הייאו מיאזאקי
 | |
| הייאו מיאזאקי, 2009 | |
| לידה |
5 בינואר 1941 (בן 83) טוקיו, האימפריה היפנית |
|---|---|
| שם במה |
秋津 三朗  |
| מדינה |
 יפן |
| תקופת הפעילות |
מ-1963 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
Akemi Ōta (אוקטובר 1965–?) |
| צאצאים |
גורו מיאזאקי, Keisuke Miyazaki |
| פרסים והוקרה |
|
| https://www.ghibli.jp | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
הייאו מיאזאקי (ביפנית: 宮崎 駿; נולד ב-5 בינואר 1941) הוא אנימטור, במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק אנימה ואמן מאנגה יפני. מיאזאקי הוא מקים סטודיו ג'יבלי, והוא נחשב לאחד הבמאים הגדולים ביותר ביפן, כמו גם לאחד מבמאי האנימציה הגדולים והמשפיעים בעולם.
סרטיו ידועים כשופעים מסרים חברתיים ואלגוריות, החל מביקורת על האדם הנוהג להשמיד את הטבע ואת קהילתו שלו, ועד לחשיבות העזרה ההדדית, התרומה לטבע, הנדיבות וההגדרה העצמית. דבר נוסף המייחד חלק מהם הוא חוסר מתן תארים כמו "טוב" או "רע" מוחלטים. הסגנונות בהם הוא מביים נעים בין סרטי הרפתקאות מהירים ("הנסיכה מעמק הרוחות"), סרטי חניכה-לבגרות איטיים ("השכן הקסום שלי טוטורו") ועד לשילוב בין השניים ("המסע המופלא"). מיאזאקי זכה בפרס האוסקר על סרטו "המסע המופלא" בשנת 2003.
בין הכינויים להם זכה: "אקירה קורוסאווה של האנימציה" ו"וולט דיסני של יפן". מיאזאקי שונא את זה האחרון, כיוון שהוא אינו רואה את עצמו כאיש העומד בראשה של אימפריית אנימציה, אלא כאנימטור (כך החל את עבודתו) שהתמזל מזלו ליצור סרטים עם נגיעה אישית שלו.[דרוש מקור]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הייאו מיאזאקי נולד בשנת 1941 בטוקיו שביפן. משפחתו הייתה בעלת מפעל לייצור חלקי חילוף למטוסים. בתי הספר בהם התחנך (לאחר מלחמת העולם השנייה) נוסדו בהשראת החינוך האמריקאי.
במהלך ילדותו והתבגרותו הוא נחשף לתעשיית הקומיקס והמאנגה (המצליחה מאוד ביפן), ואף לאנימציה, וגילה באמנויות אלה עניין רב. הוא צפה ב"אגדת הנחש הלבן", שהיה סרט האנימה הצבעוני הראשון באורך מלא, ולפי דבריו היה זה אחד הסרטים בעל ההשפעה הגדולה ביותר על חייו.
עם סיום לימודי התיכון שלו הוא החל ללמוד באוניברסיטת גקושואין (שהתרכזה בלימוד פוליטיקה וכלכלה), שם קיבל תפיסת עולם שמאלנית-קיצונית מבחינה פוליטית, והחל לחקור ספרות ילדים אירופאית (סרטו "הטירה הנעה" מתבסס בחופשיות על ספרה של סופרת מערבית).
משום אהבתו הרבה לאנימציה, לא חיפש מיאזאקי בתום לימודיו עבודה בתחום הכלכלה או הפוליטיקה, ולאחר שלושה חודשי הכשרה בשנת 1963 התקבל לעבודה באולפני טואי אנימציה. עבודתו הייתה קשה ושכרו זעום - הוא נאלץ לעבוד כמי שמצייר את כל הפריימים שבין הראשון והאחרון. הייתה זו עבודה לא מספקת, ומיאזאקי הרגיש כי הוא אינו יכול למצות בה את יכולתיו. מיאזאקי לקח חלק באותה התקופה בהפקה של סרט האנימציה "מצעד הכלבלבים"(אנ') והסדרה המצוירת "ילד הזאב קן"(אנ'). בשנת 1965 לקח גם חלק בהפקה של הסרט "מסעותיו של גוליבר מעבר לירח"(אנ').
השינוי הגיע לאחר שנה, כשמיאזאקי נבחר להנהיג את האיגוד המקצועי של עובדי חטיבת האנימציה בשותפות עם איסאו טקהאטה, אנימטור בכיר ממנו. הסרט הראשון שהשניים השתתפו בהכנתו יחדיו היה "ההרפתקה הגדולה של הורוס, נסיך השמש"(אנ'), שבויים על ידי טקהאטה. מיאזאקי שמח מאוד על השתתפותו בסרט, והשפיע עליו רבות. הוא יצא לאקרנים לאחר שלוש שנות עבודה, וזכה להערכה ביקורתית מחד ולכישלון מסחרי מאידך (הוא יצא בהפצה מוגבלת). מיאזאקי פגש בטואי את אשתו לעתיד, אקמי אוטה, שעבדה כאנימטורית וזמן מה לאחר שהתחתנו ב-1965 פרשה מעבודתה כדי לגדל את שני ילדיהם.
בשנת 1969 לקח חלק בהפקת סרט האנימציה "העולם המופלא של החתול במגפיים"(אנ') אשר בויים על ידי קימיו יאבוקי. מיאזאקי יצר גם את עיבוד מאנגה לסרט לצורך קידום הסרט. בשנת 1969 מיאזאקי לקח גם חלק בהפקה של סרט האנמציה "ספינת הפנטום המעופפת"(אנ'). בהמשך מיאזאקי כתב ואייר את סדרת המאנגה "אנשי המדבר"(אנ') שפורסמה במקור בין ספטמבר 1969 למרץ 1970. ב-1971 מיאזאקי לקח חלק בפיתוח סרט האנימציה "Animal Treasure Island"(אנ') ויצר גם את עיבוד המאנגה לסרט לצורך קידום הסרט. במהלך 1971 מיאזאקי לקח גם חלק בפיתוח סרט האנימציה "עלי באבא וארבעים הגנבים" (אנ').
מיאזאקי עזב את אולפני האנימציה של טואי באוגוסט 1971, והתקבל לעבודה באולפני "A Production" שם הוא לקח חלק בבימוי 23 פרקים בסדרה "Lupin the 3rd Part I"(אנ'). באותה התקופה מיאזאקי החל גם לקחת חלק בהפקה של סדרת אנימציה המבוססת על סדרת ספרי הילדים של הסופרת השוודית אסטריד לינדגרן "בילבי בת-גרב" כאשר הוא יצר עבור הסדרה את הסטוריבורד. הסדרה בוטלה לבסוף משום שלינדרגן לא היתה מוכנה לתת את אישורה להפקתה. בשנים 1972 ו-1973 מיאזאקי כתב, עיצב והנפיש את שתי הסרטונים הקצרים "Panda! Go, Panda!" (אנ') אותם ביים איסאו טקהאטה. ביוני 1973 עזב את אולפני "A Production" והחל לעבוד באולפני Zuiyō Eizō. בתקופה זו מיאזאקי וטקהאטה עבדו ביחד על סדרת אנימציה המבוססת על סדרת ספרי הילדים "היידי בת ההרים". ביולי 1975 אולפני Zuiyō Eizō הפכו לניפון אולפני אנימציה. בשנת 1978 מיאזאקי ביים גם את סדרת האנימציה "קונאן ילד העתיד" המבוססת על ספרו הפוסט אפוקליפטי של הסופר האמריקני אלכסנדר קי "The Incredible Tide".
קריירת הבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פריצת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת הסדרות הבולטות ביותר שמיאזאקי ביים הייתה "לופן השלישי". משום הצלחתה הרבה, פנו האולפנים שהפיקו אותה אל מיאזאקי וביקשו ממנו שיביים סרט אשר יתבסס עליה. כך מיאזאקי ביים את סרט האנימה הראשון שלו, "לופן ה-III: טירתו של קליוסטרו", בשנת 1979. הסרט זכה לאהדה והצלחה רבה, ומיאזאקי התפרסם מאוד בארצו.
ואולם, כישרונותיו הבולטים, אשר הפכו אותו לאחר מכן לאחד מגדולי במאי יפן,- ניכרו בעיקר בסרטו השני "הנסיכה מעמק הרוחות" (במקור- "נאוסיקה מעמק הרוח"), בו השתתף גם טקהאטה. הסרט עסק באקולוגיה ואיכות הסביבה תוך כדי שילובם בתחום מדע בדיוני והפנטזיה. הוא התבסס על סדרת המאנגה שמיאזאקי עבד עליה באותה תקופה והיה בשלבים יחסית מוקדמים שלה. אף על פי שמסרו היה בעד הגנת הטבע, סחט הסרט תגובות נזעמות מפעילי איכות הסביבה; זאת מפני שטען כי האדם אמנם משמיד את הטבע, אך זה מצליח להתחדש, ובכך פוגע האדם רק בעצמו. בסרט זה ניכרו המרכיבים החשובים ביותר באופיו של מיאזאקי כבמאי: אלגוריות למצבים הקיימים במציאות, התמיכה בטבע, הצגת נשים כדמויות חזקות-נפשית ועצמאיות, ועיצוב דמויות מורכבות ואנושיות. מצד שני, הייתה בו נאיביות מסוימת, אמונה כי אפשר "לתקן את העולם" בקלות מעט רבה מדי; ומכיוון שהתבסס רק על חלק מסדרת המאנגה המקורית, נאלץ מיאזאקי ליצור לו "סוף אלטרנטיבי" שאף הוא לא היה מרוצה ממנו. "הנסיכה מעמק הרוחות", אף שהופק במשך כתשעה חודשים בלבד (הפקת סרטים מסוג זה עלולה לקחת לעיתים יותר משנה, ואף מספר שנים), ונעשה כולו בעבודת יד ללא מחשבים, זכה להצלחה עצומה ושכנע את החברה בה הופק (Tokuma) להמשיך ולהעסיק את מיאזאקי וטקהאטה בתור במאים. על מנת להבטיח הפקת סרטים נוספים שלהם מימנה החברה אולפן אנימציה חדש שזכה לשם "Ghibli Studios" ("אולפני ג'יבלי") בידי מיאזאקי. אותה חברה גם החזיקה בבעלותה את המגזין "Animage" שמיאזאקי צייר עבורו את סדרת "הנסיכה מעמק הרוחות". אותה סדרה הושלמה ב-1994, והסתיימה בצורה שונה מאוד מהסרט.
העבודה באולפני ג'יבלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטו הבא של מיאזאקי, "הטירה בשמיים" (במקור: "המצודה בשחקים לפוטה"), היה הסרט הראשון באורך מלא שהופק ב-"אולפני ג'יבלי". מיאזאקי גייס לצורך הכנתו רבים מהאנשים שתרמו בהכנת "הנסיכה מעמק הרוחות", שחלקם אף הפכו לאחר מכן לחברים קבועים בהכנת סרטיו. בין השאר ג'ו היסאישי, אשר היה מלחין הפסקול והתפרסם מאוד ביפן; מיציו יאסודה, שעסקה בצביעת פריימים; וקונדו קצויה, אנימטור ומעצב אשר לאחר מכן הפך לאיש מפתח בולט מאוד באולפני ג'יבלי. גיבורי הסרט היו כורה פחם צעיר וילדה, המנסים למצוא אי מעופף אגדי בשם "לפוטה" (שם השאול מהספר "מסעי גוליבר" של ג'ונתן סוויפט) תוך כדי מאבק באיש-שלטון הרוצה לנצל את האי לטובת עצמו. בניגוד ל"נסיכה מעמק הרוחות", הסרט לא הציג פתרון חד משמעי לבעיות המורכבות אותן העלה, אלא הותיר לצופה לדון בהן בינו לבין עצמו. דבר נוסף שבלט בו היה הפניית אצבע מאשימה כלפי השלטון, שלאורך זמן רב הגדירו מיאזאקי כאחראי לבעיות העם. הוא לא זכה להצלחה מסחרית גדולה כשל "הנסיכה מעמק הרוחות", אך גם לא נחשב ככישלון קופתי כיוון שכיסה את עלויות ההפקה שלו.
לאחר "הטירה בשמיים" ביים מיאזאקי סרט שהיה כישלון קופתי מחד והצלחה ביקורתית מאידך: "השכן הקסום שלי טוטורו" (במקור: "שכני טוטורו"), שהיה שונה ואיטי יותר מסרטיו הקודמים. גם הדמויות הראשיות שינו את אופיין, ומגיבורים אמיצים ובטוחים בעצמם, הפכו לבני אדם הססניים, שעוברים מעין תהליך "חניכה" עד לבגרותם, דבר שהעניק לו פן אנושי ביותר. עלילתו התרכזה בשתי אחיות שמתיידדות עם רוח/שדון-טבע מהיער הסמוך למקום אליו עברו, לאחר שאימן לקתה במחלה קשה ואושפזה בבית החולים באזור. רבים מגדירים סרט זה כאישי ביותר של מיאזאקי, שכן הוא הכניס בו גורמים רבים מהביוגרפיה שלו ולאו דווקא הביע בו את דעותיו הפוליטיות: הסרט מתרחש בשנות החמישים בהן גדל בעצמו, מביע געגועים ליערות שהיוו חלק מנופי ילדותו (רובם כבר הושמדו בתקופה בה בוים הסרט), וגם אימו שלו לקתה במחלה קשה כשהיה צעיר. הסרט יצא זמן רב לאחר שבויים, במקביל ל"קבר הגחליליות", סרט אנימה-מלחמה שביים טקהאטה, על נער בן 14 ואחותו בת ה-4 המנסים לשרוד במלחמת העולם השנייה ביפן. היו לכך שתי סיבות: ראשית, האולפן חשב ש"טוטורו" עלול להוות סיכון קופתי כסרט בודד; ושנית, "קבר הגחליליות" נחשב לסרט כה מדכא עד כי האולפן האמין שיש לשדר במקביל לו סרט אופטימי. שני הסרטים זכו לביקורות מרשימות: "קבר הגחליליות" נחשב עד היום בעיני רבים לאחד מהעוצמתיים שבסרטי המלחמה והאנימה כאחד (כך גם לפי טענתו של מבקר הקולנוע רוג'ר איברט), כמו כן לאחד מהמשפיעים ביותר; "טוטורו" זכה בפרסים רבים ובביקורות טובות, ואף להערכה רבה מצד הבמאי אקירה קורוסאווה ושוב- מבקר הקולנוע רוג'ר איברט. על אף כל זאת, שני הסרטים נכשלו קשות בקופות, וזאת מפני ששניהם היו שונים מאוד זה מזה. "קבר הגחליליות" היה סרט מלחמה אכזרי, מציאותי ובעיני רבים מדכא עד מאוד, ואילו "טוטורו" היה אופטימי ביותר. בכל זאת, זכה האחרון להפיק לאולפני ג'יבלי רווח מחברה אשר רכשה את הזכויות לייצר בובות פרווה של דמויות הסרט. בובות אלה הפכו לפופולריות ומצליחות ביותר. "טוטורו", מכישלון קופתי בתור סרט, הפך ללוגו ולסמל של אולפני ג'יבלי.
"שירות המשלוחים של קיקי" (במקור: "מכשפות משלוחי אקספרס"), המבוסס על ספר של הסופרת איקו קאדונו, יצא ב-1985 ועסק במכשפה קטנה המנסה להפעיל שירות משלוחים בעיר גדולה תוך כדי חניכתה לבגרות (ובכך דמה לקודמו - "טוטורו"). הוא הפך לסרט המקומי המצליח ביותר ביפן באותה שנה, ולסרט המצליח ביותר שהופק באולפני ג'יבלי באותו עשור. האולפן החל להתפתח עד מאוד בעקבות אותו סרט, ולבסוף הפך לאולפן האנימציה והקולנוע המצליח ביותר של שנות התשעים ביפן.
זמן קצר לאחר התפרקות ברית המועצות התפכח מיאזאקי מהשיטה המרכסיסטית בה דגל במשך שנים ארוכות. הדבר השפיע מאוד על סרטו הבא- "חזיר באוויר" (במקור: "החזיר האדום"), שיצא בשנת 1993. גיבור הסרט היה, כפי שהשם מרמז,- חזיר, אך לא סתם חזיר: במקורו היה בן אדם, טייס ממלחמת העולם הראשונה אשר הפך לחזיר אנושי (לפי דברי מיאזאקי, במשך זמן רב רצה לביים סרט שגיבורו הוא חזיר). אויבו היה, כמו ב-"הטירה המרחפת", השלטון, אך מיאזאקי לא הציג לו חלופה טובה יותר, ובכך למעשה הפך אותו לריאליסטי ומפוכח אפילו יותר מסרטיו הקודמים. סרט הרפתקאות זה היה באופיו כבד מיצירותיו הקודמות של מיאזאקי, והפך למצליח ביותר ביפן באותה שנה.
מיאזאקי מגיע למערב[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטיו של מיאזאקי זכו להערכה (ולרוב גם להצלחה) גדולה בתחומי יפן, אך רובם לא הפכו למוכרים במיוחד במערב. סרטו הראשון אשר גרם לפריצת דרך מבחינה זו היה "הנסיכה מונונוקי", שיצא בשנת 1997, והזכיר מאוד את "נאוסיקה" במבנהו, אף על פי שלא עורר את זעמם של פעילי איכות הסביבה כפי שעשה קודמו. בניגוד לסרטיו הקודמים של מיאזאקי, אשר פנו אל טווח גילאים רחב, היה "מונונוקי" מיועד בעיקר למבוגרים. הדבר התבטא, כמו ב-"החזיר האדום", במסרים מורכבים שלא פנו דווקא אל ילדים, אך הפעם- גם באלימות גרפית. הוא נצפה על ידי כ-12 מיליון איש (כעשירית מאוכלוסיית יפן), הכניס כ-18.5 מילארד ין יפניים (154 מיליון דולר) והפך למצליח ביותר בכול הזמנים ביפן (עד צאת "טיטניק" למסכי הקולנוע זמן קצר לאחר מכן) במקום "אי.טי.", שהחזיק בתואר למעלה מעשור. הוא אף שבר את שיא המכירות בקלטות וידאו לטווח קצר וארוך כאחד: שנה לאחר צאתו לקולנוע, 4 מיליון קלטות שלו נמכרו (ביפן, 200 אלף קלטות כבר מהוות סכום גדול מאוד).
באותה שנה נחתם הסכם בין חברת "טוקומה" לבין דיסני, שהיה אמור לדאוג להפצת סרטיו של מיאזאקי במערב. דיסני העבירו את הטיפול בהפצת "מונונוקי" לאולפני "מירמקס", שדאגו להפקיד את ניל גיימן, אומן הקומיקס המפורסם, על כתיבת התסריט המעובד לאנגלית. ואולם, כשהסרט יצא סוף סוף למסכים בארצות הברית, הוא הוקרן במשך 4 חודשים בלבד ובלא יותר מ-150 בתי קולנוע, וגם בארצות אחרות הוא לא זכה לפרסום גדול במיוחד. בצורה זו, הצלחתו מחוץ לארצו הייתה פחותה מזו של רוב הסרטים המצוירים המערביים (אולפני מירמקס התלוננו על כך), והסתכמה בכ-6 מיליון דולר בלבד. הוא זכה בפרס האוסקר היפני לסרט הטוב ביותר, ונחשב בזמנו לסרטו הטוב ביותר של מיאזאקי אי פעם.
לאחר שביים את סרט זה הודיע מיאזאקי כי הוא "אינו מתכוון להכין יותר סרטים בצורה כזו". מרבית האנשים לא ידעו למה כוונתו באומרו "בצורה כזו", ועל כן נפוצה השמועה כי מיאזאקי מתכוון לפרוש. למעשה, כוונתו הייתה לשיטה בה הוא עובד על סרטיו: מיאזאקי נהג לערוך בדיקה אישית ועצמאית על כל פריים-מפתח (הפריים הראשון והאחרון בכול סצנה) בסרט, וציירו מחדש אם לא מצא חן בעיניו (שיטה זו הגיעה לשיאה ב-"הנסיכה מונונוקי": כ-80,000 פריימים-מפתח היו בסרט). השיטה נדירה ביותר בקרב במאי האנימציה כיום, שכן העבודה הנדרשת בה מרובה ביותר ודורשת ראייה טובה וזריזות ידיים (רוב הבמאים מחזיקים באיש אחר הבודק או מצייר מחדש את הפריימים עבורם), ומיאזאקי טען כי שתי התכונות הללו נחלשו אצלו. הוא גם טען כי הקריירה שלו כאנימטור באה אל קיצה, אם כי ייתכן שבעתיד ימשיך לבצע עבודות כגון כתיבת תסריטים והפקות. ב-1998 הוא פרש רשמית מסטודיו ג'יבלי, והעביר את ניהול האולפן לבמאי צעיר ממנו- יושיפומי קונדו, אשר אף ביים סרט שמיאזאקי כתב את התסריט שלו- "לחישת הלב", שזכה להערכה רבה. ואולם, קונדו נפטר לאחר מספר שבועות ממחלה, והדבר שכנע את מיאזאקי להמשיך ולעבוד באולפן. לאחר מספר שנים יצא למסכים סרטו המפורסם ביותר במערב.
"המסע המופלא" (במקור: "הפיכתן של סן וצ'יהירו לרוחות"), שיצא בשנת 2001, היה מיועד, בניגוד ל"מונונוקי" ובדומה לרוב סרטיו האחרים של מיאזאקי, לטווח גילאים רחב. גיבורתו הייתה צ'יהירו, ילדה קטנה המגיעה לעולם הרוחות ולומדת להכיר את החיים ואת עצמה. הסרט העפיל אף על טיטניק בהכנסותיו ביפן והפך לסרט הרווחי ביותר שם אי פעם. כשהכנסותיו הכוללות הסתכמו בכרבע מיליארד דולר, הוא אף הפך לסרט היפני המצליח ביותר בכול הזמנים; ואולם, אף שזכה להכרה מרובה יחסית מחוץ ליפן, הכנסותיו בארצות הברית הסתכמו בכ-10 מיליון דולר בלבד. הסיבה לכך הייתה השיטה בה הופץ בבתי הקולנוע שם: הקרנותיו החלו במספר מצומצם מאוד של בתי קולנוע, ולאט לאט התרחבה הפצתו ברחבי הארץ. מלבד הצלחתו בקופות, הביקורות בהן זכה היו מרשימות, והוא זכה ברשימת פרסים ארוכה, בין השאר בפרס דוב הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בברלין, שנת 2002 (אף סרט אנימציה לא זכה בו לפניו), וכן בפרס אוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר שנה לאחר מכן.
לאחר שביים את המסע המופלא הודיע מיאזאקי כי יפרוש מבימוי סרטים באורך מלא, אך שלוש שנים לאחר מכן ביים את "הטירה הנעה" (במקור: "הטירה הנעה של האול"), אשר התבסס בחופשיות על ספר באותו השם של הסופרת דיאנה ווין ג'ונס. הוא עסק בנערה שהפכה לאישה מזדקנת, ולומדת להתמודד עם המצב בעזרתו של מכשף צעיר ומסתורי, הזקוק לעזרה בעצמו. הסרט זכה, בדומה ל"הנסיכה מונונוקי" ו"המסע המופלא", להצלחה מסחרית אדירה בתחומי יפן (ולהצלחה מועטת יחסית בארצות הברית עקב שיטת הפצתו, כפי שפורט ב"המסע המופלא"), ואף גרף מועמדות לאוסקר עבור הסרט המצויר הטוב ביותר של אותה שנה, גם אם בעיני רבים כבר לא הצליח לשחזר את השיא האמנותי אליו הגיע מיאזאקי בשני סרטיו הקודמים.
שוב חזר מיאזאקי ואמר כי יפרוש מבימוי סרטים, אך לאחר פרק זמן מסוים נתגלה כי שוב חזר בו. הוא תכנן להוציא את סרטו הבא - שאמור היה להתבסס על ספר ילדים סיני - בשנת 2006, אך תוכניותיו השתנו: באותה שנה ביים בנו גורו מיאזאקי את סרט הבכורה שלו, שהיה גם עבודתו הראשונה בתחום האנימציה בכלל. הסרט זכה לשם "תולדות גד" ("Gedo Senki") ביפנית, ובאנגלית- "סיפורים מארץ ים" ("Tales from Earthsea"), עקב התבססותו על ספרי "ארץ ים", פרי עטה של אורסולה ק. לה-גווין. לה-גווין אמנם הייתה מעוניינת שמיאזאקי האב יביים את הסרט, אך באותה העת היה עסוק בעבודה על "הטירה הנעה". עקב כך לקח על עצמו בנו את כתיבת התסריט והבימוי. הסרט יצא לאקרנים בסוף חודש יולי 2006, זכה להצלחה גדולה בקופות ולביקורות מעורבות. מיאזאקי האב עצמו התנגד נחרצות לעבודתו של בנו בתחום האנימציה, ובין השניים פרץ סכסוך. ואולם, בראותו את הסרט לבסוף, אמר מיאזאקי האב כי מדובר ב-"דרך עבודה כנה, וטובה". גורו טען כי בשומעו זאת היה קרוב להזיל דמעות.
מיאזאקי החל לעבוד על סרטו "פוניו על הצוק ליד הים" בשלהי 2006, מעט מוקדם מהרגיל, מיד לאחר שהעבודה על הסרט של בנו הושלמה. הסרט מספר אודות דגת זהב בשם פוניו הרוצה להפוך לבת אדם, ועל ילד בן חמש. את המודל לילד מהווה בנו של הייאו, גורו, כשהיה בן חמש. מיאזאקי אמר כי הרגיש שניסיונו של גורו "להתנגד" לו על ידי בימוי סרט משלו, היווה מעין מחאה על כך שמיאזאקי האב היה עסוק בעבודתו וכמעט מעולם לא הקדיש לבנו תשומת לב כשהיה ילד. לכן בחר מיאזאקי במערכת היחסים בין הורה ובן כנושא המרכזי בסרטו. הסרט יצא לאקרנים בקיץ 2008. מיאזאקי הצהיר כי יהיה זה סרטו האחרון לפני שיפרוש מבימוי. אותו דבר הכריז גם לאחר "הנסיכה מונונוקי", "המסע המופלא" ו"הטירה הנעה", וחזר בו.
ב-2010 כתב את התסריט לסרט "הלקחנים – עולמה הסודי של ארייטי".
מיאזאקי חזר מהצהרתו בפעם נוספת, וב-2013 יצא לאקרנים הסרט "הרוח העולה" אותו ביים וקיבל מועמדות לפרס אוסקר לסרט המונפש הטוב ביותר. לאחר יציאת הסרט שוב הכריז על פרישתו מבימוי, ולמרות זאת באוקטובר 2017 הוכרז על הסרט "הילד והאנפה" ("The Boy and the Heron") בבימויו, שיצא לאקרנים ב-2023.
ב-2014 הופיע בתפקיד אורח בסדרה "משפחת סימפסון".
מאנגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף כי הוא עוסק בעיקר בתחום האנימציה, מיאזאקי מגלה גם עניין רב במאנגה - אמנות הקומיקס היפנית, וצייר בעצמו מספר יצירות. הוא החל ב-1969 עם עבודתו על "החתול במגפיים" (Nagakutsu wo Haita Neko), שהושפע מהיצירה המקורית בעלת אותו השם. אחרות מעבודותיו כוללות את "אנשי המדבר" (砂漠の民- Sabaku no Tami); "המסע של שוּנה" (Shuna no Tabi -シュナの旅), שחלק רואים אותו כ"אב טיפוס" ל-"הנסיכה מעמק הרוחות"; "מחברת הציורים הרבים" (Zassou nōto -雑想ノート) ו-"עידן הספינות המעופפות" (Hikoutei Jidai -飛行艇時代), ששימשה כבסיס לסרטו "חזיר באוויר".
עבודתו הידועה ביותר בתחום היא סדרת המאנגה של "הנסיכה מעמק הרוחות", עליה עבד מ-1984 ועד 1994. הסרט אשר ביים תחת אותו השם התבסס על חלק קטן מהסדרה, ומיאזאקי יצר לו "סוף אלטרנטיבי" אשר לא מצא חן לא בעיניו ולא בעיני מבקרים וצופים רבים אחרים. מיאזאקי עבד על המאנגה בהפסקות שבין סרטיו, והיה נחוש לסיימה בצורה ראויה. המאנגה, שהייתה יצירת פנטזיה / מדע בדיוני רחבת-יריעה, זכתה לביקורות מהללות ולהצלחה מסחרית עצומה: היו שהשוו אותה ליצירות מהן הושפע מיאזאקי בעצמו, כגון "חולית" של פרנק הרברט ו-"שר הטבעות" של ג'ון רונלד רעואל טולקין, ולמעלה מ-10 מיליון עותקים של ספריה נמכרו ביפן בלבד. רבים מחשיבים את היצירה הזו לעבודתו הטובה ביותר של מיאזאקי אי פעם, וטוענים כי היא מתעלה אפילו על הטובים שבסרטיו.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטים באורך מלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | שם הסרט | במאי | כתב את התסריט | מפיק | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| 1979 | לופן ה-III: טירתו של קליוסטרו | כן | כן | לא | |
| 1984 | הנסיכה מעמק הרוחות | כן | כן | לא | הסרט התבסס על סדרת מאנגה אותה יצר במקור מיאזאקי. |
| 1986 | הטירה המרחפת | כן | כן | לא | |
| 1988 | השכן הקסום שלי טוטורו | כן | כן | לא | |
| 1989 | שירות המשלוחים של קיקי | כן | כן | כן | |
| 1992 | חזיר באוויר | כן | כן | לא | הסרט התבסס על סדרת מאנגה אותה יצר במקור מיאזאקי. |
| 1995 | לחישת הלב | לא | כן | פיקוח | |
| 1997 | הנסיכה מונונוקי | כן | כן | לא | |
| 2001 | המסע המופלא | כן | כן | לא | |
| 2004 | הטירה הנעה | כן | כן | מפיק בפועל | |
| 2008 | פוניו על הצוק ליד הים | כן | כן | מפיק בפועל | |
| 2010 | הלקחנים – עולמה הסודי של ארייטי | לא | כן | מפיק בפועל | |
| 2011 | תצפית על גבעת הפרגים | לא | כן | לא | |
| 2013 | הרוח העולה | כן | כן | לא | הסרט התבסס על סדרת מאנגה אותה יצר במקור מיאזאקי. |
| 2023 | הילד והאנפה | כן | כן | לא |
סרטים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- On Your Mark(אנ') (1995) - וידאו קליפ קצר הקרוי על שם השיר אשר מלווה אותו, אודות שני אנשי משטרה (שעוצבו בהשראת חברי הלהקה- "Chage and Aska") היוצאים להציל נערה מכונפת מידי כת דתית.
- Whale Hunt(אנ') (2001) -
- Koro's Big Day Out(אנ') (2002) -
- Imaginary Flying Machines(אנ') (2002) -
- Mei and the Kittenbus(אנ') (2003) -
- Mon Mon the Water Spider(אנ') (2006) - בשלב מסוים בחייו תכנן מיאזאקי לביים סרט באורך מלא אודות מסעו של זחל בין שני עצים. בגרסתו הקצרה והנוכחית, הוא מספר על עכביש מגושם המתאהב ביתושה חיננית.
- House-hunting(אנ') (2006) - סרטון אילם כמעט לחלוטין, אודות ילדה נחושה הנוטשת את ביתה כשכול רכושה ארוז בתיק על גבה, ועוברת חוויות מוזרות במסעה אחר בית חדש.
- The Day I Bought A Star(אנ') (2006) - נער המוצא מקלט בביתה של אישה מסתורית, מגלה יום אחד זרע של כוכב בחוותה של האישה ומחליט לשתול אותו.
- Mr. Dough and the Egg Princess (2010) -
- Boro the Caterpillar(אנ') (2018) -
הפקות בהן לקח חלק בתחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם הסדרה/סרט | שנה | פורמט | הערות |
|---|---|---|---|
| Wolf Boy Ken(אנ') | 1963 | סדרת טלוויזיה | |
| Doggie March(אנ') | סרט באורך מלא | ||
| Shōnen Ninja Kaze no Fujimaru(אנ') | 1964 | סדרת טלוויזיה | |
| Gulliver's Travels Beyond the Moon(אנ') | 1965 | סרט באורך מלא | |
| Sally the Witch(אנ') | 1966 | סדרת טלוויזיה | |
| Rainbow Sentai Robin(אנ') | 1966 | סדרת טלוויזיה | |
| The Great Adventure of Horus, Prince of the Sun(אנ') | 1968 | סרט באורך מלא | |
| The Wonderful World of Puss 'n Boots(אנ') | 1969 | סרט באורך מלא | |
| Moomin(אנ') | סדרת טלוויזיה | ||
| Flying Phantom Ship(אנ') | סרט באורך מלא | ||
| Animal Treasure Island(אנ') | 1971 | סרט באורך מלא | |
| Ali Baba and the Forty Thieves(אנ') | סרט באורך מלא | ||
| Lupin III Part I(אנ') | סדרת טלוויזיה | ביים את הסדרה יחד עם איסאו טקהאטה. | |
| Yuki's Sun | 1972 | פרק פיילוט לסדרה שבסוף לא הופקה | ביים את הסדרה |
| Panda! Go, Panda!(אנ') | סרט קצר | קונספט, תסריט, סטוריבורד, עיצוב סצנות | |
| Panda! Go, Panda! The Rainy-Day Circus | 1973 | סרט קצר | תסריט, סטוריבורד, עיצוב סצנות, עיצוב אמנותי |
| היידי בת ההרים | 1974 | סדרת טלוויזיה | |
| הלב | 1976 | סדרת טלוויזיה | |
| Rascal the Racoon(אנ') | 1977 | סדרת טלוויזיה | |
| קונאן ילד העתיד | 1978 | סדרת טלוויזיה | ביים את הסדרה |
| האסופית | 1979 | סדרת טלוויזיה (הפרקים 1–15) | |
| Lupin III Part II(אנ') | 1980 | סדרת טלוויזיה (2 פרקים) | ביים את הסדרה |
| Space Adventure Cobra: The Movie(אנ') | 1982 | סרט באורך מלא | |
| Sherlock Hound(אנ') | 1984 | סדרת טלוויזיה (5 פרקים) | ביים את הסדרה |
| Nadia: The Secret of Blue Water(אנ') | 1990 | סדרת טלוויזיה | לקח חלק ביצירת התסריט והקונספט |
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הייאו מיאזאקי (ביפנית)
הייאו מיאזאקי, ברשת החברתית Goodreads
הייאו מיאזאקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הייאו מיאזאקי, באתר AllMovie (באנגלית)
הייאו מיאזאקי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- הייאו מיאזאקי, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- הייאו מיאזאקי, באתר Metacritic (באנגלית)
הייאו מיאזאקי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הייאו מיאזאקי, באתר Last.fm (באנגלית)
הייאו מיאזאקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הייאו מיאזאקי, באתר Discogs (באנגלית)- הייאו מיאזאקי, באתר Genius
- הייאו מיאזאקי - מדריך טיולים לחולמים (אורכב 20.02.2020 בארכיון Wayback Machine) - אתר פרי מקלדתו של רז גרינברג. מכיל חומר רב על חייו של מיאזאקי, אנליזות של סרטיו, פרטי טריוויה, מאמרים שונים וסרטו העתידי.
- Ghibli World - אתר המכיל אוסף יצירות הקשורות לסטודיו ג'יבלי (אנגלית).
- מאשה צור-גלוזמן, אגדה יפנית: דרכו המופלאה של הייאו מיאזאקי, גדול יוצרי סרטי האנימציה של ימינו, באתר הארץ, 12 בינואר 2011
- the Hayao Miyazaki Web (באנגלית)
- רותה קופפר, עכבר העיר אונליין, פוניו: הגרסה היפנית ל"בת הים הקטנה", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2009
- יותם שווימר, דג אמיתי: על "פוניו על הצוק ליד הים", nrg , 11/8/2009
- לאחר 50 שנות יצירה: במאי "המסע המופלא" פורש, באתר וואלה!, 2 בספטמבר 2013
נירית אנדרמן, האם קיסר האנימציה באמת פורש?, באתר הארץ, 13 ביולי 2014- נעמה רק, האלמנטים שמרכיבים את סרטיו של הייאו מיאזאקי, באתר Time Out תל אביב, 23 ביולי 2014
- נירית אנדרמן, גאון האנימציה מיאזאקי בפעולה: התיעוד של יצירת סרטו האחרון לפני פרישתו, באתר הארץ, 11 במאי 2015
- הניו יורק טיימס, מאסטר האנימציה הייאו מיאזאקי חוזר, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2023
- הייאו מיאזאקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- אורון שמיר, "מיאזאקי פורש מהקולנוע עם "הילד והאנפה", עוד יצירת מופת", באתר הארץ
- יאיר רווה, "הסרט החדש של היאו מיאזאקי: זיכרון ילדות שהופך למכתב פרידה", באתר כלכיסט
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הייאו מיאזאקי | ||
|---|---|---|
| סרטים: תסריט ובימוי | לופן ה-III: טירתו של קליוסטרו • הנסיכה מעמק הרוחות • הטירה המרחפת • השכן הקסום שלי טוטורו • שירות המשלוחים של קיקי • חזיר באוויר • הנסיכה מונונוקי • המסע המופלא • הטירה הנעה • פוניו על הצוק ליד הים • הרוח העולה • הילד והאנפה | |
| סרטים: תסריט | לחישת הלב • הלקחנים – עולמה הסודי של ארייטי • תצפית על גבעת הפרגים | |
| סדרות טלוויזיה בבימויו או בהשתתפותו: |
קונאן ילד העתיד • האסופית • לופן השלישי | |
| מאנגה | הנסיכה מעמק הרוחות • עידן הספינות המעופפות • המסע של שונה | |