו את הטבח.

הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 1939 הפכה ידוובנה לשטח כיבוש סובייטי במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות וכבשה שטחים נרחבים. יחידות השמדה גרמניות מיוחדות, האיינזצגרופן, החלו פועלות בשטחים אלו, כמו גם בשטחי בלארוס, אוקראינה, רוסיה, ליטא, לטביה, והשמידו את האוכלוסייה היהודית. במסגרת פעולתן הופצה בשטחים אלו תעמולה שהציגה את היהודים כמשתפי פעולה עם המשטר הסובייטי השנוא. בשטחי הכיבוש הגרמני נכלל גם אזור מזרח פולין ובו ידוובנה, שהייתה עיירה בת 2,500 תושבים. פלישת הגרמנים לאזור הטילה אימה על יהודי העיירה. כמה ימים לפני הפוגרום בידוובנה נערכו פוגרומים ביהודים בעיירות סמוכות כמו רדז'ילוב. בבוקר הטבח, 10 ביולי 1941, התכנסו כל הגברים הפולנים בידוובנה בבית העירייה והחלו לאסוף את יהודי העיירה לשם בטענה שהם צריכים לעסוק שם בניקיון. מאחר שהיהודים כבר אולצו בעבר לבצע עבודות משפילות ניתן היה לחשוב כי מדובר במעשה השפלה רגיל, אולם במהרה הבינו היהודים כי הפעם מדובר במצב שונה. בתחילת הרצח הובלו הגברים היהודים אל בית הקברות וחפרו בור. עם סיום חפירת הבור נרצחו הגברים והושלכו לבור שחפרו. צעד זה סייע לרוצחים, מכיוון שעם מות הגברים לא נשארו יהודים שיוכלו להתנגד לפולנים בהמשך הרצח. לאחר מכן נלקחו שאר יהודי העיירה, בעיקר נשים זקנים וילדים, אל אסם בקצה העיירה. הפולנים המקומיים הציתו את האסם, ורוב הנוכחים באסם נשרפו חיים. הערכות ההיסטוריונים נעות בין 380 ל-1,600 נרצחים. מן הטבח נותרו רק כשבעה ניצולים, בהם יעקב (פצינוביץ') צופן.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 נערך משפט לעשרים ושניים נאשמים, מתוכם זוכו שמונה. באותם ימים לא ניתנה לפרשה חשיבות מיוחדת, וחקירתה נמשכה כשבועיים בלבד.

חקר המקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שכנים" מאת יאן טומאש גרוס (2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות יוחס טבח ידוובנה לאיינזצגרופן. בשנת 2001 פרסם ההיסטוריון האמריקני ממוצא יהודי-פולני יאן טומאש גרוס את ספרו "שכנים", שבו קבע כי המדובר בפוגרום שבו נרצחו 1,600 יהודים על ידי שכניהם. גרוס תיאר כיצד הוכו היהודים למוות, בותרו ונשרפו על ידי שכניהם הפולנים, ללא כל מעורבות גרמנית.

פרסום הספר עורר סערה בפולין. רבים חלקו על מסקנותיו, בהם ההיסטוריון הפולני פרופ' טומש סטשֶמבּוֹש (Strzembosz), שקבע כי למרות שמספר פולנים היו מעורבים, היוזמה לטבח, כמו גם רוב ביצועו, היו בידי הגרמנים. לאחר חקירה מקיפה פרסם המכון הפולני לחקר ההיסטוריה דין וחשבון שבו תמך ברוב מממצאיו של גרוס, אם כי קבע כי באירוע נרצחו 380 אנשים ולא 1,600 כטענת גרוס. כן טענו כי במקום נכחו אנשי משטרה גרמנים, וכי עדים מאשרים נוכחות חיילים גרמנים במקום, בעוד שעדים אחרים טוענים כי במקום לא היו כלל גרמנים.

כיום אין המטילים ספק במעורבות פולנים לא יהודים ברצח בידוובנה, אך שאלת המעורבות הגרמנית נותרה פתוחה. תושבי העיירה עצמם מכחישים את מעורבותם, אך מרבית הציבור הפולני מקבל את גרסתו של גרוס.

ויכוח סטשמבוש-גוטמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין ההיסטוריון הפולני פרופ' טומש סטשֶמבּוֹש (Strzembosz) לבין ההיסטוריון הישראלי פרופ' ישראל גוטמן התקיימה מחלוקת בסוגיית הנרטיב הפולני בנוגע להטבח בידוובנה ובעיירות הסמוכות לה בזמן הכיבוש הנאצי על אדמות פולין. ויכוח זה תועד בכתב במאמרים: "זעקה ודממה", "פרופסור גוטמן, לרישום ביומנך!" ו"הם ואנחנו". ויכוח זה לוקח מקום מרכזי בפולמוס סביב הטבח בידוובנה, שמברר מי היו אחראים לשרפת 1,600 היהודים באסם בידוובנה ב-15 ביולי 1941.

עמדתו של סטשמבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטשמבוש מתאר את יחסם של הפולנים-יהודים ערב תקרית ידוובנה, ומאשים את היהודים בשיתוף פעולה עם הסובייטים ושבכך הצהירו עצמם כאויבי פולין.‏[1] סטשמבוש מונה מתוך תעודות שנמצאו בארכיונים סובייטיים, 16 עיירות באזור המכונה ביילורוסיה המערבית ששם לפי עדויות שונות נטלו אזרחים פולניים ממוצא יהודי כלי נשק נגד אזרחי מדינתם ונגד המדינה הפולנית.

כאשר נשלחה יחידת פולק מס' 110 לדכא תקריות קומוניסטיות-חתרניות בשטחים שהיו מיושבים ביהודים רבים, באותם תקריות היו מעורבים כלי נשק כבדים ומרידה עזה‏[2] אחר כך אותם יהודים שימשו כדי "לצוד" נערים פולניים וירו בהם למוות.‏[3] שנית, סטשמבוש מדבר על התקופה של הכיבוש והסיפוח "הרשמי", היהודים היו האוכלוסייה הדומיננטית בערים האלה, והם הקימו שער ניצחון ונישקו את הטנקים הסובייטיים‏[4], וכך כותב פרופ' יאן טומש גרוס: הצבא האדום המתקדם התקבל בשמחה בידי היהודים.‏[5] בנוסף, סטשמבוש מביא עדויות מחוקרים יהודים למשל, תקווה פתל-כנען מסבירה שקבוצות של לוחמים יהודיים, תקפו מרכזי שלטון פולניים ופרצו את בית הכלא בגורדונה‏[6], ובתגובה על כך ארגנו הפולנים "פוגרום", ולאחר מכן שמחו היהודים על עונשם של "הפוגרומצ'יקים" בידי הסובייטיים.‏[7] במשך המאמר מציין סטשמבוש עדויות נוספות המעידות על שיתוף פעולה מוגזם של היהודים עם הסובייטים כנגד הפולנים, אשר התבטא גם בשיתוף פעולה עם הנ.ק.וו.ד.‏[8]

עמדתו של גוטמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוטמן מתנגד להכללת היהודים כמשתפי פעולה עם הסובייטים, וכופר בעמדתו של סטשמבוש בטענה שהיא שטחית ולא מבוססת. ראשית, גוטמן מסביר כי אומנם היהודים נשאו נשק, אך כמובן שלא נגד מולדתם פולין. היית זו שעת צרה לעם היהודי, ויהודים רבים אשר נשאו נשק להגנה עצמית הוצאו להורג על ידי יחידות פולניות ללא בירור המקרה‏[9]. לטענה זו מביא גוטמן סימוכין מדברי סטשמבוש עצמו‏[10]. גוטמן אף מעלה את חוסר ההיגיון במרידות היהודיות, לכאורה, ומציג כדוגמה את מרד גרודנה. כפשוטה, עלילת המרד מתארת את היהודים יורים ללא הבחנה באנשים ב-17 בספטמבר‏[11], באותו היום שבו נכנס הצבא הסובייטי לפולין. גוטמן שואל בגיחוך איך ידעו היהודים שהסובייטיים יגיעו עד גורדנא, ומדוע ירו ללא הבחנה בעיירה אשר מחצית מתושביה יהודיים?‏[12] גוטמן רואה בטענות מרידות היהודים כסילופים ושיבושים של המציאות. היו יהודים מזוינים אשר התאספו, אך היה זה לצורכי הגנה עצמית.

בתגובה לטענות כי היהודים קידמו את הצבא הסובייטי בשמחה‏[13], גוטמן טוען בפשטות כי קבלת פני הצבא הסובייטי בשמחה היה הסק פשוט. הברירות היו או הצבא הסובייטי או הצבא הנאצי. לא היית כאן מסיבה, אלא כפי שתיארה בדיחה:" היינו נידונים למוות, זכינו לחנינה... מאסר עולם".‏[14]

בתגובה לטענה כי היהודים שיתפו פעולה עם הנ.ק.וו.ד טוען גוטמן כי כך פעלו היהודים ופולנים כאחד, ואין ללמוד מכך דבר. גוטמן מותח ביקורת חריפה על תחקירו של סטשמבוש. לטענתו, המאמר חד צדדי ולא טורח לברר את הנרטיב היהודי כלל.‏[15] סטשמבוש אינו מומחה ליחסים היהודים-פולנים במלחמת העולם השנייה, ולכן גוטמן מעביר עליו ביקורת אישית שהפריח אותיות בנושא שהוא אינו מתמחה בו.

הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 השתתף נשיא פולין אלכסנדר קוואשנייבסקי בטקס לציון 60 שנה לטבח, בנוכחות שגריר ישראל בפולין דאז, הפרופ' שבח וייס. במעמד זה הכיר קבשנייבסקי באחריות הפולנים לטבח, באמרו:

"אנו יודעים בוודאות כי בין הרודפים והרוצחים היו אף פולנים. כאן בידוובנה, אזרחים של הרפובליקה הפולנית מתו בידי אזרחים אחרים (...) בשל פשע זה אנו מתחננים לסליחת צללי הקורבנות ובני משפחותיהם. אני מתנצל כאן כיום, כאזרח וכנשיא של הרפובליקה הפולנית. אני מתנצל בשמי ובשם כל הפולנים שמצפונם נחרד בשל הפשע, המאמינים כי לא ניתן להיות גאה בגדולת ההיסטוריה הפולנית, מבלי להרגיש, בה בעת, בכאב ובבושה על מעשי הרשע אותם ביצעו פולנים כנגד אחרים".

רבים מתחו ביקורת על קבשנייבסקי על נאום זה, שכן לטענתם עדיין לא ניתן לדעת מהו בדיוק שאירע בידוובנה. ראש עירית ידוובנה שנכח בטקס, נאלץ להתפטר מתפקידו.

עד שנת 2001, אז הושלמה חקירת המכון לזיכרון לאומי, יוחס הטבח לחיילים נאצים, וכך גם נכתב באנדרטה לזכר הנרצחים אשר הוקמה במקום. בשנת 2001 הוסרה אנדרטה זו, ובמקומה נבנתה אנדרטה אחרת, וחומת אבנים מסמנת את השטח בו עמד האסם שבו נרצחו היהודים. על האנדרטה כתובות זיכרון לזכר הנרצחים בעברית ובפולנית.

העיתונאי חיים הכט יצר את הסרט "שני אסמים" על הטבח בידוובנה שעלה לאקרנים לראשונה באפריל 2014.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המחזה "הכיתה שלנו" מאת המחזאי הפולני טדיאוש סלובודז'אנק (2008)
  • זעזוע (סרט, 2012)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאן טומש גרוס, שכנים - השמדתה של הקהילה היהודית בידוובנה שבפולין, מפולנית: יז'י מיכאלוביץ', יד ושם והוצאת ידיעות אחרונות, 2001
  • ספר ידוובנה – היסטוריה וזיכרון, ירושלים: הוצאת ועד יוצאי ידוובנה, 1980.
  • מירי פז (עורכת ומתרגמת), החשבון הפולני – עימות עם זיכרון: מבחר מאמרים, הקיבוץ המאוחד, 2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אל האדון פרופסור גוטמן, לרישום ביומנך!", 3, 6.
  2. ^ ארכיון יד ושם033.666;03.2782;63/1791.
  3. ^ Chadakiwicez,zydi I policy, p 121.
  4. ^ "אל האדון פרופסור גוטמן, לרישום ביומנך!", 4, 19.
  5. ^ Chadakiwicez,zydi I policy, p 131.
  6. ^ "אל האדון פרופסור גוטמן, לרישום ביומנך!", 5, 5.
  7. ^ "אל האדון פרופסור גוטמן, לרישום ביומנך!", 5, 6.
  8. ^ "הם ואנחנו" 9,2.
  9. ^ "הם ואנחנו" 2, 11.
  10. ^ Czesław Grzelak, Grodno1939 (Warsaw: Instytut Wydawniczy Związków Zawodowych, 1990
  11. ^ "הם ואנחנו" 10,9.
  12. ^ תקוה פתל-כנעני", זו לא אותה גרודנה", יד ושם, ירושלים 2001 ע"מ 72-73.
  13. ^ ד"ר מ' קלנבויים (משה סנה), אל ד"ר נ' גולדמן. תזכיר על מצבה של יהדות מזרח אירופה בראשית מלחמת העולם השנייה. גלעד;מאסף לתולדות יהדות פולין. כרך 4 - 5 (1978), ע"מ 549 - 576. התזכיר נכתב בז'נבה ב-12 במרץ 1940.
  14. ^ Jan Tomasz Gross, “A jednak sąsiedzi,” Rzeczpospolita, April 10, 2001
  15. ^ "הם ואנחנו" 4 ,5.