היאבקות (ספורט)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היאבקות היא ספורט או משחק המדמה קרב פנים אל פנים בין שני יריבים לא חמושים. ההיאבקות מבוססת על התגוששות, כלומר על תפיסת גופו של היריב, לפיתות ותנועות משיכה והדיפה. המתאבקים חייבים ללבוש בגד גוף צמוד, כך שאי אפשר לתפוס את הבגד של היריב במהלך ההתגוששות (בניגוד לג'ודו). משיכת שיער היריב אסורה. גם בעיטות, סטירות והפעלת אגרופים אסורות (זהו ההבדל העיקרי בין היאבקות לבין ענפי ספורט אחרים המדמים קרבות, כמו סוגים שונים של אגרוף).
הקרב נערך בין שני יריבים, בזירה עגולה (לא מגודרת), לעיני שופט. ניצחון מידי בקרב מושג על ידי ריתוק הכתפיים והשכמות של היריב למזרון למשך מספר שניות ברציפות. אם הסתיים הקרב ללא הכרעה, נקבע המנצח לפי מספר הנקודות המוענקות על ביצוע תרגילים ועל שליטה בקרב.
להלן תיאור סגנונות ההיאבקות המוכרות במסגרת האולימפית.
קיימים שני סגנונות היאבקות עיקריים:
תוכן עניינים |
[עריכה] היאבקות יוונית-רומית
[עריכה] היסטוריה
מקורו של הסגנון היווני-רומי בצרפת במאה ה-19. על אף השם שניתן לו, אין קשר בין סגנון ההיאבקות הזה להיאבקות שהייתה נפוצה כספורט ביוון ורומא בעת העתיקה.
[עריכה] כללים
בהיאבקות יוונית-רומית, האזורים המותרים ללפיתה בגוף היריב הם פלג הגוף העליון, למעט אצבעות הידיים. את העורף מותר ללפות ביד אחת בלבד, כדי למנוע חנק. אסור ללפות את רגלי היריב, אסור להשתמש ברגלים כדי להמעיד או לבעוט. כמו כן אסור להכות, להפעיל מרפקים או לנגוח.
משך הקרב הוא שש דקות בשני סיבובים (שלוש דקות, הפסקה של חצי דקה, ועוד שלוש דקות). הוא נערך על מזרון עגול בקוטר של 7 מטר. המתמודדים לובשים בגדי גוף (טייטס) הדוקים כדי למנוע אחיזה בבגד. כדי להקל על השופטים בחלוקת הנקודות ובמתן הוראות למתאבקים, מקובל שמתאבק אחד לבוש בבגד אדום והאחר בבגד כחול.
הניצחון בקרב מושג באחת משלוש דרכים:
- ריתוק היריב כך ששתי הכתפיים והשכמות נוגעות במזרון בצורה מלאה, למשך שלוש שניות לפחות (לפי התרשמות השופט), כשהיריב נמצא בתוך תחום הזירה.
- השגת פער של יותר מעשר נקודות מול היריב. לדוגמה, התוצאה 12:1 מביאה לסיום הקרב ולהכרזת המוביל כמנצח.
- הובלה בניקוד בתום הזמן שהוקצה לקרב, ובלבד שהמוביל צבר 3 נקודות לפחות.
במצב של תיקו, או היעדר הכרעה לפי הכללים הנ"ל, מאריכים את הקרב עד להכרעה. ההכרעה במצב כזה מושגת בשיטה המכונה "מוות פתאומי" (sudden death) - המנצח הוא המתאבק הראשון שהצליח להשיג נקודות בזמן ההארכה.
בהיאבקות יוונית-רומית מקבל המתאבק נקודות במקרים הבאים:
- 3 נקודות על הטלה "נקייה" - הטלת היריב כך שהוא פוגע עם הגב במזרון.
- נקודה אחת על הטלת היריב כך שהוא נופל על הבטן.
- נקודה אחת על הורדת היריב למצב כריעה ("פרטר") כשהמתאבק תופס אותו מאחור.
- 2 נקודות על גלגול היריב על פני גוף המתאבק (כלומר תפיסתו מאחור כשהוא במצב "פרטר" וביצוע גלגול של 360 מעלות יחד איתו).
- 5 נקודות מוקנות לפי שיקול דעתו של השופט על הטלות יפות ונקיות במיוחד. למשל, הטלת היריב לאחור ב-180 מעלות (המכונה "הטלת גשר" כי בסופה נמצא המתאבק בתנוחת "גשר").
סגנון ההיאבקות היוונית-רומית נותן יתרון למתאבק המתגונן לעומת המתאבק שיוזם את ההטלה. מתאבק שצבר מספר נקודות גבוה עלול "להתבצר", כלומר להימנע ממגע ישיר עם היריב, או התכדרות על המזרון למשך זמן רב כדי למנוע מהיריב לתפוס אותו. תופעה זו מכונה "פאסיביות בקרב", וכדי למנוע אותה מטיל השופט עונשים על מתאבק שמפגין פאסיביות. יש שני סוגי עונשים עיקריים - הענקת נקודות ליריב, או הפסקת הקרב והתחלתו מחדש ממצב "פרטר", כך שהמתאבק שנענש כורע על כפות הידיים והברכיים ויריבו מתייצב מאחוריו. במקרים קיצוניים מסוג זה יכול השופט לפסוק ניצחון טכני.
[עריכה] משטר אימונים
משטר האימונים בענף זה (בארץ ובעולם) הוא תובעני מאוד, אפילו בעיסוק חובבים. ההיאבקות דורשת שילוב של כוח פיזי רב, המפותח באימוני משקולות וקרבות, שליטה טכנית בהטלות ולפיתות, המפותחת באימוני טכניקה, ויכולות לב-ריאה טובות (הקרבות הם מאמץ קיצוני ומתיש), המפותחות באימוני ריצה וכושר כלליים.
בענף ההיאבקות בארץ ישנה נטייה לראות בקבוצת האימון "קומונה" שכל חבריה מחויבים לתרום לתחזוקת אולם האימונים ולהירתם זה לעזרת זה. ישנה רוח תחרותית עזה, דרישה לנאמנות למשטר האימונים ומחויבות להתייצב לכל אימון ותחרות (אפילו אם המתאבק הוא חובב). בישראל רוב העוסקים בהיאבקות יוונית-רומית הם עולים מברית המועצות לשעבר, כך שהספורט מהווה עבורם גם קבוצת תמיכה תרבותית.
העלייה מברית המועצות לשעבר לישראל בשנים האחרונות הביאה לפריחת מסוימת של הענף בארץ, המתאבק גוצ'ה ציציאשווילי הוא נציגו המצליח ביותר של הענף. בשנת 2007 נקלע הענף לקשיים עקב פרישתו של ציציאשווילי.
[עריכה] היאבקות חופשית
סגנון היאבקות הדומה להאבקות יוונית-רומית, אולם הוא מודרני יותר והחוקים בו שונים במקצת. גם סגנון זה הוא ענף אולימפי.
[עריכה] כללים
כללי ההיאבקות החופשית דומים להיאבקות היוונית-רומית, למעט הבדל מהותי אחד: בהיאבקות חופשית, מותר ללפות רגליים, ולהשתמש ברגליים במהלך הקרב לצורך ריתוק. הבדל זה יוצר סגנון קרב שונה לחלוטין- בעוד בסגנון היווני רומי היריבים זקופים יחסית, עם נטייה קלה של החזה קדימה ומרפקים צמודים לגוף, הרי שבהאבקות חופשית היריבים נלחמים במצב כריעה שבו ידיהם כמעט נוגעות ברצפה וגבם בזווית ישרה לרגליהם.
הניקוד בהיאבקות חופשית ותנאי הניצחון זהים להיאבקות יוונית-רומית, אולם מגוון התרגילים וההטלות גדול יותר עקב מידת החופש הנובעת משימוש ברגליים.
[עריכה] משטר אימונים
דומה מאוד להיאבקות יוונית-רומית, וכולל תרגילי אקרובטיקה (לפיתוח גמישות וכוח), תרגילי כושר, אימוני טכניקה ואימוני קרבות.
מאחר וקרבות ההאבקות (בשני הסגנונות) הם לפי קטגוריות משקל צרות יחסית (ברוחב חמישה-עשרה ק"ג), ישנה נטייה של מתאבקים להיכנס למשטר דיאטה מיוחדת לפני השקילה בתחרות. משטר זה כולל ריצות עם לבוש חם מאוד (כולל שקיות ניילון שמעליהן מעילים) ושהות בסאונה על מנת לעודד הזעה, והימנעות מצריכת פחמימות. התועלת בנוהג זה מפוקפקת, שכן לעתים המתאבק מצליח להגיע לקטגורייה נמוכת משקל, אולם המאמץ לאבד משקל מתיש אותו כך שהוא מובס בקרב בקלות.
בארץ קיים מספר גדול יחסית של ילידי הארץ העוסקים בהיאבקות חופשית, בניגוד להיאבקות יוונית-רומית שהיא נחלתם הכמעט-בלעדית של יוצאי ברית המועצות לשעבר.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| אמנויות לחימה |
|
טאי צ'י | קונג פו | בה גואה ג'אנג | ג'ו ג'וטסו | אייקידו | ג'ודו | קראטה | נינג'יטסו | אגרוף תאילנדי | קפואירה | איגרוף | טאיקוונדו | היאבקות | קרב מגע | פאנקרטיון | וו שו | ג'ו ג'יטסו ברזילאי |
