היאלמר ברנטינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היאלמר ברנטינג
ראש ממשלת שבדיה ה-16
Hjalmar branting stor bild.jpg
היאלמר ברנטינג
תחילת כהונה 1920, 1921, 1924
סוף כהונה 1920, 1923, 1924
תאריך לידה 23 בנובמבר 1860
מקום לידה 24 בפברואר 1925
מפלגה SAP
שם בשפת אם Hjalmar Branting

קרל היאלמר ברנטינג (Karl Hjalmar Branting; ‏23 בנובמבר 1860 - 24 בפברואר 1925) היה מדינאי שבדי סוציאל-דמוקרטי. ברנטינג היה מנהיגה של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של שבדיה בין 1907 ל-1925. בתקופה זו נאבקה המפלגה למען דמוקרטיזציה של שבדיה ומתן זכות הצבעה לכל. בהנהגתו הפכה המפלגה לגוף פוליטי מרכזי בשבדיה, והמדינה עצמה עברה תהליך דמוקרטיזציה בו היה לברנטינג חלק חשוב. ברנטינג שימש כראש ממשלת שבדיה במשך שלוש תקופות כהונה (1920, 1921 - 1923, 1924 - 1925), והיה ראש הממשלה הסוציאל-דמוקרטי הראשון של שבדיה, ובין הראשונים בעולם. כראש ממשלה הביא לצירוף שבדיה לחבר הלאומים, ושימש בעצמו כנציג שבדיה בחבר. על פעילותו זו קיבל את פרס נובל לשלום בשנת 1921.

ברנטינג נולד בסטוקהולם למשפחה אמידה. סבו מצד אמו נשא בתואר אצולה. הוא היה בן יחיד להוריו, שהתגרשו ונישאו בשנית בילדותו. את הכשרתו המקצועית קיבל באסטרונומיה מתמטית ושימש כעוזר במצפה הכוכבים בסטוקהולם, אך הוא עזב את עבודתו המדעית על מנת להיות לעיתונאי בשנת 1884. בשנת 1886 היה לעורך העיתון "Social-Demokraten", וביחד עם אוגוסט פאלם היה לאחד ממיסדי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של שבדיה שנוסדה ב-1889. הוא שימש כחבר הפרלמנט הראשון מטעם המפלגה מ-1896 ובמשך שש שנים היה חבר הפרלמנט היחיד. בתקופה זו זכות ההצבעה לבית העליון של הפרלמנט השבדי הייתה נתונה לאחוז קטן מהאוכלוסייה, וזכות ההצבעה לבית התחתון הייתה נתונה לכרבע מהאוכלוסייה, על פי מבחני רכוש. מאפיין נוסף של זכות ההצבעה היה כי הזכות ניתנה גם לתאגידים, וכי ככל שהיה לאדם רכוש רב יותר, כן גדל מספר הקולות שניתנו לו, כך שאדם עשיר היה יכול להטיל אל הקלפי מספר מאות קולות. בנסיבות אלו, המפלגה החדשה שייצגה את מעמד הפועלים השבדי, לא יכלה לצפות להצלחה אלקטורלית ששיקפה את מידת התמיכה באוכלוסייה, ודרשה ראשית לכל דמוקרטיזציה, וזכות הצבעה שווה לכל. במאבק זה שיתפה פעולה עם מפלגות ליברליות שייצגו את מעמדות הביניים, והעלו אף הן דרישה זו.

ברנטינג ראה עצמו כמחויב לעקרונות הכלליים של המרקסיזם, אך הוא תמך בהגשמת הסוציאליזם ברפורמות הדרגתיות שנועדו לשפר את מצב הפועלים, תוך שיתוף פעולה עם המפלגות הבורגניות ובמסגרת הכללית של השיטה הקפיטליסטית. בכך הייתה ה-SAP בהנהגתו שונה ממפלגות סוציאל-דמוקרטיות בנות זמנה, כגון ה-SPD הגרמנית. ברנטינג קיבל את הרוויזיוניזם של אדוארד ברנשטיין ותמך במעבר בדרכי שלום מקפיטליזם לסוציאליזם. הוא האמין שמשתינתן זכות ההצבעה השווה לכל, ניתן יהיה להשיג את הגשמת הסוציאליזם באמצעים פרלמנטריים.

ברנטינג הוביל את מפלגתו להתנגדות למלחמה שנועדה לשמור את נורבגיה באיחוד עם שבדיה. כאשר אירע בשנת 1905 המשבר הפוליטי שהוביל לעצמאותה של נורבגיה, הוא טבע את הסיסמה "הסר ידיך מנורבגיה, המלך!". הסוציאל-דמוקרטים הובילו מהלך להתנגדות לגיוס המילואים ואיימו בשביתה כללית כנגד המלחמה, ומייחסים למהלכים אלו אחריות לכך שמלחמה זו נמנעה לבסוף.

בשנת 1917 עקב באהדה אחר מהפכת פברואר ברוסיה. הוא תמך במנשביקים והגן על ממשלת קרנסקי, ואף ביקר באופן אישי בפטרוגראד. כאשר פרצה מהפכת אוקטובר גינה את הבולשביקים. עמדה זו הייתה בין הגורמים שהביאו לפיצול במפלגתו, והחלק השמאלי פרש והקים את "מפלגת השמאל" בראשות זת הוגלונד. קבוצה זו הפכה לאחר מכן למפלגה הקומוניסטית השבדית. הוגלונד עצמו שב מאוחר יותר למפלגת האם, ואף פרסם ביוגרפיה בת שני כרכים על ברנטינג.

בבחירות בשנת 1920 קיבלה המפלגה כ-36.1% מהקולות, ויריביה היו מפוצלים בין הגוש הליברלי, הגוש השמרני, ומפלגות איכרים. ברנטינג הקים ממשלת מיעוט, שהחזיקה מעמד כחצי שנה, בטרם הוחלף בידי המנהיג הליברלי לואיס דה גאר, שעמד בראש ממשלה זמנית של הליברלים והשמרנים. בשנת 1921 התקיימו בשבדיה הבחירות הראשונות בהן ניתנה זכות הצבעה שווה לכל, ובהן נבחר לראשונה הפרלמנט הדמוקרטי הראשון בתולדות שבדיה, המבוסס על זכות הצבעה אוניברסלית ושווה, לה הטיף ברנטינג במהלך כל הקריירה הפוליטית שלו. בבחירות אלו זכו הסוציאל-דמוקרטים ב-39.4% מהקולות, וברנטינג הקים שוב ממשלה בראשותו. זו החזיקה מעמד כשנתיים, בטרם נאלץ ברנטינג לפרוש ואת מקומו כראש ממשלה תפס המנהיג השמרני ארנסט טריגר. בבחירות שהתקיימו ב-1924, הוביל ברנטינג את מפלגתו במסע תעמולה מוצלח שביקר את מדיניותו של ראש הממשל השמרני טריגר. בבחירות זכתה מפלגתו של ברנטינג ב-41% מהקולות, וברנטינג שב וקיבל את תפקיד ראש הממשלה, אך לאחר זמן קצר הידרדרה בריאותו, והוא חלה בשפעת שפגעה בשריר הלב. הוא נאלץ לפרוש בינואר 1924 והעביר את כיסאו ליורשו, הסוציאל-דמוקרט ריקרד סנדלר. ברנטינג מת בביתו בסטוקהולם בפברואר 1925.

כראש ממשלה פעל בזירה הבינלאומית לקבלת שבדיה לחבר הלאומים, והיה פעיל באופן אישי כציר שבדיה לחבר הלאומים. כאשר השאלה האם קבוצת איי אולנד תימסר לשבדיה לאחר קבלת עצמאות פינלנד מרוסיה הועלתה, הותיר ברנטינג לחבר הלאומים את ההכרעה, וזה הכריע כי האיים יעברו לריבונות פינית, אך תושבי האיים ישמרו על מידה מסוימת של אוטונומיה שתשמור על תרבותם ושפתם השבדית. על פועלו בחבר הלאומים זכה ברנטינג בשנת 1921 בפרס נובל לשלום.

ברנטינג מונצח באנדרטה בסטוקהולם, וכן בתחנת רכבת ואוטובוס גדולה בגטבורג. כן נקרא על שמו רחוב בקופנהגן.