הטרור האדום (אתיופיה)
הטרור האדום (באמהרית: ቀይ ሽብር, קאי שיביר) היה קמפיין פוליטי אלים באתיופיה שהתרחש בין השנים 1977–1978 תחת שלטון החונטה הצבאית האתיופית ("דרג") ומנגיסטו היילה מריאם נשיא אתיופיה לשעבר בראשה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרד שהתחולל בשנים 1977-1978 כנגד הממשלה החדשה גרם להרוגים רבים ופצועים. בתגובה להתקפות של יחאפה כנגד הממשל, נשיא אתיופיה מנגיסטו היילה מריאם הכריז שהמורדים מנהלים טרור לבן. אך הכוחות שפעלו כנגד משטרו של מנגיסטו טענו שהוא זה שמנהל באמצעות מפלגתו מפלגת הפועלים האתיופית טרור אדום.
הקמפיין של מנגיסטו כנגד המתקוממים החל רשמית בנאום שנשא בכיכר המהפכה[1] בלב הבירה אדיס אבבה בו צעק בקול "מוות למהפכנים! מוות ליחאפה!" הוא החזיק בידו שני בקבוקים שבהם היה נוזל אדום הדומה לדם וניתץ אותם כמשל למה שייעשה למי שמתנגד לשלטון[2]. תחת קמפיין זה הוא כלל את הארגונים האריתראים שעביה, ג'אבחה, טארנפית המלוכני, הארגון הטיגראיני וויאנה והארגון הסומלי החזית לשחרור מערב סומליה לצד היחאפה. אלפי גברים ונשים שהואשמו בחברות בארגונים האלו הוצאו להורג[2][3] ארגון אמנסטי מעריך שבפעולות אלו נרצחו כחצי מיליון אזרחים אתיופים[4][5]. ארגון הצלת הילדים (אנ') דווח שקורבנות הטרור האדום כללו לא רק מבוגרים אלא גם כ-1,000 ילדים או יותר, בעיקר בני 11 עד 13 שגופותיהם נראו ברחובות אדיס אבבה[4].
גורם נוסף לקורבנות הטרור האדום היה הרעב שנשמר בסוד מהקהילה הבינלאומית. מיליוני אנשים מתו, במיוחד במחוזות הלחימה העיקריים וואלו ותיגראי. בתגובה לרעב, איכרים רבים התמרדו כנגד הממשלה אך לא היו חלק מארגוני ההתנגדות ולכן בתגובה, מנגיסטו יצר את מיזם המיקום מחדש שגרם לאחד מהמשברים ההומניטרים הגדולים של העשור. מ-1975 ועד 1978 מנגיסטו היה אחראי לרצח העם השביעי בגודלו בהיסטוריה העולמית כ-1,500,000 אתיופים נרצחו תחת שלטון הדרג[6].
בתגובה למתקפות הגרילה של היחאפה בצפון, מנגיסטו נתן פקודה לעצור ולעכב כל מי שנחשד בהשתייכות לארגון. מ-1977 ועד ל-1987 המשטרה האתיופית, הצבא האתיופי ומפלגת הפועלים האתיופית רדפו אלפי אנשים. למרות פעולות אלו, ארגון הגרילה המלוכני טארנפית הצליח להביס את כוחות הממשלה בבאגמדיר אך בגלל מריבות פנימיות שהובילו לפילוג הארגון הם נכשלו בכיבוש הבירה הקיסרית לשעבר גונדר. במזרח לעומת זאת פעל ארגון החזית לשחרור מערב סומליה כשהוא נתמך על ידי ממשלת סומליה. צבא סומלי פלש לאתיופיה על מנת לעזור לארגון זה, סומליה הצליחה לכבוש את הערים הרר ודירה דאווה במלחמה זו בעלי בריתה של סומליה ברית המועצות וקובה שינו את עמדותיהם ותמכו באופן פעיל באתיופיה, השלטון האתיופי פינה את עצמו לטיפול בפלישה הסומלית אך גם השקיע בניסיון למחוץ את הארגונים האריתראים ג'אבחה, שעביה והוויאנה הטיגראיני. בסוף שנות השבעים מנגיסטו ניהל את המערכה הצבאית השנייה בגודלה באפריקה עם כוחות צי ואוויר רבים.
אחרי שניקה את מתנגדיו בתוך הדרג ואויביו ביחאפה, מנגיסטו פנה אל עבר קבוצה מרקסיסטית שתמכה בו בעבר אך כעת הפנתה לו עורף המאיסון מפחד שתנועה זו תנסה להשתלט על הדרג ב-1978 הוא ניהל שלוש מערכות עקובות מדם כנגד המאסיון וכנגד הקבוצה הסוציאליסטית השנייה היחאפה, המתקפה הראשונה הייתה נגד היחאפה השנייה כנגד המאסיון והשלישית כנגד השרידים של הארגונים האלו. במקביל נמשכה הלחימה כנגד ארגוני ההתנגדות האחרים בכל אתיופיה, בניסיון להרוס את ההתנגדויות הצפוניות, מנגיסטו ניהל מערכה ובה שלח את חיל האוויר להפציץ את העיירה חאווזאן שבדרום תיגראי התקפה שעלתה בחייהם של אלפי הרוגים[7]. בינואר 2007 מנגיסטו נמצא אשם ברצח עם ונידון למאסר עולם אך זימבבואה מסרבת להסגירו לאתיופיה. בפינה המזרחית של כיכר מסקל הוקמה אנדרטה לזכר קורבנות הטרור האדום, ובמקום הוטמנו שרידיהם של קורבנות.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כיום כיכר מסקל (מסקל פירושו צלב באמהרית).
- ^ 1 2 Backgrounders: Ethiopian Dictator Mengistu Haile Mariam Human Rights Watch, 1999
- ^ מנגיסטו נשפט למאסר עולם כתבה מאתר הבי.בי.סי.
- ^ 1 2 Christopher Andrew and Vasili Mitrokhin. The World Was Going Our Way: The KGB and the Battle for the Third World. Basic Books, 2005. ISBN 0465003117p. 457
- ^ ארצות הברית מודה שעזרה למנגיסטו להימלט מאתיופיה. כתבה מאתר הבי.בי.סי.
- ^ רצח העם של החונטה הצבאית האתיופית.
- ^ הפצצות שפגעו באזרחים בטיגראי
