טרמינל (סרט, 2004)

טרמינל
The Terminal
	כרזת הסרט בעברית
מבוסס על	סיפורו של מהארן קארימי נאסרי
בימוי	סטיבן ספילברג
הופק בידי	לורי מקדונלד, וולטר פארקס, סטיבן ספילברג, אנדרו ניקול
תסריט	סשה גרבאסי, ג'ף נתנזון
עריכה	מייקל קאן
שחקנים ראשיים	טום הנקס; קתרין זיטה ג'ונס
מוזיקה	ג'ון ויליאמס
צילום	יאנוש קמינסקי
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	אמבלין אנטרטיינמנט
חברה מפיצה	דרימוורקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	7 ביוני 2004
משך הקרנה	128 דק'
שפת הסרט	אנגלית; צרפתית; רוסית; בולגרית
סוגה	קומדיה טראגית, סרט דרמה
תקציב	$60,000,000
הכנסות	$219,417,255
הכנסות באתר מוג'ו	terminal
	דף הסרט ב־IMDb

טרמינל (באנגלית: The Terminal) הוא סרט קולנוע אמריקאי מז'אנר דרמה-קומית משנת 2004 בבימויו של סטיבן ספילברג ובכיכובם של טום הנקס וקתרין זיטה ג'ונס. הסרט מספר על אדם שנלכד בשדה התעופה ע"ש ג'ון קנדי בניו יורק, כאשר כניסתו לארצות הברית נדחית ובד בבד הוא אינו יכול לחזור לארצו הפיקטיבית 'קרקוזיה', בשל מהפכה צבאית שהתרחשה בזמן הטיסה.

הסרט נוצר בהשראת סיפורו הייחודי של מהראן קארימי נאצרי, פליט איראני, ש"גר" בנמל התעופה שארל דה גול בפריז בין השנים 1988 ל-2006, כשלא קיבל אשרת כניסה לצרפת בעקבות מחלה שנתגלתה אצלו.

זהו שיתוף הפעולה הרביעי בין ספילברג להנקס אחרי הצלחת הסרט הראשון בין השניים "להציל את טוראי ראיין" מ-1998, הסדרה "אחים לנשק" שהפיקו השניים ב-2001 והסרט "תפוס אותי אם תוכל" משנת 2002.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטור נבורסקי (טום הנקס) מגיע לשדה התעופה קנדי בניו יורק כשמטרתו לא ידועה (לקראת סוף הסרט, אנו מגלים כי מטרתו הייתה להשלים את אוסף חתימות נגני הג'אז של אביו שהלך לעולמו ולא הצליח להגיע לכל 57 הנגנים הנערצים עליו, כשלמעשה חסרה לו חתימה אחרונה של הסקסופוניסט בני גולסון).

עם נחיתתו הוא מגלה לפתע כי דרכונו הפך ללא חוקי בעקבות מהפכה שפרצה במולדתו קרקוזיה. עקב המצב לא יכול נבורסקי להיכנס לארצות הברית אולם גם אינו יכול לחזור למדינתו בשל מלחמת אזרחים.

נבורסקי, שאינו דובר אנגלית, מתחיל להתיידד עם עובדי שדה התעופה שמתחילים להכיר את סיפורו ואף מקבל עבודה זמנית כפועל בניין בשדה תמורת 19 דולר לשעה. הוא מתאהב בדיילת אמיליה וורן (קתרין זיטה ג'ונס) מנסה לגרום לה להפסיק את הרומן שלה עם גבר נשוי, ובטוב ליבו עוזר לכל עובדי השדה בכל אשר הוא יכול להשיג. היחיד שמנסה להקשות על חייו של נבורסקי הוא פקיד המכס פרנק דיקסון (סטנלי טוצ'י).

אחרי 9 חודשים באולם הנוסעים מקבל נבורסקי הודעה כי המלחמה בארצו הסתיימה והוא רשאי לחזור למולדתו. עובדי השדה, שכבר מכירים את הנוסע המוזר, יודעים כי מטרת הגעתו לניו יורק הייתה כדי להשיג את החתימה האחרונה של נגן הג'אז הנערץ על אביו שכבר לא בחיים. הוא מקבל מאמילייה אישור מיוחד לצאת לעיר ליום אחד, אך על מנת להפוך אותו לשמיש הוא זקוק לחתימתו של דיקסון. לאחר שדיקסון מסרב לחתום, הוא מקבל את המדים של אחד מעובדי המכס ש"מעלים עין" ומאפשר לו לצאת לכמה שעות לעיר. ביציאה עוצר נבורסקי מונית ומבקש ממנו לקחת אותו לבית מלון בעיר, שם הוא כבר יודע שנמצא בני גולסון.

נבורסקי נכנס לבית המלון עם תמונתו של גולסון ומוצא אותו במהלך חזרות אחרונות למופע. הוא מחתים אותו – ובכך משלים את האוסף – וחוזר למונית. עם כניסתו למונית, כשנשאל מה יעדו, הוא אומר לנהג: "אני חוזר הביתה".

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית	שם הדמות	הערות
טום הנקס	ויקטור נבורסקי
קתרין זיטה ג'ונס	אמיליה וורן
סטנלי טוצ'י	פרנק דיקסון
דייגו לונה	אנריקה קרוז
זואי סלדנה	דולוריס טורס
גיירמו דיאז	בובי אלימה

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מבוסס כאמור על סיפורו של מהראן קארימי נאסרי, פליט איראני שהתגורר במשך 17 שנה בשדה התעופה שארל דה גול בצרפת. בשנת 2003 דיווח הניו יורק טיימס כי ספילברג רכש את הזכויות לסיפור חייו של נאסרי ושילם לפליט האיראני כמה אלפי דולרים תמורת פרסום הסרט.

צוות ההפקה נסע ברחבי העולם כדי לאתר שדה תעופה שבו יוכלו לצלם את הסרט, אך בסופו של דבר נבנה בהאנגר ענק בלוס אנג'לס העתק של טרמינל שהתבסס על שדה התעופה בדיסלדורף שבגרמניה. חברת יונייטד איירליינס האמריקנית, שהייתה אחת מנותני החסות לסרט, אף העניקה לצוות מטוס מסוג בואינג 747 לצורך הצילומים.

קרקוזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה הדמיונית "קרקוזיה" נבחרה על ידי ספילברג בהשראת אחת הערים האהובות על הבמאי, קרקוב שבפולין. מדובר לכאורה באחת ממדינות ברית המועצות לשעבר. השפה שבה מדברים במדינה היא קרקוזית שדומה לשפה הרוסית, אך המבטא שלה דומה לבולגרית. מיקומה המדויק של המדינה נשמר מעורפל במהלך הסרט אולם כשרואים את המפה המוצגת במהלך הסרט על אחד ממסכי הטלוויזיה בשידורי החדשות, עושה הרושם כי מדובר במדינה בבלקן, הגובלת בצפון מקדוניה.

כשנבורסקי שר את ההמנון של מדינתו, מגלים כי יש דמיון מוזיקלי להמנונה של אלבניה וכשהוא מציג את רישיון הנהיגה שלו, מגלים כי הוא דומה בצורתו לרישיון נהיגה של תושב בלארוס.

אשתו של הנקס, ריטה וילסון, שאביה הוא בולגרי, דיווחה כי אימנה את בעלה במהלך הסרט בשפה הבולגרית ואף עזרה לו לפתח את המבטא.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל ביקורות מעורבות ולא זכה להצלחה המצופה מסרטיו של ספילברג. הוא זכה לציון 60% באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes, מתוך 198 ביקורות. חלק מהמבקרים אף טענו כי זה הסרט הגרוע ביותר שעשה ספילברג בחייו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"טרמינל", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"טרמינל", באתר נטפליקס
"טרמינל", באתר AllMovie (באנגלית)
"טרמינל", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"טרמינל", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"טרמינל", באתר Metacritic (באנגלית)
"טרמינל", באתר אידיבי
"טרמינל", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
The Terminal, קדימון לסרט באתר YouTube
ביקורת על הסרט באתר עין הדג

סטיבן ספילברג
סרטים שביים	שוגרלנד אקספרס (1974) • מלתעות (1975) • מפגשים מהסוג השלישי (1977) ‏• 1941 (1979) • שודדי התיבה האבודה (1981) • אי.טי. (1982) • אזור הדמדומים: הסרט (1983) • אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור (1984) • הצבע ארגמן (1985) • אימפריית השמש (1987) • אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון (1989) • תמיד (1989) • הוק (1991) • פארק היורה (1993) • רשימת שינדלר (1993) • פארק היורה: העולם האבוד (1997) • אמיסטד (1997) • להציל את טוראי ריאן (1998) • אינטליגנציה מלאכותית (2001) • דו"ח מיוחד (2002) • תפוס אותי אם תוכל (2002) • טרמינל (2004) • מלחמת העולמות (2005) • מינכן (2005) • אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח (2008) • הרפתקאות טינטין: תעלומת החד-קרן (2011) סוס מלחמה (2011) • לינקולן (2012) • גשר המרגלים (2015) • העי"ג (2016) •‏ העיתון (2017) • שחקן מספר אחת (2018) • סיפור הפרברים (2021) • הפייבלמנים (2022)
סרטים שהפיק	פולטרגייסט (1982) • גרמלינס (1984) • בחזרה לעתיד (1985) • הגוניס (1985) • סיפור אמריקאי (1986) • זהירות הבית מתפרק (1986) • יום במלכודת (1987) • המסע לעמק החלומות (1988) • מי הפליל את רוג'ר רביט (1988) בחזרה לעתיד 2 (1989) • ארכנופוביה (1990) • בחזרה לעתיד 3 (1990) • ג'ו נגד הוולקנו (1990) • פסגת הפחד (1991) • פייבל במערב הפרוע (1991) • קספר (1996) • טוויסטר (1996) • גברים בשחור (1997) • פגיעה קטלנית (1998) • המסכה של זורו (1998) פארק היורה 3 (2001) • גברים בשחור 2 (2002) • האגדה של זורו (2005) • זכרונותיה של גיישה (2005) • גיבורי הדגל (2006) • מכתבים מאיוו ג'ימה (2006) • רובוטריקים (2007) • לכודים ברשת (2008) • רובוטריקים 2 (2009) • רובוטריקים 3: אפלת הירח (2011) • גברים בשחור 3 (2012) • מסע של מאה צעדים (2014) • עולם היורה (2015) • העי"ג (2016) •‏ העיתון‏ (2017) • שחקן מספר אחת (2018) • עולם היורה: נפילת הממלכה (2018) • עולם היורה: עולם חדש (2022) • הפייבלמנים (2022)
סדרות שהפיק	עלילות טייני טון (1990-92) • אנימניאקס (1993-98) • פינקי והמוח (1995-98) • אחים לנשק (2001) • The Pacific (2010) • השמיים נופלים (2011-15)