הטיה לטובת העצמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הטיה לטובת העצמי היא מונח בפסיכולוגיה חברתית, המתאר את הנטייה של האדם ליחס את כישלונותיו לגורמים ולנסיבות חיצוניים, בעוד את הצלחותיו הוא מיחס לגורמים פנימיים-אישיים.

דפוס ייחוס זה משרת את הדימוי העצמי החיובי של האדם, בכך שהוא מעצים את ההשפעה החיובית של הצלחות, ומצמצם את ההשפעה השלילית של כשלונות. להטיה הסבר מוטיבציוני, לפיו אנשים מעוניינים לקבל אחריות על הצלחות ולהימנע מכך במקרה של כישלונות, וכן הסבר קוגניטיבי, לפיו אנשים נוטים להשקיע מאמצים רבים בהשגת מטרתם ולכן מייחסים את ההצלחות לגורם פנימי ("השקעתי ולכן הצלחתי"), ואת הכישלונות לגורם חיצוני ("השקעתי, אך גורם שאינו תלוי בי הכשיל אותי").

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הישראלית, נודע הפתגם העברי כי "להצלחה אבות רבים אך הכישלון יתום הוא". פירושו הוא שאנשים אוהבים לקחת תחת אחריותם מעשים שגררו עימם תוצאות חיוביות, אך מסירים מעצמם אחריות כשמדובר במעשים שגררו עימם תוצאות שליליות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולג קומליק, אגוצנטריות והטיה לטובת העצמי בניהול משא ומתן, משאבי אנוש 259-260, עמ' 12-18 (2009).