הטמנה (שבת)
בהלכות שבת, הטמנה היא כיסוי כלי ובו תבשיל חם בחומר מבודד או אף בחומר המוסיף מעט חום לתבשיל, על מנת לצמצם במידת האפשר את איבוד חום התבשיל עד אכילתו. הטמנה הייתה נהוגה בעבר במאכלי השבת שנועדו ליום השבת, על מנת לשמור על חומם מכניסת השבת ועד זמן אכילתם, כתחליף להשהייתם על גבי מקור חום עד אז, דבר שעשוי להוביל לחריכתם. כיום הטמנה נהוגה בהיקפים מצומצמים יותר, בעיקר עבור סעודת ליל השבת, ובדרך כלל משתמשים בדרך זו מסיבה טכנית, כאשר אין די מקום על פלטת השבת.
מדרבנן הטמנה מותרת רק קודם לכניסת השבת ולא בשבת עצמה, ורק בחומר מבודד ש'אינו מוסיף הבל', כלומר שאינו מוסיף חום מעצמו בדרך כל שהיא, אלא רק מגן מפני איבוד החום הקיים של התבשיל.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
הטמנה הינה פעולה שנועדה לצמצם כמידת האפשר את איבוד חום התבשיל או אף להגביר מעט את חומו (ובכך למעשה ממשיך בישול איטי) עבור המאכלים המיועדים ליום השבת.
מדין התורה הטמנה מותרת ללא הגבלה הן כאשר היא נעשית מערב שבת ואף אם היא נעשית בשבת עצמה. אולם חכמים אסרו כל סוג של הטמנה בשבת, מתוך החשש שאדם אשר יגלה שהכלי ובו התבשיל התקרר, יבוא לחממו ויעבור על מלאכת מבעיר[1]. בנוסף, אסרו חכמים גם הטמנה מערב שבת ב'דבר המוסיף הבל' (דבר המוסיף חום מצד עצמו עקב תגובה כימית או סיבה אחרת), שמא ההטמנה תהיה בתוך רמץ - אפר ובו גחלים, בהם ישנו חשש להגברת החום באמצעות חיתוי, דבר האסור בשבת מכח מלאכת מבעיר. לאחר גזרה זו הטמנה מותרת רק מערב שבת בדבר ש'אינו מוסיף הבל', היינו שאינו יוצר חום מצד עצמו אלא משמש רק כמבודד כנגד איבוד החום של התבשיל.
הטמנה בשבת אסורה כאשר מדובר במאכל חם ב'כלי ראשון', אולם מותר להטמין בשבת מאכל צונן כדי שלא יתקרר עוד או כדי שיתחממם מעט מצינתו במבודד שאינו מוסיף חום ('אינו מוסיף הבל'), וכן מותר להטמין מאכל חם אם אינו ב'כלי ראשון' בתוך מבודד שאינו מוסיף חום אלא אך משמר את חומו. פעולות אלו אסורות בחומר המוסיף חום ('מוסיף הבל')[2].
ישנה מצווה להטמין מערב שבת באופן המותר חמין לסעודת יום השבת, ודבר זה נחשב בכלל כבוד ועונג שבת. דבר זה מכוון גם כנגד כתות יהודיות קדומות (צדוקים, קראים) שאסרו אכילת מאכלים חמים בשבת.
[עריכה] דיני הטמנה
בדיני הטמנה אין משמעות למצב הבישול של המאכל בתוך הכלי המוטמן, והטמנה באופן שנאסר אסורה גם כאשר ההטמנה גורמת לפגיעה באיכות התבשיל ('מצטמק ורע לו'). עם זאת ישנה דעת מיעוט בין הראשונים[3] שדיני הטמנה הם כדיני השהיה, ועל כן לדוגמא יהיה מותר להטמין דבר שהתבשל כמאכל בן דורסאי (שליש או חצי בישול) ללא הגבלה. אולם שיטה זו נדחתה מהלכה (למעט במקום שנהגו על פיה), היות והטמנה משמשת בעיקר לצמצמום איבוד חום או לחימום קל, ולא להמשך בישול בחום גבוה, ועל כן לא צריך להיות הבדל בפרטי ההלכה לפי מצב הבישול, בניגוד להשהיה שהיא פעולה המובילה להמשך בישול בחום גבוה[4].
הטמנה מבחינה הלכתית היא רק כאשר הכלי ובו התבשיל מכוסה לחלוטין מכל צדדיו ומראשו על מנת לשמור על חומו. כיסוי שאינו מלא, כיסוי לצורך הגנה מעפר או מבעלי חיים וכן נתינת כלי בתוך תנור סגור אינם נחשבים להטמנה[5].
הטמנה יכולה להיות גם על גבי מקור חום חזק, לדוגמא אסור לכסות כלי המונח על פלטת שבת בבגדים מכל צדדיו, היות והכיסוי בבגדים גורם להגברת החימום עקב מקור החום החזק מתחת לכלי. דין זה הוא אף בכיסוי בדברים שאינם מגבירים את החום ('אין מוסיפים הבל') מצד עצמם, היות והכיסוי גורם להוספת חום שמקורו במקור החום שתחת הכלי[6].
דבר טמון שנתגלה בשבת (מעצמו או על ידי פעולת האדם) - מותר להחזיר את כיסויו, היות וכבר היה טמון. כמו כן ניתן להחליף את הכיסוי ואף לעבותו (אולם בתנאי שהבישול כבר הסתיים, שאם לא, נמצא שהוא מזרז את הבישול בשבת ועובר על מלאכת מבשל)[7]. כן מותר להחזיר את הכלי שהוצא מההטמנה חזרה למקום ההטמנה. במידה והמבודד נחשב למוקצה, דבר זה מותר בתנאי שמקום ההטמנה לא התקלקל (לדוגמא, במקרה והמבודד הוא גיזי צמר, במידה ונשארה צורה של גומה להטמנת הכלי, ולא יהיה צורך להזיז את גיזי הצמר באופן ישיר). לפי הרמב"ם (בפירוש המשנה), החזרת כלי להטמנה מותרת רק במקרה והגומה שלמה (גם כשהמובדד אינו מוקצה), ובמקרה והגומה איבדה את צורתה - ההחזרה להטמנה אסורה, היות והפעולה נראית כהטמנה חדשה בשבת.
[עריכה] הוצאת הכלי עם התבשיל מהמבודד
בעת הוצאת הכלי מהחומר המבודד בו הוא נטמן, ישנה אפשרות שהחומר המבודד יחשב למוקצה (היות ואין לו שימוש היתר בשבת), האסור בהזזה ישירה. אם החומר המבודד יוחד לשימוש בהטמנה, אין הוא נחשב למוקצה, וכן אם נעשה בו שימוש להטמנה יותר מפעם אחת גם ללא יחוד. חומרים המשמשים למסחר (ומשום כך מהווים 'מוקצה מחמת חסרון כיס') דורשים יחוד או טמינה פעמיים על מנת שלא יחשבו כמוקצה[8].
במקרה והמבודד נחשב למוקצה אסור להזיז אותו באופן ישיר אלא רק באופן עקיף ('טלטול מן הצד'), באמצעות הרמת הכלי וניעור הכיסוי מהמבודד שעליו.
[עריכה] אכילת מאכל שהוטמן באיסור
במקרה והוטמן מאכל באופן אסור בדבר המוסיף הבל והמאכל התחמם או המשיך את בישולו והושבח, ישנה דעה שהמאכל אסור באכילה בין אם הדבר נעשה בשוגג או במזיד (דעה אחרת מתירה את המאכל כאשר ההטמנה נעשית בשוגג). דין זה הוא חומרא בהטמנה מעבר לרגיל לגבי מלאכות אחרות האסורות מדרבנן. אם המאכל שהוטמן באיסור רק שמר על חומו - המאכל מותר בדיעבד[9].
[עריכה] שימוש בסיר לבישול איטי
שימוש בסיר לבישול איטי (קרוקפוט) לבישול המתחיל בערב שבת ומסתיים בשבת עצמה שנוי במחלוקת, סביב השאלה האם מדובר בהשהיה המותרת או בהטמנה שנאסרה. בעוד הרב משה פיינשטיין התיר את השימוש בסיר זה, הרב שלמה זלמן אויערבאך אסר את השימוש בו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שימוש בסיר לבישול איטי בשבת - בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לד, עמוד א
- ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רנז, סעיף כב
- ^ רשב"ם ויתכן שגם רש"י
- ^ שולחן ערוך אורח חיים רנז סעיף ז
- ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רנז, סעיף י
- ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רנז, סעיף יא
- ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רנז, סעיף כא
- ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רנט, סעיף ב
- ^ יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן רנז, סעיף טו
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה
