היחסים המיוחדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נשיא ארצות הברית ברק אובמה וראש הממשלה דייוויד קמרון.

היחסים המיוחדים הוא כינוי ליחסי הקרבה ושיתוף הפעולה ההדוקים שהתפתחו בין ארצות הברית לבריטניה מאז סיום מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה של היחסים המשותפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתם של היחסים המיוחדים בעזרה האמריקאית האינטנסיבית לבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה הן במסגרת חוק השאל-החכר, שעל פיו סייעה ארצות הברית לבריטניה באמצעי לחימה ואספקה, והן בהמשך המלחמה בסיוע צבאי אמריקאי פעיל להדברת גרמניה הנאצית.

עם סיומה של המלחמה ותחילת המלחמה הקרה, מצאו עצמן שתי המדינות בראש המחנה המערבי מול ברית המועצות. במסגרת זו פיתחה גם בריטניה נשק גרעיני בסוף שנות ה-40, בסיוע אמריקאי אינטנסיבי. בנוסף הייתה בריטניה הכוח האירופי המרכזי של נאט"ו ובעל הברית הנאמן ביותר לארצות הברית במסגרת ברית זו. במסגרת כך, הוקמו בסיסים אמריקאים רבים ברחבי בריטניה.

משבר ביחסים המיוחדים חל בזמן מבצע קדש, שבוצע על ידי ישראל בשיתוף פעולה אנגלי וצרפתי ללא תיאום עם האמריקאים. האמריקאים פעלו לנסיגה בריטית (וישראלית) מיידית מסיני. בעקבות כך נאלץ ראש ממשלת בריטניה, אנתוני אידן, להתפטר, ויחסי שתי המדינות נכנסו למשבר. היחסים פרחו מחדש כאשר הרולד מקמילן עלה לשלטון בבריטניה. מקמילן היה קרוב משפחתו של נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי, והקרבה ביניהם סייעה להידוק היחסים בין המדינות, ובראשם שדרוג המערכת הגרעינית הבריטית בצורה משמעותית (מערכת ה"פולאריס") בתמורה לעגינתן של צוללות גרעיניות אמריקאיות בחופי סקוטלנד.

בתקופת ראשי הממשלה הבריטיים הרולד וילסון ואדוארד הית' התקררו שוב היחסים בשל סירובם לשלוח כוחות לסייע לארצות הברית במלחמת וייטנאם וכן בשל הידוק הקשרים של בריטניה עם אירופה וצירופה לאיחוד האירופי. עם עליית מרגרט תאצ'ר לשלטון בבריטניה, התחזקו הקשרים בין המדינות בשל תפיסת העולם השמרנית המשותפת לה ולנשיא האמריקאי רונלד רייגן. בתקופה זו הביעו שתי המדינות יחס נוקשה כלפי ברית המועצות ובהמשך עודדו את גורבצ'וב ומדיניות הפרסטרויקה שלו.

בתקופתם של הנשיא ביל קלינטון וראש הממשלה טוני בלייר התקדמו עוד היחסים ושתי המדינות שיתפו פעולה בראש הכוח שפעל בקוסובו. גם בתקופת הנשיא ג'ורג' בוש הבן המשיכו היחסים המיוחדים לפרוח, ובריטניה הייתה שותפתה המרכזית של ארצות הברית במלחמה בעיראק, למרות הביקורת שבלייר זכה לה מבית.

במסגרת היחסים המיוחדים רוחשות שתי המדינות זו לזו אמון מלא ומשתפות פעולה בצורה הדוקה בנושאי מודיעין, רכש צבאי ועוד.

סיבות ליחסים המיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים המיוחדים מתבססים על ערכי שפה ומוצא אשר משותפים הן לעם האמריקאי והן לזה הבריטי. למרות העוינות אשר הייתה מנת חלקם של שני העמים במאות הקודמות (ושהובילה בין היתר להכרזת העצמאות של ארצות הברית מבריטניה לקראת סוף המאה ה-18), הרי שהיותם שייכים לעמים האנגלו-סקסים לצד מפגש אינטרסים משותף, הופך את הקשר בין שתי המדינות לחזק ביותר הקיים בין שתי מדינות כלשהן (בדגש על מעצמות) ברחבי העולם של היום.