הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: אי דיוקים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

האסטרטגיה

רוב המהלכים הצבאים של היוונים נועדו לכיבוש ערים, מבצרים ולהחזקה בהם. כמעט ולא היו תפיסות שטח כמו בלוחמה המודרנית או תכנון מוקדם של המהלכים הצבאים, פרט לגיוס כספים ובעלי ברית.

טקטיקה

לעומת הטקטיקה המזרחית שניסתה להימנע ממגע בין הלוחמים הטקטיקה היוונית התבססה על קרב בטווח אפס. לפי ג'ון קיגן, החידוש הצבאי המרכזי של היוונים היה הניסיון להכרעה. במקום להתיש את האויב בעזרת מלחמה מרחוק כמו המלחמה המזרחית ניסו היוונים להכריע את הקרב על ידי מתקפה מרוכזת על האויב. ביטוי לקרב בו הכריעו היוונים את הפרסים נמצא בקרב מרתון. שיטת המלחמה היוונית התבססה על החנית ושריון כבד. היוונים היו לרוב מתקבצים יחד בשורות (פלנקס) ובאים למגע עם האויב. במהלך הקרב היה מתקיים ניסיון לפרוץ את השורה של היריב ולשבור אותה. תוקידידס הצביע על התנועה של הפלנקס לכיוון ימין מתוך הניסיון של כל חייל בשורה להגן על עצמו בעזרת המגן של חברו מימין. כאשר נפרצה השורה של היריב המשיכו החניתות לפתוח אותה יותר ויותר ולבסוף שברו אותה. בכך הוכרע הקרב. המלחמה בטווח אפס הובילה לפריצת דרך במלחמה הצבאית. הלוחמים היווניים התגברו על הפחד האנושי מסיכון בעזרת השותפות הלוחמתית ופרצו את הדרך להכרעה מטווח אפס. רעיון ההכרעה מופיע כתוצאה מהקרבות היוונים. לפי ג'ון קיגן הצורך בהכרעה נוצר מהעובדה שהיוונים היו חקלאים שיכלו להלחם בצורה מיטבית רק בזמן קצר של השנה. בשאר השנה היה קשה להזיק ליריב. כתוצאה מכך היוונים התמקדו בהכרעה ולא במשחקי סרק. בקרב גואגמלה אלכסנדר מוקדון התעלם ממשחקי קרב לטובת הכרעה של הפרסים. מבחינת סדר המערכה, המצביאים השונים חילקו את הצבא שווה בשווה בין האגפים והמרכז, ללא יצירת נקודות כובד וללא עתודה.

החידושים בטקטיקה היו במאה ה8 לפנה"ס עם המעבר מהמרכבות לצבא הופליטים בעלי חימוש כבד. ובזמנו של אפמינונדס, עם החלוקה הלא שווה של הצבא בין האגפים.

ראו גם

• הצבא היווני בתקופת יוון הקלאסית

קישורים חיצוניים

• טקטיקה, אמצעי לחימה ועוד מיוון העתיקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.