הטלסקופ הבינוקולארי הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הטלסקופ הבינוקולארי הגדול
LBT.jpg

ה-LBT כפי שהוא נראה בנובמבר 2006
ארגון קבוצת LBT ‏[1]
מיקום מחוז מצפה הכוכבים הלאומי בהר גרהאם, אריזונה, ארצות הברית
קואורדינטות 32°42′05.4″N 109°53′22.6″W / 32.701500°N 109.889611°W / 32.701500; -109.889611קואורדינטות: 32°42′05.4″N 109°53′22.6″W / 32.701500°N 109.889611°W / 32.701500; -109.889611
גובה 3,126 מטר מעל פני הים
נוסד נחנך ב-2004
טלסקופ ראשי
סוג טלסקופ אופטי
קוטר כל מראה - 8.4 מטרים
שטח איסוף 111 מטר²
אורך מוקד 9.6 מטרים
הצבה הגבהה/אזימוט
תחום תדרים אופטי, תת-אדום
www.lbto.org

הטלסקופ הבינוקולארי הגדול (Large Binocular Telescope או בקיצור LBT, במקור נקרא פרויקט קולומבוס) הוא טלסקופ אופטי בהר גרהאם, המתנשא לגובה של כ-3,260 מטר מעל פני הים בהרי פינלנו, בדרום מערב אריזונה, ארצות הברית. הטלסקופ, המהווה חלק ממצפה הכוכבים הבינלאומי בהר גרהאם, מורכב משתי מראות בקוטר 8.4 מטרים כל אחת והוא אחד הטלסקופים האופטיים הטובים בעולם, הן מבחינת כושר ההפרדה והן מבחינת רמתו הטכנולוגית‏[2].

הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטלסקופ הוא פרויקט משותף של מספר גופי מחקר, בהם: הקהילה האסטרונומית האיטלקית (המיוצגת על ידי המכון האיטלקי הלאומי לאסטרופיזיקה וקבוצת מצפים באיטליה), אוניברסיטאות מדינת אריזונה, תאגיד המחקר בטוסון (הכולל את אוניברסיטת מינסוטה, אוניברסיטת נוטרה דאם, אוניברסיטת וירג'יניה ואוניברסיטת אוהיו), הקהילה האסטרונומית בגרמניה (המיוצגת על ידי מספר מכונים באגודת מקס פלאנק וכן מצפים)‏[3]. הטלסקופ נבנה בתקציב כולל של 88 מיליון דולר (שער 1998), ונטען כי זהו הטלסקופ היעיל ביותר בעולם, במושגים של עלות מול שטח האיסוף שהוא מספק‏[4].

בחירת מיקום המצפה עוררה ויכוחים מקומיים רבים, הן מצד שבט האפאצ'ים של סן קרלוס, אשר הכריזו כי פסגת הר גרהאם היא אתר קדוש, והן מצד פעילי סביבה, שטענו כי הקמת המצפה תגרום להכחדת הסנאי האדום של הר גראהם (Tamiasciurus hudsonicus grahamenis), תת-מין של הסנאי האמריקני האדום הנמצא כבר בסכנה. פעילי סביבה וחברי השבט הגישו כ-40 תביעות, אך בסופו של דבר הפרויקט עבר לשלב הביצוע הודות לחוק של הקונגרס של ארצות הברית, אשר אישר את הקמת המצפה ובו שלושה טלסקופים, בשנת 1988. בניית המבנה המכיל את הטלסקופ הבינוקולארי עצמו החלה בשנת 1996 והסתיימה ב-2002. כיום אזור פסגת ההר שסביב המצפה הוא אזור סגור ומוגן, חלק משמורה שמוגדרת כבית גידול קריטי, ואוניברסיטת אריזונה מנהלת מעקב אחר גודל אוכלוסיית הסנאים ‏[5].

אור ראשון ותגליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטלסקופ בנוי בצורת שתי מראות, בעלות קוטר 8.4 מטרים כל אחת, המורכבות על בסיס משותף (ולכן השם - binoculars - משקפת), במרחק 14.4 מטר בין מרכזיהן. המראות יוצרו במעבדות אוניברסיטת אריזונה. הן עשויות זכוכית בורוסיליקט ושוקלות 16 טון כל אחת. שטח האיסוף הכולל של הטלסקופ הוא 111 מ"ר, שווה ערך למראה יחידה בקוטר 11.8 מטר, גדולה מכל טלסקופ יחיד קיים (נכון לסוף 2009). כמו כן, קיים מצב פעולה אינטרפרומטרי, עם אורך בסיס מרבי של 22.8 מטר עבור תצפיות בשיטת סינתזת מפתח (aperture synthesis).

יציקת המראה הראשונה החלה בינואר 1997 ונמשכה כשנה. הטלסקופ ראה אור ראשון במראה זו ב-12 באוקטובר 2005, כאשר צפה ב-NGC 891 [6]. המראה השנייה הותקנה בינואר 2006 ומצב הפעולה הבינוקולארי הפך למבצעי בינואר 2008[7]. העצם הראשון שבו צפה הטלסקופ בשתי המראות יחד היה הגלקסיה הספירלית NGC 2770, במרחק של 88 מיליון שנות אור משביל החלב.

הטלסקופ, יחד עם טלסקופ החלל ניוטון, שימש לגילוי צביר הגלקסיות 2XMM J0830, במרחק של יותר מ-7 מיליארד שנות אור משביל החלב.‏[8]

מערכת עקיבת ההגבהה עם אנשים ברקע

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]