היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות
היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות (יחידה 730)[1] היא יחידה השייכת לאגף האבטחה של שירות הביטחון הכללי. משימת היחידה היא לדאוג לסידורי האבטחה של אנשי ממשל ואישים בכירים. היחידה אינה אחראית ישירות על ביטחונם של כל האישים המאובטחים אלא על ביטחונם של אישים מסוימים בלבד (המוחשבים כ-"סמלי מדינה"): למשל, מבין השרים, רק שרי הביטחון, החוץ וראש הממשלה מקבלים אבטחה של היחידה לאבטחת אישים וכן נשיא המדינה, נשיא בית המשפט העליון וראש האופוזיציה. עם זאת, גם לאישים שהיחידה אינה מאבטחת בעצמה, היא אחראית לדאוג לאבטחה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הכשרה
מאבטחי השב"כ[2], ובכלל זה מאבטחי היחידה לאבטחת אישים ומשלחות, מאומנים רבות במתקני השב"כ ועוברים קורס לוחם מקיף ומקצועי הכולל בין היתר אמוני ירי ותרגולות לוחמה בטרור, אימוני כושר גופני, אימוני קרב מגע וקורס חובשים. מאבטחי אישים מאומנים יותר משנה וחצי לפני שהם מצטרפים לפעילות האבטחה השוטפת[3].
[עריכה] היסטוריה
היחידה לאבטחת אישים הוקמה בשנת 1958 תחת השם יחידת הליווי של ראש הממשלה. בעקבות אירוע שבו הושלך רימון יד בכנסת באוקטובר 1957, ונפצעו ראש הממשלה דוד בן-גוריון והשרים משה חיים שפירא וגולדה מאיר [4]. את אנשיה אימן בתחילה דייב בקרמן, איש חיל הנחתים האמריקני בעברו שהתמחה בלוחמה זעירה וקליעה באקדח[5]. בשנת 1968 בעקבות חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה נתבקש בקרמן להצטרף לשירות הביטחון הכללי כמדריך ירי באקדח[6]. בקרמן אימן את מאבטחי השירות בירי באקדח ובתרגולות לוחמה בטרור[7]. באותה עת כונו אנשי היחידה "הגורילות". בשנת 1972 מיסד וכונן בקרמן את תחום הדרכת והכשרת המאבטחים. בקרמן אף רצה כי משימת חילוץ בני ערובה ממטוסים תוטל על מאבטחי השב"כ, אולם הקצח"ר עמנואל שקד, אשר היה מופקד על תחום המבצעים המיוחדים והלוחמה בטרור, התנגד. לבסוף כפשרה הוחלט שהמאבטחים יצורפו לכוח צה"ל במקרים אלו, כלוחמים בכוח הפורץ[8]. בין היתר פעלו חניכיו בסיכול מתקפת הטרור ב-18 בפברואר 1969 כנגד למטוס אל על, שהתכונן להמראה בנמל התעופה הבינלאומי ציריך קלוטן[9] ופעולת החילוץ של מטוס סבנה. ב- 27 בדצמבר 1985 תקפו מחבלים פלשתינאים את דלפקי חברת אל-על בנמלי התעופה בוינה וברומא. מאבטחי השירות ברומא לחמו במחבלים הרגו שלושה מהם ופצעו אחד באורח קשה ועצרו אותו. בוינה ערכו שוטרים אוסטרים ומאבטחי השירות מרדף רכוב אחר המחבלים הנמלטים הרגו אחד מהם ועצרו את השניים הנוספים[10].
[עריכה] רצח רבין
רצח רבין נחשב ככישלון חרוץ של היחידה לאבטחת אישים. המסקנות המקצועיות בתחום האבטחה מחקירת הרצח מופקות עד היום, גם תאוריית הקשר הגורסת שמאבטחיו של רבין כביכול ירו בו, היותה פגיעה מוראלית ביחידה.
כחלק מהמסקנות בעקבות הרצח, הפכה אבטחת האישים להדוקה וקפדנית במידה ניכרת. השתתפותו של אדם מאובטח בכנס מלווה בבדיקות קפדניות של כל הנכנסים לאולם הכנס.
[עריכה] רצח רחבעם זאבי
בעקבות רצח השר רחבעם זאבי ב-2001, הושמעה ביקורת בציבור על כשלונה של היחידה לאבטחת אישים. בתגובה טענו בשב"כ כי השר זאבי לא הסכים שיצטרפו אליו מאבטחים למרות התרעותיו החוזרות והנשנות של השב"כ בנושא. זאבי נפגש עם ראש השב"כ דאז אבי דיכטר לבקשתו של האחרון, ובפגישתם לא הסכים כלל לדבר על הצמדתו למאבטח.
לאחר הרצח תוקן הנוסח להחלטת הממשלה 411 ונוסף בו הסעיף האומר כי על בכיר להסכים לאבטחה או לוותר עליה באופן רשמי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות, באתר השב"כ
- יואב לימור "יותר מדי מאובטחים, פחות מדי מאבטחים" nrg 09/11/2001
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אמיר אורן, שב"כ בעור משטרה, באתר הארץ, 23/12/2005
- ^ יונתן מרוז, המאבטחים הסמויים בשחקים, אתר "ישראל דיפנס", 10.02.2012.
- ^ עמוס הראל, התרחיש שהתממש: מאבטח מול מחבל בקהל, הארץ, 05/07/2002.
- ^ השב"כ מקבל את האחריות על אבטחת אישים 1958 באתר שירות הביטחון הכללי
- ^ אפי מלצר וחיים בן עמי, דייב בקרמן - "הצלף מטקסס", מבט מל"מ 36, מרץ 2004, עמ' 37.
- ^ דייב בקרמן ז"ל, דף זיכרון מתוך אתר השב"כ.
- ^ שלום ירושלמי, הייתי גיבור לאומי, נשארתי בלי כלום, באתר nrg מעריב, 2 ביולי 2011, "'בשב"כ הקימו יחידה מיוחדת לחבר'ה קרביים מבחוץ', משחזר רחמים. 'הביאו את דייב בקרמן ששירת במרינס האמריקאי. הוא לימד אותנו לירות באקדחים, קרבות מגע, וכל מה שצריך'."
- ^ אמיר אורן, מי נותן את ההוראה, באתר הארץ, 8 באפריל 2012.
- ^ תקיפת מטוס אל-על בציריך (1969), מתוך אתר השב"כ.
- ^ פיגוע כפול בשדות התעופה בוינה וברומא (27 דצמבר 1985), מתוך אתר השב"כ.
