הידרופס פטאליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הידרופס פטאליס
Ultrasound Scan ND 373.jpg
צילום אולטרסאונד של עובר עם הידרופס פטאליס
שם בלועזית Hydrops fetalis
ICD-10
(אנגלית)
P56, P83.2
ICD-9
(אנגלית)
773.3, 778.0
DiseasesDB
(אנגלית)
29715
eMedicine
(אנגלית)
ped/1042 
MeSH
(אנגלית)
D015160

הידרופס פטאליס (Hydrops Fetalis) הינו בצקת כללית של העובר, אשר יכולה לנבוע כתוצאה מאי התאמת גורם RH (ב- 15% מן המקרים) כלומר במנגנון אימונוגני, או במנגנון שאינו אימונוגני, אשר קיים בכ- 75% מן המקרים. זהו מצב בו מצטברים נוזלים במדורים שונים בגוף, כגון בית החזה, בטן, תת-העור וכן השליה עצמה.

אבחנה של הידרופס פטאליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך אבחנה של הידרופס פטאליס יש להראות הצטברות אבנורמלית של נוזלים בגוף, ויש צורך בשני קריטריונים:

  • מיימת (הצטברות מים בבטן).
  • תפליט פלאורלי (נוזל בבית החזה).
  • תפליט פריקרדיאלי.
  • בצקת תת-עורית.
  • שליה בצקתית ומעובה (מעל 6 ס"מ).

הידרופס כתוצאה מאי התאמה של RH[עריכת קוד מקור | עריכה]

אי התאמת גורם RH

כאשר יש אנטיגנים מסוג RH על כדורית הדם העוברית, אזי עלולים להיווצר נוגדנים אימהיים שיעברו דרך השליה ויגרמו להמוליזה. ישנם כמה מנגנונים שמביאים לבצקת:

  • אנמיה המוליטית מביאה לאי ספיקת לב עוברית, המביאה להיפוקסיה ולהגברת חדירות של נימים והתהוות בצקת.
  • עלית לחץ בכלי דם כבדיים- הרס של פרנכימת הכבד, והיפופרוטאינמיה (מיעוט של חלבונים בדם המביאים ללחץ אונקוטי ויציאת נוזל לרקמות).

חשוב לציין, כי מלבד גורם RH קיימים אנטיגנים נוספים שיוצרים תגובה אימונית- lewis, diego, duffy, kell.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בביקור הראשון אצל הרופא במהלך ההריון, יש לבחון מהו סוג דם האם.
  • במידה ויש חשד להידרופס פטאליס ניתן לבדוק באולטרסאונד סימנים מקדימים כגון הגדלת כבד וטחול.
  • מבחן Kleihauer Betke- בבדיקה זו בוחנים כמה כדוריות דם עובריות נמצאות במחזור הדם האימהי. דגימת דם מהאם נלקחת ונחשפת לחומצה. כדוריות דם אימהיות (המוגלובין אימהי) נהרסות ונראות כ- ghost cells ואילו כדוריות הדם העובריות (המוגלובין עוברי) שהן עמידות יותר אינן נהרסות. מספר גבוה של כדוריות דם עובריות מצביעות על חשש ל- Feto-maternal Hemorrhage.
  • בדיקת דופלר להערכת peak systolic velocity ב- middle cerebral artery (PSV): העורק הצרברלי האמצעי הינו חלק ממעגל ויליס, והוא משמש לבדיקת זרימת הדם למוח. באמצעות בדיקת דופלר בודקים את פיק מהירות הזרימה בזמן נתון בעורק זה, כאשר במצבים של אנמיה, יש שינוי בזרימת הדם עם ניסיון לפיצוי על ידי זרימת יותר דם למוח ופחות לאיברים פחות חיוניים. ה- PSV יעלה, אם כן, במצבים של אנמיה. לעתים קיים קושי בביצוע של הבדיקה ומידת דיוקה, היתרון בה שהיא איננה בדיקה חודרנית.

הידרופס במנגנון לא אימונוגני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום זהו המנגנון העיקרי להידרופס פטאליס. זוהי הצטברות של נוזלים ברקמות הגוף כמתואר לעיל, אולם ללא עדות לנוגדנים כנגד RH.

הסיבות לכך:

  • בכ- 45% מן המקרים- אידיופתי (ללא הסבר).
  • בכ- 40% מן המקרים- הפרעות לבביות בעובר. הפרעות אלו נחלקות להפרעות קצב (טכיאריתמיות, ברדיאריתמיות, ניתן לטפל במהלך ההריון ולתקן את ההידרופס) או הפרעות אנטומיות לבביות המקושרות בפרוגנוזה גרועה יותר.
  • גורמים זיהומיים במנגנונים לא ברורים- בעיקר נגיף הציטומגלו, פרוווירוס 19B (המקושר להידרופס הפיך), קוקסקי, סיפיליס, טוקוספלזמה.
  • גורמים אחרים- תסמונת טרנר, טריזומיות, הפרעות כרומוזמליות, מחלות המטולוגיות, ריאתיות, נוירולוגיות, כבדיות ועוד.

למעשה כמעט כל מחלה עלולה להביא לפגיעה של הידרופס פטאליס, ועל כן בסקירת ההיסטוריה הרפואית של האם יש לשאול לגבי מחלות תורשתיות, מטבוליות, מחלות זיהומיות, אנמיה ועוד, יש לערוך בדיקות דם מקיפות הכוללות נוגדנים למזהמים שונים והפטיטיס, וכן יש לערוך סקירה מורחבת באולטראסאונד עם דגש על מומי לב, ריאה, מערכת שתן ועיכול ושליה.

פרוגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכ- 50% מן המקרים של הידרופס פטאליס המאובחנים ברחם, יהיה מוות של העובר (בעיקר הידרופס שאינו אימוני). במידה וההידרופס הינו כתוצאה מאנמיה, אשר מטופלת תוך רחמית או נאונטלית, סיכויי ההישרדות הינם גבוהים יחסית, במידה וההידרופס הינו כתוצאה מהפרעה לבבית מבנית- הפרוגנוזה גרועה, במידה וההידרופס הינו אידיופתי- סיכויי ההישרדות הינם 20%-25%.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.