היהודי האחרון
 | |
| עטיפת המהדורה הראשונה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יורם קניוק |
| שפת המקור | עברית |
| תורגם לשפות | שוודית, דנית, גרמנית, אנגלית, צרפתית |
| הוצאה | |
| הוצאה | הקיבוץ המאוחד וספרית הפועלים |
| תאריך הוצאה | תשמ"ב–1981 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 000863027, 002027036, 002704745 |
היהודי האחרון הוא רומן רחב-יריעה פרי עטו של הסופר יורם קניוק, שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד וספרית הפועלים בשנת תשמ"ב–1981.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן מתאר את קורותיה של משפחה אחת, מימי יעקב פרנק משיח השקר בפולין ועד למלחמת יום הכיפורים בישראל. הוא כולל התייחסות לנושאים שונים: מיסטיקה יהודית, חלוציות וצבריות, השואה, יחסי יהודים וגרמנים לאחר השואה, העיסוק בעדות של ניצולי השואה, ניצול השכול באופן ציני, והגורל היהודי.
עלילת הספר בנויה כהדבק (קולאז'), כלומר כל פרק עוסק בחלק אחר של העלילה. במרכזו עומדת דמותו של אבנעזר שניאורסון, בן למושבה חלוצית שנודד טרם מלחמת העולם השנייה מפלשתינה-א"י לאירופה ונכלא במחנה ריכוז. בזמן שהותו במחנה אבנעזר מוחק אט-אט את זיכרונו שלו ומחליף אותו בזיכרונותיהם של שאר האסירים. כך הוא הופך למעין זיכרון של כל הדורות ולנושא הידע והזיכרון היהודי. לאחר המלחמה אבנעזר ממשיך להחזיק בזיכרונות האחרים על חשבון זיכרונו שלו.
במהלך שנותיו במחנה אבנעזר מאמץ לבן את שמואל ליפקר, לאחר שעזב את בנו הביולוגי בועז שניאורסון במושבה יחד עם אמו של אבנעזר, רבקה. שמואל ובועז הם דמויות מראה, והן משמשות את קניוק להצבעה על שתי אפשרויות קיום של העם היהודי: בעוד שבועז גדל בישראל ונלחם במלחמת העצמאות, שם הוא הופך להלום קרב, שמואל שורד את החיים במחנה ולאחר מכן נודד באירופה. על פי אחת הגרסאות שמתוארות בספר שמואל עולה בסופו של דבר לישראל, הופך לקצין בצה"ל ויורה בשבוי ערבי כפות. על פי גרסה אחרת הוא נודד לארצות הברית, מאומץ לבן על ידי ליונל סתר, שהיה קרוב משפחתו של אבנעזר, והופך לכותב מחזות תיאטרון העוסקים בשואה.
מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהדורה המקורית:
- היהודי האחרון, תל אביב: הקיבוץ המאוחד וספרית הפועלים, תשמ"ב 1981.
מהדורת ידיעות אחרונות:
- היהודי האחרון; פתח דבר: עוזי וייל; אחרית דבר: דביר צור, תל אביב: ידיעות אחרונות – ספרי חמד (משכל) ('פרוזה עברית'), 2009.
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר ראה אור בתרגום לשוודית (Den siste juden, סטוקהולם 1988, מאת Marion Wajngot), לדנית (Den sidste joede, קופנהגן 1989, משוודית: Ebba Roenne), לגרמנית (Der letzte Jude, פרנקפורט 1990, מאת רות אחלמה) ולאנגלית (The Last Jew, ניו יורק 2006, מאת ברברה הרשב).
בתרבות הפופולארית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר הוא הבסיס לסרטו של יקי יושע "העיט" (1981). הספר עובד למחזה "הבן של היהודי האחרון" בתיאטרון הפרינג' באר שבע ע"י ובבימוי יואב מיכאלי
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת מאמרים על היהודי האחרון באתר רמב"י
- פרק ראשון של הספר באתר ידיעות ספרים
- גיורא לשם, כתב החידה של "היהודי האחרון ", בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", נובמבר 2009 (עם ביבליוגרפיה לקריאה נוספת)
- רן יגיל, היהודי מספר אחת, באתר nrg, 25 בספטמבר 2009
- מעין זיגדון, היהודי הגאון: ביקורת על "היהודי האחרון" של קניוק, באתר nrg, 3 באוקטובר 2009
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, יורם קניוק: מלחמות היהודי האחרון, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2009
- רן יגיל, על "היהודי האחרון" ליורם קניוק, בבלוג שלו, 14 באוקטובר 2009
- עמרי הרצוג, תולדות היהודים - גרסת יורם קניוק, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2009
- עוזי וייל, פתח דבר, באתר ידיעות ספרים
- יעל פויס, האוקסימורון כתחבולה להעצמת נוכחות מיתית: קווים לסגנונו של יורם קניוק ב"היהודי האחרון", תקציר הרצאה, כנס אורנים השישי "העברית שפה חיה", 6-5 בפברואר 2007, באתר מכללת אורנים