היילה סלאסי, קיסר אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היילה סלאסי
קיסר האימפריה האתיופית ה-225
היילה סלאסי
קודם זאודיתו
יורש אמן אנדום
בתואר שליט אתיופיה
תחילת כהונה 1 באפריל 1930
סוף כהונה 12 בספטמבר 1974
תאריך לידה 23 ביולי 1892
מקום לידה הרר, האימפריה האתיופית
תאריך פטירה 26 באוגוסט 1975
מקום פטירה עלם באקגן
בת זוג מנן אספאו
שם בשפת אם ቀዳማዊ ሓይለ ስላሰ
שושלת השושלת הסולומונית

היילה סלאסי הראשון לפעמים היילה סלאסיה (געז: ኃይለ፡ ሥላሴ, "כוח השילוש"‏‏‏[1]; 23 ביולי 1892 - 27 באוגוסט 1975) היה קיסר אתיופיה האחרון.

נולד בשם טפרי מקונן, היה יורש העצר של אתיופיה בשנים 1916-1930 וקיסר אתיופיה בשנים 1930-1936[2] ,1941-1974 . סלאסי השתייך לענף השוואני של השושלת הסולומונית שמתחילה במאה ה-13, ומשם לפי המסורת דרך השושלת האקסומית אל מנליק הראשון הוא בנם של שלמה המלך ומלכת שבא. היילה סלאסי היה אישיות מכוננת באתיופיה בפרט ובאפריקה בכלל. ‏[3][4]

תנועת הראסטאפרי, אשר נוסדה בשנות ה-30 ומונה כיום כ-600,000 מאמינים,‏[5] רואה את היילה סלאסי כדמות משיחית, ואף כהתגלמותו של אלוהים, שתוביל את העמים האפריקאים והפזורה האפריקאית לתקופה של שלום, צדק ושגשוג.‏[6] למעשה שם התנועה מורכב משמו הפרטי ותואר אצולה: ראס טפרי מקונן. ‏‏

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם ליג' תפרי מקונן (אמהרית:ልጅ፡ ተፈሪ፡ መኮንን). ליג' הוא תואר לילד אציל. תפרי הוא שמו הפרטי. מקונן הוא שמו הפרטי של אביו.

יותר מאוחר קיבל את תואר האצולה ראס, המקביל לתואר האירופי דוכס[7]. מילולית פירוש המילה "רָאְס" הוא ראש. ב-1928 הועלה על ידי הקיסרית זאודיטו לתואר נגוס (מלך), ועם הכתרתו לקיסר בשנת 1930 נטל את השם היילה סלאסי הראשון (קדמווי), שפירושו "כוח השילוש".

תוארו המלא לאחר הכתרתו היה:"הוד מלכותו היילה סלאסי הראשון, האריה המנצח משבט יהודה, בחיר האלוהים ומלך המלכים של אתיופיה" (געז: ግርማዊ፡ ቀዳማዊ፡ አፄ፡ ኃይለ፡ ሥላሴ፡ ሞዓ፡ አንበሳ፡ ዘእምነገደ፡ ይሁዳ፡ ንጉሠ፡ ነገሥት፡ ዘኢትዮጵያ፡ ሰዩመ፡ እግዚአብሔር. בתעתיק לעברית:"גְרְמַאווִי, קֶדַמַאווִי אָצְיֶה הָיילֵה סְלָאסְיֶה מוֹעָ אָנְבֵּסָה זֶאְם-נֵגֵדֶה 'הוּדָה נְגוּסה נגסט זֵה-אִיתְיוֹפּיָה,סְיוּמֶה אְגְזִיאָבְהֵר").

המוטו הזה משקף את אמונת החבשים שרק צאצאי מנליק (הוא בנם המשותף של שלמה המלך ומלכת שבא) רשאים למלוך באתיופיה.‏[8]

בנוסף לזה באתיופיה הוא מוכר גם בשמות ג'אן-הוי ,טלאקו מרי[9] ,אבא טקל[10] ,ובתנועת הראסטפרי ג'ה.‏[11] ,ג'ה ראסטפרי ,HIM[12] ,גור אריה יהודה[13]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של סלאסי, ראס מקונן דוכס הרר.

היילה סלאסי נולד למשפחת אצולה מעורבת מאורומו אמהרית וגוראגית ב-23 ביולי 1892 באג'ראסה גורו שבמחוז הררג .

אביו ראס מקונן, היה שליט חבל הררג, והגנרל הראשי של מנליק השני במלחמת אתיופיה-איטליה הראשונה. הוא השתייך לענף השוואני של השושלת הסולומונית, היה נכדו של המלך סהלה סלאסי ששלט במחוז שאווה בשנים 1813-1847, ובן דודו של הקיסר ששלט באותה העת באתיופיה, הקיסר מנליק השני (ששלט בשנים 1889-1913).

אימו וויזרו ישימבט עלי אבאג'יפאר הייתה אורומוית במוצאה, ובתו של שליט וואלו הדג'אזמאץ' עלי אבאג'יפאר .

ראס מקונן סלאסי קיבל חינוך בסיסי בצרפתית על ידי רופא ממרטיניק, ולאחר מכן נשלח לבית-ספר עם המון העם, שם קיבל חינוך בגעז, אמהרית ובלימודי קודש.

ב-1 בנובמבר 1905, הכתיר אותו אביו בתואר דג'אזמאץ', והעניק לו אזור קטן שהיילה הצעיר נחשב לשליטו. אביו נפטר לאחר שנה, ב-1906, והמלך מנליק לא היה מעוניין למנות את סלאסי הצעיר לשליט חבל הררג עקב ניסיונו המועט.

שליט מחוז הרר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלאסי עבר לאחר פטירת אביו לחצר הקיסר מנליק, שם היה לבן לוויה לנכדו של הקיסר, ייאסו החמישי. היילה ידע להלך בין הטיפות כאשר החמיר מצבו של הקיסר מניליק, ולהראות תמיכה הן בקיסרית טאיטו (אשת הקיסר מנליק) שניסתה להשתלט על השלטון בפועל, והן במצדדים ב ליג' ייאסו, הנכד. באופן זה קיבל תמיכה ומונה לשליט הרר ב-12 במרץ 1910.

עם כניסתו לתפקיד, החליט סלאסי להפחית את המסים הגבוהים שהוטלו על ידי מחליפיו של אביו בהרר, ולמתן את השלטון הצבאי. בשנת 1911 התחתן היילה סלאסי עם ווזירו מנן (אחייניתו של ליג' ייאסו, נכדו של הקיסר).

הסכסוך עם ליג' ייאסו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הבאות המשיך כלפי חוץ נאמנות לליג' ייאסו, שהפך לשליט אתיופיה בפועל עוד ב-1910. זה האחרון ניסה לקרב את האוכלוסייה המוסלמית ולהשוות בינה ובין האוכלוסייה הנוצרית עקב היותו בעל רקע מוסלמי - אביו היה אימאם מוסלמי מבני האורומו בשם מוחמד עלי. לאחר התנצרותו של מוחמד עלי הוא קיבל את השם והתואר ראס מיכאל ונשא לאישה את ביתו של מנליק (מנישואים אלה נולד ייאסו). ייאסו החל למנות אנשי שלטון מבין המיעוטים האתניים המוסלמיים, והחל להתערב בענייני השלטון בהרר תוך קידום האוכלוסייה המוסלמית לצורך השוואת מעמדה. בשנת 1916 הודיע ייאסו על העברת סלאסי מהרר למחוז קאפה, ומאז היה סלאסי מעורב במאמצים להדחת ייאסו.

בינתיים נפוצו שמועות כי ייאסו מכין צבא מוסלמי, בשיתוף פעולה עם הסולטאן בטורקיה, כדי לתקוף את כוחות הברית של מלחמת העולם הראשונה ובכך לפגוע בנייטרליות האתיופית.

שליט אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלאסי על שער הטיים מגזין, 1930

בשנת 1916 סלאסי היה מעורב בהפיכה שהדיחה את הקיסר ייאסו ושהושיבה את בתו של מנליק, זאודיתו (יהודית), על כס המלוכה. סלאסי עצמו הוכתר לעוצר ויורש כס המלכות. בפועל, היה סלאסי שליטה למעשה של אתיופיה, ונטל לעצמו את התואר "ראס טפרי".

כיורש העצר פעל היילה סלאסי לפיתוח מנגנון פקידות באתיופיה, לצירוף אתיופיה לחבר הלאומים ב-1923, לביטול העבדות הפנימית, לגיוס יועצים בינלאומיים, לבניית תשתיות ולחיוב משקיעים זרים בצירוף שותפים מקומיים.

ב-1928 קיבל מהקיסרית זאודיטו את התואר נגוס (מלך) ההכתרה הזו של טפרי הייתה שנויה במחלוקת משום שלמעשה לא שלט בממלכה כלשהי בתוך האימפריה האתיופית אלא היה נמצא בבירה לצד הקיסרית, דבר שכזה לא היה קיים אף פעם בהיסטוריה האתיופית, מתנגדיו ראו בזה עלבון לקיסרית כגון הדג'אזמץ' באלצ'ה סאפו וראס גוגסה וואלה בעלה של הקיסרית שניהל מרד כנגד טפרי וצעד עם צבאו מגונדר לאדיס אבבה אך הובס בקרב אנצ'יאם ב-31 במרץ 1930. לאחר מות הקיסרית ב-1 באפריל 1930, בנובמבר אותה שנה הוכתר בטקס רב רושם בקתדרלת גאורגיוס הקדוש באדיס אבבה, בנוכחות נציגים בכירים של כמעט כל המדינות העצמאיות.

בשנים 1931-1935 המשיך בתנופת המודרניזציה שתכליתה בניית מנגנון שליטה ריכוזי מודרני ,הוא יזם חוקה לאימפריה האתיופית, חוקה זו הייתה מבוססת על חוקת מייג'י שיזם הקיסר היפני מוצוהיטו, החוקה הכתובה הראשונה נכנסה לתוקף ב-1931, והחליפה להלכה את הכברה נגסט כמקור הלגיטימציה של הקיסר,החל בהקמת צבא מודרני,פעל לבנית תשתיות לאומיות, ופתיחת הכלכלה ,פתיחת בתי ספר. בשנים אלה החלה פריחה כלכלית באתיופיה.

עם זאת רבים ממושלי המחוזות ,נשארו אדונים לעצמם ,בתגראי שבה שלטו שני נכדיו של יוהנס,ראס סיום מנגשה מאדווה וראס גוגסה אראיה ממקלה המשיכו ביריבות הפעילה ביניהם,כך היה גם בגוג'ם שבה נהג השליט המקומי ראס היילו תקלה היימנות[14] כאילו היה מלך לכל דבר. אך ב-1936 נכבשה אתיופיה על ידי צבאו של מוסוליני, והייתה בשליטה איטלקית עד שנת 1941.

סלאסי עצמו נמלט עם הכיבוש והגיע ביום 27 באפריל 1936 לירושלים דרך נמל חיפה. בתחילת ביקורו שהה במלון המלך דוד בעיר‏[15] ולאחר מכן השתכן ב"וילה לאה" ברחביה אותה שכר מנסיב אבקריוס ביי. בפנקס תושבי רחביה שפורסם ביולי 1936 נכתב תחת האות ח': "השם:חיילה-סלסיה. הכתובת:רחוב בן מימון 6. מקצוע או עבודה: מלך חבש"‏[16]. ב-23 במאי עזב היילה סלאסי את ישראל לז'נבה, שווייץ בה נאם בפני חבר הלאומים, וגינה את השימוש בנשק כימי שעושה איטליה הפאשיסטית נגד בני עמו. לאחר כשלושה חודשים בירושלים עבר לאנגליה. בשנים בהם שהה בגלות אירגן והפעיל כח גרילה אתיופי מקומי.

ביוני 1940 הוכר פורמלית על ידי בעלות הברית כבעל בריתן, ונשלח לאמן כוחות צבאיים לקראת חזרתו לאתיופיה. ב-5 במאי 1941 נכנס כמנצח לאדיס אבבה, וחזר לתפקידו כקיסר. בשנת 1960 התארגנה הפיכה פרו-סובייטית כנגדו בעת ששהה בברזיל, אך סלאסי הוזהר בידי המודיעין הישראלי ושב בזמן לארצו לסכל את ההפיכה.

ב-12 בספטמבר 1974 הודח בידי חונטה צבאית פרו-סובייטית-מרקסיסטית, "הדרג", בתואנה של גניבת עשרות מיליוני דולרים מהאוצר האתיופי. סלאסי נידון למאסר בית יחד עם כל משפחתו, ורוב רכושו הוחרם. סלאסי מת בעת שישב במאסר בביתו בנסיבות לא ברורות. יש החושדים שנרצח בחנק בכרית.

המשטר המהפכני הסוציאליסטי, בראשות מנגיסטו היילה מריאם הופל ב-1991 על ידי החזית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית, קואליציה של כוחות מורדים. ימים ספורים לפני הפיכה זו התקיים מבצע שלמה במהלכו הועלו לישראל אלפי יהודים במבצע אווירי שנמשך 34 שעות. לפי פרסומים שונים, במהלך הפיכה זו הוצאו עצמותיו של סלאסי מתחת לשירותים בארמונו של השליט מנגיסטו, ונקברו בטקס ממלכתי מספר שנים מאוחר יותר. בהמשך שנה זו שוחררו גם בני משפחתו של היילה סלאסי מהכלא האתיופי. רובם בחרו לגלות מאתיופיה, והם פזורים כיום ברחבי העולם.

סלאסי היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה נולדה להיילה סלאסי בת יחידה, רומן וורק, שבעלה היה מפקד החזית האתיופית מול צבא איטליה בתקופת מלחמת העולם השנייה. רומן וורק נלקחה בשבי האיטלקי, ונפטרה שם. היילה סלאסי התגרש מאשתו הראשונה, ונישא לאשתו השנייה, ווזירו מנן.

לסלאסי נולדו מווזירו מנן ששה ילדים נוספים, אשר ארבעה מהם נפטרו בנסיבות טראגיות בגיל צעיר. בנו, יורש העצר אספא ווסן, יצא בהכרזה ברדיו אתיופיה בשנת 1960, בזמן נסיון ההפיכה הראשונה נגד אביו, לפיה הוא תומך בהפיכה. עם שובו של היילה סלאסי לאתיופיה, הוא טען כי הוא אולץ בכוח על ידי המורדים לצאת בהכרזה זו. היילה סלאסי הודיע ברבים כי הוא סולח לבנו, אולם בפועל עזב בנו את אתיופיה לגלות, והתגורר בשווייץ, באנגליה ובארצות הברית עד פטירתו.

חשיבותו בקרב הראסטפארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמיני התנועה הג'מייקנית הדתית ראסטפארי מאמינים כי היילה סלאסי הומלך בכוח אלוהי על כל בני האדם שחורי העור כאשר הפך לקיסר אתיופיה ב-1930, והוא התגלמות המשיח וישו השחור שיקבץ את בני אפריקה בגולה ויוביל אותם לחופשי. הראסטאפארים הראשונים אף נרדפו בקינגסטון בשל סירובם להישבע אמונים לכתר הבריטי. לראסטאפארי אין מבנה מסודר או בעלי תפקידים דתיים, והיא נודעת בעולם בעיקר באמצעות מוזיקת הרגאיי, בעיקר של בוב מארלי. הראסטאפארים רואים בתנ"ך ספר קדוש.

הראסטאפארים נודעים גם בשל סגנון תספורתם הייחודי המכונה "דרדלוקס (ראסטות)", ביחסם המתירני לשימוש בקנאביס, ובכך שהם אוכלים אוכל טבעוני שהם מכנים "אייטל" (ital), ללא בשר, דגים ומוצרים מלאכותיים, ונמנעים משתיית אלכוהול.

היילה סלאסי עצמו הסתייג מהראסטאפרי והיה מאמין אדוק של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית כל ימיו.

היילה סלאסי וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היילה סלאסי בתחנת הרכבת בירושלים

היילה סלאסי ראה את עצמו כדור ה-225 למלך מנליק הראשון. המלך מנליק הראשון היה, על פי האמונה האתיופית, בנם של המלך שלמה ומלכת שבא.

בדומה לקיסרים שקדמו לו, היה לסלאסי קשר עמוק עם ירושלים. קיסרי אתיופיה שקדמו לו רכשו קרקעות רבות בירושלים, ואף סלאסי הלך בעקבותיהם. סלאסי רכש קרקע בלב ירושלים ביחד עם רעייתו השנייה, אשר בנוסף רכשה גם קרקע בסמוך לנהר הירדן, אותה היא תרמה לכנסייה האתיופית. סלאסי ביקר בירושלים מספר פעמים, וכאמור לעיל אף התגורר בפועל בשכונת רחביה כשלושה חודשים, עם כלל בני משפחתו, עם יציאתו לגלות.

סלאסי שמר על מערכת יחסים קרובה עם מדינת ישראל במרבית תקופת שלטונו. למעשה, בהתאם לפרסומים הזרים, הייתה זאת מדינת ישראל שהזהירה את היילה סלאסי בשנת 1960, בעת ביקורו בדרום אמריקה, על הפיכה שהחלה להתרחש באתיופיה, ובכך אפשרה לו לחזור במהירות לאתיופיה ולסכל את ההפיכה בעודה באיבה.

החל משנה 1960 סייעה מדינת ישראל להיילה סלאסי להקים את משטרת אתיופיה. לשם כך נשלח ב- 1960 ניצב יהודה פראג לאתיופיה כדי לעמוד בראש משלחת של משטרת ישראל באתיופיה שנועדה לסייע לקיסר להקים משטרה בארצו. פראג שימש כיועץ ראשי למשטרת אתיופיה בשלבי הקמתה, ובמהלך שליחות זו (1960-1963) זכה לעיטור הזהב הגבוה של הקיסר היילה סלאסי, שהוענק לו על ידי הקיסר עצמו.

בשנת 1973, בעקבות מלחמת יום כיפור, ניתקה אתיופיה את יחסיה עם מדינת ישראל, וגירשה משלחת גדולה מאוד של יועצים ישראלים משטחה.

דיונים סביב רכושו של סלאסי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין קול ישראל, רכוש אתיופי בירושלים

שמו של היילה סלאסי היה מעורב במספר דיונים משפטיים מעניינים בנוגע לרכוש האתיופי, וכן לרכושו הפרטי בירושלים.

הדיון הראשון התרחש לאחר הכיבוש האיטלקי במלחמת העולם השנייה. סלאסי פנה אז לערכאות בירושלים שהייתה נתונה תחת שלטון המנדט הבריטי, ותבע לקבל כמלך אתיופיה דה-יורה את הרכוש האתיופי בירושלים. ממשלת בריטניה הכירה, טרם מלחמת העולם השנייה, בכיבוש האיטלקי של אתיופיה, ודחתה פעם אחר פעם את בקשותיו של היילה סלאסי לקבל חזרה את רכוש המדינה. לאחר שכשל היילה סלאסי בכל הדיונים המשפטיים, נכנסה איטליה למצב לוחמה עם בריטניה, ממשלת בריטניה הסירה את הכרתה בכיבוש האיטלקי והחזירה לידי היילה סלאסי את השליטה על הרכוש האתיופי בירושלים.

במרבית הדיונים הללו, ייצג את היילה סלאסי עו"ד ירושלמי בשם נתן מריין, וזאת בתשלום סמלי. היילה סלאסי זכר את הטובה שעשה אתו מריין, ועם שובו לשלטון באתיופיה לאחר מלחמת העולם השנייה, מינה אותו לתפקידים שונים באתיופיה. מריין היה היועץ המשפטי של אתיופיה, ובשלב מאוחר יותר גם שופט בית המשפט העליון באתיופיה, וממחברי החוקה האתיופית.

בשנת 1986, ניסה בנו של סלאסי להכריז על עצמו כיורש יחיד לכל נכסי אביו בישראל. ניסיונו כשל עקב התערבות ממשלת אתיופיה. בשנת 2002, פנו יורשי סלאסי לבית המשפט בירושלים, בבקשה להוצאת צו ירושה. בעקבות זאת הגישה ממשלת אתיופיה תביעה כנגד מנהל עזבונו של היילה סלאסי, עו"ד צבי שמיר, ותבעה את הבעלות על הבית שרכש היילה סלאסי בישראל. ממשלת אתיופיה טענה, כי כל רכוש סלאסי נרכש בכספי אתיופיה, ולחלופין הולאם על ידי ממשלת אתיופיה לאחר ההפיכה. בפסק דין שניתן על ידי השופט יצחק ענבר בבית המשפט המחוזי בשנת 2006, נדחו טענות ממשלת אתיופיה, והרכוש נותר בבעלות נכדיו של היילה סלאסי מילדיו השונים. פסק הדין עורר מתקפה רבתי של גופים אתיופיים כנגד צאצאיו של סלאסי, שמכרו את הרכוש לאדם שאינו אתיופי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטר מורשוני למדינת חבש, דואר היום, 19 ביולי 1931

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בדומה לעברית היילה-חיל סלאסיה-שילוש.‏
  2. ^ בשנים 1936-1941 אתיופיה הייתה תחת כיבוש איטלקי.‏
  3. ^ Erlich, Haggai. The Cross and the River: Ethiopia, Egypt, and the Nile. 2002, page 192.‏
  4. ^ Murrell, Nathaniel Samuel and Spencer, William David and McFarlane, Adrian Anthony. Chanting .‏
  5. ^ Major Religions of the World Ranked by Number of Adherents. Adherents.com..‏
  6. ^ Sullivan, Michael, C. In Search of a Perfect World. 2005, page 86.‏
  7. ^ My Life and Ethiopia's Progress. Vol. 2, 1999, page xiii. ‏
  8. ^ Ghai, Yash P. Autonomy and Ethnicity: Negotiating Competing Claims in Multi-Ethnic States. 2000, page 176. ‏
  9. ^ אמהרית:"המנהיג הדגול/הגדול".‏
  10. ^ ע"ש סוסו המועדף.‏
  11. ^ קיצור של ג'הובה שהוא הגרסה האנגלית של שם ה' המפורש.‏
  12. ^ His Imperial Majesty .‏
  13. ^ the Lion Of Judah.‏
  14. ^ בנו של הנגוס תקלה היימנות מגוג'ם,
  15. ^ Famous Pilot Rejoins Negus, פלסטיין פוסט, 22 במאי 1936
  16. ^ לפי בני פירסט, "הנה בא הניגוס", עת-מול 220


הקודם:
זאודיתו
קיסר אתיופיה
1930 - 1936
הבא:
ויטוריו אמנואלה השלישי
הקודם:
ויטוריו אמנואלה השלישי
קיסר אתיופיה
1941 - 1974
הבא:
אמן אנדום
בתואר שליט אתיופיה