הטריאומווירט הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הטריאומווירט הראשון היה ברית פוליטית לא רשמית בין יוליוס קיסר, קראסוס, ופומפיוס הגדול שהוקם בשנת 60 לפנה"ס. לפי הברית לא ייעשה דבר במדינה כנגד רצונו של אחד משלושתם. השלושה סיכמו כי כספו של קראסוס והשפעתו של פומפיוס יקנו לקיסר את משרת הקונסול, והוא יקדם את ענייניהם של שותפיו במסגרת משרתו. על מנת לחתום את הברית השיא קיסר את ביתו היחידה, יוליה, לפומפיוס. הברית לא הייתה רשמית והטריאומווירט ניהל את רומא מאחורי הקלעים, תוך כדי שהם מסלקים את יריביהם הפוליטיים מרומא. בשנת 54 לפנה"ס עם מות אשתו של פומפיוס, ונפילתו של קראסוס בקרב חרן בשנת 53 לפנה"ס, חדל הטריאומווירט מלהתקיים. המתח בין פומפיוס לקיסר הביא בסופו של דבר לפרוץ מלחמת האזרחים בשנת 49 לפנה"ס שבסופה ביסס קיסר את שלטונו האוטקרטי ברומא כדיקטטור.

תוכן עניינים

הסיבות להקמת הטריאומווירט הראשון [עריכה]

הברית בין השלושה החל בעקבות מתחים עם הסנאט.

פומפיוס הגדול העביר ביטול לחלק מחוקי לוקיוס קורנליוס סולה משנת 90, חוקים שהיו לטובת הסנט ובמקום זכה לפופולריות בקרב ההמון. הוא ביטל את החוק שמנע מטריבונים להיבחר למשרות מגיסטראטיות אחרות וכן מצא פשרה לחוק אחר, בנוגע להרכב בתי הדין. הוא החליט כי ההרכב בבתי הדין יהיה מורכב משליש סנטורים, שליש מעמד הפרשים ושליש טריבונים ובכך שוב, החליש את כוח הסנאט. החלשת כוח הסנט הוביל לחמתו עם זאת בזכות התמיכה מהפלבס לא יכול היה הסנאט לעשות דבר.

פומפיוס הצליח להתמנות לשני תפקידים באמצעות אסיפת הפלבס. התפקיד הראשון, שנת 67 לפנה"ס, היה מינוי כאחראי על המאבק בשוד הימים, פעולה שהעניקה לו פיקוד על לגיונות רומאית. בשנת 66 לפנה"ס, הוא מסיים את הקרב מול מלך מיתרידטס וכן כבש את הממלכה החשמונאית. בשנת 62 לפנה"ס, לאחר ניצחונותיו חזר פומפיוס לרומא ולרגע אחד יש חשש שהוא ינצל את כוחו על לגיונותיו כדי לפתוח מלחמת אזרחים. פומפיוס אינו מנצל את כוחו לרע אולם הסנט ממשיך לנטור לו טינה. הסנאט מקשה על השתלבותו בסנאט, מנע מחייליו קרקעות והחליט כי כל חוקיו לשעבר, יצטרכו לקבל אישור מחדש, אחת אחת בידי הסנט.

קרויסוס, היה פטרון של רפובליקנים [1] שלא הצליחו לגייס את הסכום שהבטיחו למדינה. קרויסוס פונה לסנאט בבקשה שיקלו עליהם. האופטימאטים, בראשותו של קאטו הצעיר, מסרבים לבקשת הרפובליקנים וטוענים שכפי שהרפובליקנים אינם מתחלקים עם המדינה ברווחים, כך אין עליה להתחלק בהפסדים. בעקבות תגובת הסנאט מעמד הפרשים מתקומם. קיקרו כתב על המעשה וניסה להסביר עד כמה חשוב לשמור על מערכת טובה עם מעמד הפרשים כדי שהרפובליקה לא תתמוטט. הוא טען כי לקאטו טענות נכונות אך אלו יכולות להתממש רק בעולם האידאלי של אפלטון.

יוליוס היה ממונה על קרב בהיספניה בשנת 62 לפנה"ס. הוא מנצח בקרבות ורוצה לערוך תהלוכת ניצחון אולם מנגד הוא רוצה להיבחר כקונסול. על מנת להיבחר לקונסול יש להגיע ולדרוך פיזית ברומא. יוליוס שאינו רוצה להפסיד את התהלוכה מבקש מהסנט שיאשר לו לא להגיע פיזית לרומא. הסנט מסרב. לכן, 59 לפנה"ס, שלושת חברי הטריאומווירט מאחדים כוחות.

התחזקות יוליוס קיסר [עריכה]

בשנת 59 לפנה"ס, יוליוס נבחר לקונסול יחד עם מרקוס קלפורניוס ביבולוס. ביבולוס הודיע על פרישתו מעסקי הציבור על מנת לעקוב אחרי אותות שמימיים. כוונתו הייתה כפי הנראה לשתק את פעילותו של קיסר על פי חוק שאסר על פעילות פוליטית אם נתגלו בשמים סימנים רעים. בפועל הביא הדבר להשתלטות קיסר על שתי משרות הקונסול, עד כדי כך שהרומאים, שהיו מציינים את השנה בנקיבת שמות שני הקונסולים, קראו לשנת 59 לא שנת "ביבולוס וקיסר" כי אם שנת "יוליוס וקיסר". יוליוס דאג לבני בריתו. הוא העניק לחילי פומפיוס את הקרקעות שהובטחו ואפשר לפומפיוס יציאה למזרח. קרויסוס מקבל עיקוב לחובות הרפובליקנים. עבור עצמו, דאג יוליוס להתמנות כמצביא בגאליה קיסאלפנה, באמצעות אסיפת הפלבס כנגד ניסיון הסנט למנות אותו לתפקיד של מצביא על היערות. בשנת 55 לפנה"ס הוא קבל הארכה ונותר בגאליה למשך 10 שנים. קראסוס, ששאף אף הוא למלחמות ולכיבושים, נהרג בשנת 53 לפנה"ס במסע מלחמה כושל בארץ הפרתים.

התפרקות הטריאומווירט הראשון [עריכה]

בתום עשר השנים, ינואר 49 לפנה"ס, יוליוס התבקש לחזור לרומא עד למועד נקוב. פומפיוס דאג מהכוח שצבר יוליוס. יוליוס לא רצה לחזור לרומא כיוון שראשית רצה לזכות בתואר הקונסול שיזכה אותו בהגנה משפטית מפני תביעות על מעשיו לקאטו הצעיר ופעולות בלתי חוקיות שביצע בגאליה. לכן מרקוס אנטוניוס וטריבון נוסף הטילו וטו על החלטת הסנאט. בעקבות איום, השניים בורחים והסנט מכריז על החלטת חירום.

הטריבונים לובשי סחבות הוצגו בפני חייליו של קיסר. החיילים יחד עם קיסר פנו לרומא כדי להגן על הדיגמה, כבוד הטירבונים. בתאריך 11 בינואר 49 לפנה"ס, עלה קיסר על רומא. פומפיוס הפסיד וברח. יוליוס מונה לשתים עשרה יום כדיקטטור. בשנת 48 לפנה"ס הוא מונה לקונסול. בקיץ של אותה שנה הוא נלחם שוב בפומפיוס בפרפריוס, שם ככל הנראה פגש בקלאופטרה. פומיוס ברח למצרים ובעקבות הצעתם של יועצי מלך מצרים, ערפו את ראשו ושלחו אותו לרומא.

יוליוס התאבל על מותו של פומפיוס, שהיה אבי אשתו קורנליה שמתה בשנת 53 לפנה"ס בעקבות לידה. יוליוס נהג בקלמנטיה (רחמים) במורדים. בין המורדים בו היו קיקרו ושני רוצחיו לעתיד, ברוטוס וקסיוס. בשנת 46 לפנה"ס התאבד קאטו הצעיר באפריקה ובשנת 45 לפנה"ס ניצח יוליוס את בניו של פומפיוס. כך ברית השלושה ביססה את שלטון היחיד של יוליוס.

ראו גם [עריכה]

הערות שוליים [עריכה]

  1. ^ גבו מיסים מהפרובנקיות. הרפובליקנים הציעו סכום כספי למדינה אותו יגבו מהפרובנקיה. לאחר הניצחון במכס היו הרפובליקנים פונים לפרובניקיה כדי לגבות את המסים. בפועל הם גבו סכום גבוה יותר כדי לזכות ברווחים אישיים.