היו זמנים באמריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היו זמנים באמריקה
כרזת הסרט
שם במקור: Once Upon A Time In America
בימוי: סרג'ו לאונה
הפקה: ארנון מילצ'ן
תסריט: סרג'ו לאונה
הארי גריי (נובלה)
שחקנים ראשיים: רוברט דה נירו
ג'יימס וודס
מוזיקה: אניו מוריקונה
חברת הפצה: האחים וורנר
הקרנת בכורה: 1984
משך הקרנה: 229 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 20 מיליון דולר
דף הסרט ב-IMDb

היו זמנים באמריקהאנגלית: Once Upon a Time in America) הוא סרטו האחרון של הבמאי האיטלקי, סרג'ו לאונה. בסרט שיצא ב-1984, כיכבו רוברט דה נירו וג'יימס וודס.

סרט מאפיה זה מספר את סיפורו של נודלס (דה נירו), מאפיונר יהודי מברוקלין, ניו יורק, בין השנים 1921 ל-1968. הסרט מסופר בצורה של סיפור מסגרת (שמתרחש בשנת 1968), עם פלאשבקים לשנים 1921 ו-1933. הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים בעלי העלילה הלא לינארית הטובים ביותר של אתר הקולנוע "The Script Lab".‏‏[1]

העלילה המתרחשת בין השנים 1921 ו-1933 מבוססת על "The Hoods", ספר אוטוביוגרפי שנכתב על ידי הארי גריי (שם עט), מאפיונר לשעבר. העלילה המתרחשת ב-1968 נכתבה על ידי ליאונה.

בדומה למספר סרטים קודמים של ליאונה, לסרט מתלווה פסקול מאת אניו מוריקונה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל ב-1933 - עת שמאפיונרים מחפשים את דייוויד "נודלס" אהרונסון. נודלס נראה שוכב על מיטה במאורת אופיום, לאחר ששאף את הסם. בפלאשבק הוא נזכר כיצד ראה את גופותיהם של שלושת חבריו לכנופיה מוטלות על רצפת הרחוב ומוכנסות לתוך שקי גופות (מאוחר יותר בסרט מגלים את הסיבה למותם). הוא מתעורר מהשפעת הסם, רואה את המאפיונרים מחפשים אחריו שם, ונמלט מיציאה אחורית. לאחר מכן, הוא מגיע לתא אחסון בתחנת אוטובוסים, אך מגלה שהמזוודה שהייתה אמורה להיות מלאה בכסף שהוא וחבריו הרוויחו, נותרה ריקה. בסופו של דבר, הוא מצליח לברוח ועולה על אוטובוס לבאפלו.

עלילת הסרט קופצת ל-1968, כשנודלס חוזר העירה בעקבות הזמנה מסתורית שקיבל. לאחר מפגש קצר עם חברו מו, הפלאשבק לשנת 1921 מתחיל.

1921[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק זה בסרט מספר את סיפורו של נודלס וחבריו בצעירותם. מלבד נודלס, החבורה כוללת את פטריק "פטסי" גולדברג, פיליפ "קוק-איי" שטיין ודומיניק (שם משפחתו אינו מוזכר). החבורה עובדת עבור גנגסטר מקומי בשם באגסי, שלו כנופיה משלו. נער חדש, מקס ברקוביץ', מגיע לשכונה ומתחבר עם נודלס. תחת הנהגת השניים, הכנופיה מתנתקת מבאגסי ומתחילה לפעול ככנופיה בפני עצמה. חלק זה מראה גם את מערכת היחסים בין נודלס לדבורה, נערה מקומית השואפת להיות רקדנית.

הכנופיה עולה לגדולה עם המצאה העוזרת להשיב מטען מוברח שמושלך לים במקרה של פשיטה משטרתית - חיבור שקי מלח למטען, וכשזה נמס במים לאחר מספר שעות, המטען צף בחזרה לפני המים. עם ההמצאה, הכנופיה מקבלת כבוד ומתחילה להרוויח כסף. הם שומרים את הכסף שהרוויחו בתא אחסון בתחנת אוטובוס, במטרה שזאת תהיה ה"קרן" של הכנופיה וכסף שנכנס יועבר לשם.

חלק זה של הסרט מסתיים באופן טראגי, לאחר שבאגסי, בעקבות כעסו על הצלחת הכנופיה בלעדיו, יורה והורג את דומיניק. כתגובה לכך, נודלס דוקר למוות את באגסי (יחד עם שוטר שניסה לעצור אותו), ונכנס לכלא.

בקטע מעבר בין הפלאשבק של 1921 לפלאשבק של 1933, נראה נודלס ב-1968 במצבה לזכר שלושת חבריו שנהרגו ב-1933. כמו כן, הוא מגיע לאותה תחנת אוטובוס, פותח את תא האחסון, ומוצא את המזוודה מלאה בכסף.

1933[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק זה מתחיל עם שחרורו מהכלא של נודלס. מיד עם שחרורו הוא מתאחד עם חבריו, שבינתיים הפכו לגנגסטרים גדולים ועשירים. הוא חוזר מיד לדרך הפשע שהכניסה אותו לכלא, ומצטרף לחבריו לשוד יהלומים, שבמהלכו הוא אונס את קרול, אחת מעובדות המקום (שעזרה להם וסיפקה להם מידע פנימי). מאוחר יותר, קרול מתאהבת במקס והם מתחילים לצאת.

בנוסף, נודלס נפגש עם דבורה ויוצא איתה למסעדה שסגר במיוחד בשבילה. הוא מתוודה על אהבתו כלפיה ועל כך שבמשך כל השנים בכלא הוא לא הפסיק לחשוב עליה. למרות זאת, היא מודיעה לו על כך שהיא נוסעת למחרת להוליווד כדי להגשים את חלומה. בנסיעה חזרה בלימוזינה, הוא אונס אותה.

מקס מנסה להכניס את הכנופיה יותר ויותר לענייני הפשע המאורגן. לאחר שהוא מתוודע לכך שחוק היובש יתבטל בעוד מס' חודשים, דבר שיצמצם משמעותית את רווחי הכנופיה, הוא רוקם תוכנית לשדוד את הבנק הפדרלי בניו יורק. נודלס, שמבין שמדובר במשימת התאבדות, מודיע למשטרה על הברחת אלכוהול שהכנופיה מבצעת, בתקווה שהם ייעצרו ובכך תוכניות השוד יישכחו. לצערו, המקרה נגמר במותם של שלושת חבריו.

1968[עריכת קוד מקור | עריכה]

(מסגרת הסיפור מתרחשת ב-1968. קטע זה אינו פלאשבק)

לאחר שחזר ממחבואו בעקבות הזמנה מסתורית שקיבל משר בשם כריסטופר ביילי, הוא נפגש עם דבורה, שכבר הפכה להיות שחקנית ידועה ומצליחה. הוא חוקר אותה על ביילי ומגלה שיש להם יחסים ואף ילד משותף, שנראה כמו מקס בצעירותו (מגולם על ידי השחקן ששיחק את מקס בחלק ב-1921). נודלס מבין שמקס זייף את מותו והוא עדיין חי, כעת בתור השר ביילי.

הוא נענה להזמנה של ביילי ומגיע לאחוזתו, וזה מבקש ממנו להרוג אותו, מכיוון שהוא עומד להיחקר בגין שחיתות ויודע שימצאו את פשעיו, ובאותה הזדמנות נודלס יוכל "לסגור חשבון" עם האיש שגרם לו להתחבא כל השנים. נודלס מסרב ועוזב את האחוזה.

לאחר שהוא יוצא מאחוזת ביילי, הוא רואה דמות מרוחקת הדומה לביילי\מקס, ומשאית זבל עוברת. לאחר שהמשאית עוברת, הדמות נעלמת, והמצלמה מתמקדת בטוחן האשפה, דבר המרמז על כך שביילי\מקס ביצע התאבדות וקפץ לתוך טוחן האשפה.

הסרט חוזר ל-1933, ומראה את נודלס נכנס למאורת אופיום, נשכב על מיטה ושואף אופיום. הסרט מסתיים עם פרצופו המסומם של נודלס ועליו עולות כתוביות הקרדיטים. בעקבות סיום זה, ישנה טענה הגורסת כי כל הסרט התרחש בעצם באותה מאורת אופיום ב-1933, ובעקבות השפעות הסם נודלס נזכר בעברו ומדמיין את עתידו. טענה זו אינה מתקבלת על הדעת, מאחר שנודלס לא יכל לדמיין דברים כמו טלוויזיה, מלחמת וייטנאם או הביטלס, שמוזכרים או נראים בסרט.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך הסרט ודעת הקהל והמבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהתסריט המקורי הושלם באוקטובר 1981, אורכו היה 317 עמודים, ובסיום הצילומים היו 8-10 שעות של וידאו. ליאונה הצליח לצמצם את הסרט ל-6 שעות, ורצה לשחרר את הסרט בשני חלקים של 3 שעות. המפיקים סירבו, וליאונה חויב לצמצם עוד יותר את הסרט, עד ל-229 דקות (3 שעות ו-49 דקות).

הסרט הוצג בגרסתו המלאה (גרסת ה-229 דקות) בפסטיבל קאן וזכה להצלחה מסחררת ו-15 דקות של תשואות מהקהל. ברחבי אירופה, הסרט זכה להצלחה גדולה ולביקורות טובות.

בארצות הברית, הסרט קוצץ באופן משמעותי, למורת רוחו של ליאונה. הסרט קוצר ל-144 דקות, תוך כדי הורדת סצנות מפתח ומזעור החלק המתרחש ב-1921. כמו כן, הסצנות השורדות סודרו מחדש באופן כרונולוגי ובכך נשבר מבנה הפלאשבק החיוני לסרט.
בעקבות זאת, נכשל הסרט בארצות הברית, קופתית וביקורתית. חלק מהמבקרים תקפו את האולפנים על קיצוץ הסרט ושיבחו את הגרסה המלאה שלו.

עם זאת, גרסת ה-229 דקות (לעתים מופיעה כ-227 דקות עקב הורדת 2 קטעי אונס וחלק מהאלימות) היא הגרסה הנפוצה, ולרוב היא זו שזמינה בערוצי הטלוויזיה השונים ובספריות הווידאו.

ליאונה תיכנן ליצור גרסה מלאה יותר של הסרט, אך הוא לא להספיק לעשות כן לפני מותו ב-1989.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ally Sinyard, Top 10 Best Nonlinear Films, The Script Lab,