היום השלישי

היום השלישי
Independence Day
בימוי	רולנד אמריך
הופק בידי	דין דוולין, רולנד אמריך
תסריט	רולנד אמריך, דין דוולין
עריכה	דיוויד ברנר
שחקנים ראשיים	ראו פירוט
מוזיקה	דייוויד ארנולד
צילום	קרל ולטר לינדנלאוב
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Centropolis Entertainment, פוקס המאה ה-20
חברה מפיצה	פוקס המאה העשרים
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1996
משך הקרנה	138 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	adventure science fiction, סרט מדע בדיוני, סרט הרפתקאות, סרט אסונות, סרט מותחן, פלישת חייזרים, סרט פעולה
תקציב	75 מיליון דולר
הכנסות	$817,400,000
הכנסות באתר מוג'ו	independenceday
פרסים	פרס אמנדה לסרט הזר הטוב ביותר; פרס סטלייט לעריכה הטובה ביותר (דיוויד ברנר); פרס בחירת הילדים לסרט האהוב; פרס סטלייט לאפקטים חזותיים הטובים ביותר (Douglas Smith, Volker Engel); פרס סאטורן לבמאי הטוב ביותר (רולנד אמריך); פרס הקולנוע של MTV לנשיקה הטובה ביותר (ויוויקה א. פוקס, ויל סמית'); פרס אוסקר לאפקטים הטובים ביותר (Clay Pinney, Volker Engel, Douglas Smith, Joe Viskocil); פרס סאטורן לסרט מדע בדיוני ;
סרט הבא	היום השלישי: התחדשות
	דף הסרט ב־IMDb

היום השלישי (במקור באנגלית: Independence Day, יום העצמאות) הוא סרט פעולה בדיוני המתאר פלישת חייזרים לכדור הארץ. הסרט רווי באווירה פטריוטית אמריקנית והוא יצא להקרנה ב-3 ביולי 1996, יום לפני יום העצמאות האמריקאי. הסרט ידוע בסצינות הפיצוץ המרשימות בהן ספינות החייזרים מפוצצות מספר מונומנטים אמריקאיים. בשנת 2016 יצא לאקרנים סרט המשך - "היום השלישי: התחדשות".

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט עוקבת אחר מספר דמויות בצירי עלילה מקבילים, אשר דרכיהן מצטלבות בעוד שהן מנסות להציל את כדור הארץ מפלישת חיזרים. עלילת הסרט נפתחת ב-2 ביולי, עת חלליות חודרות לאטמוספירת כדור הארץ ומתמקמות מעל ערי בירה וערים מרכזיות אחרות בעולם. נשיא ארצות הברית מנסה להרגיע את הציבור, אשר חצוי בין המברכים על התגלית המדהימה לבין החוששים מפלישה הממהרים לפנות את הערים הגדולות.

דייוויד, מדען ומהנדס אלקטרוניקה יהודי מבריק אך לא מוצלח, מגלה כי החייזרים השתלטו על מערכת הלוויינים של כדור הארץ ומשתמשים בהם כדי לשדר ספירה לאחור. הוא מסיק כי כאשר השעון יגיע ל-0 - החייזרים יפתחו במתקפה על הערים הגדולות בכדור הארץ והאנושות כולה. יחד עם אביו ממהר דייוויד לוושינגטון הבירה, שם אשתו לשעבר עובדת כמנהלת התקשורת בבית הלבן, בתקווה שיצליח בעזרתה להגיע לנשיא. לנוכח העדויות של דייוויד, ולאחר שמסוק שנשלח לאותת לחללית מופל על ידה - מורה הנשיא על פינוי הערים הגדולות בארצות הברית. ההוראה באה מאוחר מדי והספירה לאחור מגיעה לסופה זמן קצר לאחר מכן. עם תומה החלליות משמידות את הערים בעזרת כלי נשק אימתניים ומתחילות לנוע לעבר הערים הבאות.

הנשיא, פמלייתו, דייוויד ואביו נמלטים באייר פורס 1 לאזור 51, בסיס סודי בנבדה. הנשיא מגלה כי חללית קטנה יותר התרסקה בקרבת הבסיס (תקרית רוזוול) ובה החייזרים התוקפים, ככל הנראה במשימת סיור מקדימה. במקביל ממריאים מטוסי קרב מחיל האוויר האמריקאי וחיל הנחתים למתקפה על החללית שהשמידה את לוס אנג'לס. הטייסים מגלים כי הספינות מצוידות בשדה כוח המגן עליהן מכל נזק, וכי הן מסוגלות לשגר חלליות קרב משלהן, בעלות נשק רב עוצמה ומגן משלהן.

הטייסת מושמדת כולה לבד ממטוסו של סרן סטיב הילר מחיל הנחתים (ויל סמית'), אשר לאחר מרדף בקניון מצליח לגרום לחללית הרודפת אחריו להתרסק וללכוד את החיזר הטייס. בעזרת שיירת קרוואנים אשר נמלטת מהערים הגדולות הוא מצליח להגיע לאזור 51, שם מדעני המקום לוקחים את החייזר השבוי לנתיחה. החייזר מתעורר במהלך הנתיחה ומשתלט על אחד המדענים. לפני שזה נהרג על ידי השירות החשאי, החייזר מגלה לנשיא כי הגזע העוין עובר מפלנטה לפלנטה בחיפוש אחר משאבים וכי בכוונתם להשמיד את המין האנושי.

הנשיא מבין שאין כל ברירה מלבד להילחם בחייזרים, אך גם התקפה גרעינית לא גורמת לכל נזק לספינות הענק. לבסוף מציע דייוויד להשתמש בחללית שהתרסקה ברוזוול כדי לטוס אל חללית האם השוכנת במסלול היקפי מסביב לכדור הארץ ולהשתיל בעזרתה וירוס מחשבים למערכת החייזרים.

למחרת, היום השלישי להופעת החייזרים, הוא 4 ביולי, יום העצמאות של ארצות הברית, דייוויד וסרן הילר יוצאים למשימה בעוד שארצות הברית מתאמת מתקפה גלובלית עם צבאות העולם. בשעה היעודה מחדירים הילר ודייוויד את הווירוס למערכות החייזרים ושדה הכוח המגן על כלל ספינותיהם נעלם. לאחר מכן הם משחררים פצצה תרמו-גרעינית לחלל ספינת האם, ובורחים בחלליתם בטרם ספינת האם מתפוצצת. במקביל צבאות העולם עטים על החלליות שבשמי כדור הארץ, ומשמידים אותן.

שחקנים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ף גולדבלום - דייוויד לוינסון, מהנדס אלקטרוניקה יהודי
ביל פולמן - נשיא ארצות הברית תומאס ויטמור
ויל סמית' - סרן סטיב הילר, טייס קרב
ויויקה איי פוקס - ג'סמין, ארוסתו של סטיב הילר
ג'אד הירש - יוליוס לוינסון, אביו של דייוויד
רנדי קווייד - ראסל קייס, טייס קרב לשעבר שחי עם משפחתו באתר קרוואנים
מרי מקדונל - אשת הנשיא
רוברט לוג'יה - גנרל ויליאם גריי
אדם בולדווין - מייג'ור מיטצ'ל

הכנסות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. להשלים ביקורות ופרסים.

הסרט עלה לאקרנים, בהתאם לרוח הפטריוטית שבו, ב-3 ביולי 1996, ערב יום העצמאות של ארצות הברית. היה זה יום רביעי בשבוע, ומאחר ויום העצמאות הוא יום שבתון, זכה הסרט לסוף שבוע מוארך במיוחד עד ליום ראשון - ובתוך חמישה ימים הכניס בסך 85 מיליון דולר.^[1] כעבור 3 שבועות בלבד עבר את רף ה-200 מיליון דולר^[2] והצלחתו הרבה הביאה להקרנתו באולמות הקולנוע האמריקאים משך חצי שנה.^[2] סך הכנסות הסרט מהקרנותיו בארצות הברית הוא 306 מיליון דולר.^[3]

הסרט הצליח גם מחוץ לארצות הברית והוקרן בעשרות מדינות ברחבי העולם, אשר הוסיפו להכנסותיו עוד כחצי מיליארד דולר, ובכך אלו הגיעו לכ-817 מיליון דולר.^[4] בישראל הכניס הסרט כ-4 מיליון דולר.^[4]

באתר הביקורת Rotten Tomatoes הסרט קיבל ציון 63%.^[5]

סרטי ההמשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהסרט הפך לשובר קופות, הודיעו רולנד אמרייך ודין דבלין על רצונם להפוך את הסרט לטרילוגיה, אך הפרויקט התעכב לאחר שאמרייך עבד על "היום שאחרי מחר" ולבסוף בוטל. לאחר מספר שנים נודע כי הסרט השני ייצא לאקרנים בקיץ 2016 עם הכותרת "היום השלישי: התחדשות".