הטיית הצופה המשתתף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

‏‏הטיית הצופה המשתתף הוא מונח בפסיכולוגיה חברתית המתאר נטייה של אנשים לייחס את פעולותיהם שלהם לנסיבות החיצוניות, אך לייחס פעולות של אחרים לעולמם הפנימי.

את הטיית הצופה המשתתף הציגו אדוארד ג'ונס וריצארד ניסבט במאמר משנת 1971. הנחתם היא שההטיה נובעת מהנטייה הקיימת בבני אדם לסבור שאישיותם שלהם מורכבת ורבת פנים, ואילו אישיותם של אנשים אחרים פשוטה יותר ‏‏[1]. על פי ג'ונס וניסבט ההטיה מתקיימת בהתייחס להתנהגויות חיוביות ושליליות גם יחד, אך נחשבת חזקה יותר בהתייחס להתנהגויות שליליות, ובמקרים אלו ניתן להציגה באופן פשטני כ-"כשלונות של אחרים הם באשמתם, כשלונות שלי הם מתוקף הנסיבות". ההשערה היא שההטיה חלה על כל מגוון ההתנהגויות, מכוונות ובלתי מכוונות, גלויות וסמויות. ההטיה מתייחסת לעתים לכלל ההסברים הנוגעים לעולם הפנימי של האדם, אך לרוב נדון בהתייחס לתכונות קבועות של האדם ולא למצבי רוח ‏‏[2].

ההטיה נחשבת על ידי רוב הפסיכולוגים החברתיים כמבוססת ביותר, אולם ברטראם מאלה מאוניברסיטת מישיגן, טוען בהסתמך על סקירת מאמרים שהראיות לקיומה קלושות. על פי בדיקתו, ההטיה קיימת במידה קלה בהתייחס להסברים של התנהגויות שליליות, אך הפוכה בהתייחס להתנהגויות חיוביות [3].

נהוג לחשוב על ההטיה כנובעת משתי סיבות: 1.בולטות שונה - העובדה שעבור מבצע ההתנהגות הסביבה בולטת יותר ממנו עצמו ומתכונות אישיותו, ואילו עבור הצופה בולט דווקא מבצע ההתנהגות עצמו ואישיותו ולא מה שמסביבו. 2.ידע שונה - המשתתף מכיר את עצמו, ומודע לכך שהוא מתנהג אחרת במצבים שונים, ואילו הצופה אינו מודע לכך שמבצע ההתנהגות יכול להתנהג אחרת בנסיבות ובמצבים שונים, ולכן קל לו יותר לייחס את ההתנהגות לגורמים קבועים באישיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.