היילמאר שאכט
הוראס גְרִילי הְיָילמאר שאכט (בגרמנית: Horace Greeley Hjalmar Schacht) (22 בינואר 1877 - 3 ביוני 1970) מדינאי נאצי, שר הכלכלה בגרמניה בתקופת שלטון המפלגה הנאצית בין השנים 1935 - 1937.
[עריכה] ביוגרפיה
שאכט נולד בטינגלב, שהיה אז בשלזוויג-הולשטיין, כחלק מהקיסרות הגרמנית (כיום נמצא בדנמרק), למשפחה דנית. הוריו, ווילאם לאונרד לודוויג מקסימיליאן שאכט והברונית קונסטנצה יוסטינה סופי פון אגרס, ילידת דנמרק, התגוררו מספר שנים בארצות הברית. בתחילה החליטו לקרוא לו על שם העיתונאי האמריקני הוראס גרילי, אולם הם נכנעו לדרישת סבתו של שאכט, שדרשה שיינתן לו שם דני. בנעוריו הוא התגורר בארצות הברית. הוא למד רפואה, פילוסופיה ומדע המדינה, לפני שקיבל דוקטורט בכלכלה בשנת 1899 בגרמניה. ב-1916 מונה לאחד הדירקטורים ברייכסבנק. בשנת 1918 היה ממייסדי המפלגה הדמוקרטית הגרמנית (Deutsche Demokratische Partei).
בנובמבר 1923 מונה לממונה על המטבע בגרמניה. לאחר שפעולותיו עזרו בהדברת ההיפר-אינפלציה אשר היוותה אסון למשק הגרמני, מונה לנשיא הרייכסבנק. הוא שיתף פעולה עם גורמים במשק העולמי והגרמני בהפעלת "תוכנית יאנג", שהגה הדיפלומט האמריקני אואן יאנג ב-1929 לפריסת תשלום פיצויי המלחמה שהוטלו על גרמניה בחוזה ורסאי. עם זאת, שאכט התייחס לפיצויים כמחנק כלכלי וראה בתוכנית זו אך פתרון זמני. כשהבין שאין ביכולתו להוריד משמעותית את עול הפיצויים, פרש שאכט מתפקידו כנשיא הרייכסבנק ב-1930, הן כאות מחאה והן מתוך חשש שתדמיתו הפוליטית תנזק כל עוד ימשיך להיות מזוהה כמשתף פעולה בתוכנית הפיצויים.
לאחר פרישתו החל שאכט לשתף פעולה עם אדולף היטלר והושפע מספרו מיין קמפף. אף שמעולם לא הצטרף למפלגה הנאצית, הוא סייע לה בהשגת מימון והפגיש את היטלר עם בעלי ממון ותעשיינים. בשנת 1933 החתים תעשיינים על עצומה הקוראת לנשיא פאול פון הינדנבורג למנות את היטלר לקאנצלר גרמניה. במרץ 1933 הוא מונה על ידי היטלר לנשיא הרייכסבנק.
באוגוסט 1934 מינה היטלר את שאכט לשר הכלכלה. הוא תמך בעבודות ציבוריות יזומות כגון אלו שיזם הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ב"ניו דיל" אשר סייעו בהוצאת המשק האמריקני מן המשבר הכלכלי העולמי. הוא יזם את סלילת רשת הכבישים אוטובאהן והצליח להוריד את שיעור האבטלה. במאי 1935 מונה כממונה בעל סמכויות בתחום כלכלת המלחמה. הוא קיבל חברות של כבוד במפלגה הנאצית, ואת עיטור "צלב הקרס המוזהב".
בנובמבר 1937 פרש שאכט מפעילות בשל אי הסכמתו עם מטרותיו של היטלר והעמדת המשק על בסיס ההכנה למלחמה. שאכט סבר כי הדבר יוליך לאינפלציה. כן הסתכסך עם הרמן גרינג. הוא מונה שוב לנשיא הרייכסבנק, אך פרש אף מתפקיד זה בשנת 1939, ומונה לשר בלי תיק, עד שפרש סופית מפעילות בינואר 1943.
לאחר כישלון קשר העשרים ביולי בשנת 1944 נאסר שאכט, על אף שכפי הנראה לא היה לו כל קשר עם הקושרים. הוא נשלח למחנה הריכוז ראוונסבריק, ובהמשך הועבר לפלוסנבירג, אך קיבל טיפול של "אישיות מיוחדת" עד לשחרור המחנה באפריל 1945. מיד לאחר מכן נעצר בידי בעלות הברית והועמד לדין במשפטי נירנברג על חלקו בהכנות למלחמת העולם השנייה. לכל אורך המשפט הוא טען שהוא חף מפשע ושל רק שלא הכין את המלחמה אלא הוא פעל למנוע אותה. לבסוף הוא זוכה מן ההאשמות, בקולות השופטים הבריטי והצרפתי כנגד עמדת השופט האמריקאי והרוסי. אך מיד לאחר שחרורו נעצר שוב והובא בפני בית דין גרמני לדה-נאציפיקציה. הפעם נמצא אשם, ונדון לתשע שנות מאסר עם עבודת פרך. הוא שוחרר בתחילת ספטמבר 1948. לאחר שחרורו הקים בנק בדיסלדורף, ונתן ייעוץ כלכלי לחברות שונות ולמדינות מתפתחות בעולם, בין היתר נתן ייעוץ למשטרו של גמאל עבד אל נאצר במצרים.
[עריכה] היחס אליו בישראל
הישראלים נחלקו לגבי היחס אל עצותיו של שאכט. ביוני 1949 לא נמנע מעריב מלפרסם מאמר שהציע שישראל תשתמש בשיטה בה שאכט הדביר את ההיפר-אינפלציה בגרמניה [1]. לעומת זאת, בינואר 1950, פורסם ביקורת על עצם מכירת ספרו בישראל [2]. ב-25 בנובמבר 1951 טס שאכט במטוס שטס מפקיסטן לדנמרק וביצע נחיתת ביניים בנמל התעופה לוד, בדרכו מוועידה כלכלית באינדונזיה לגרמניה. שאכט שהה זמן קצר על אדמת ישראל, ואף התראיין לעיתונות, והביע דעתו כי במצבה הכלכלי אין על גרמניה לשלם שילומים לנפגעי השואה. ביקור זה עורר סערה, שכן זמן כה קצר לאחר השואה העז אחד ממחוללי המשטר הנאצי להגיע למדינת ישראל, ולא נעשתה פעולה לעצרו ולהביאו למשפט [3][4].
שאכט מת ביוני 1970 במינכן.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ש. פיליפסון, למה לא שתי מטבעות?, מעריב, 13 ביוני 1949
- ^ אודי קיסרי, הכלכלה של שאכט במדינת ישראל ..., מעריב, 23 בינואר 1950
- ^ ת. לויטה, ד"ר שאכט, יועץ היטלר, שהה בישראל, מעריב, 26 בנובמבר 1951
- ^ יחיעם ויץ, נוסע עובר בשדה התעופה לוד: פרשת שאכט בלוד ומשמעותה, ישראל אביב 2006, עמ' 87-107
| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות |
ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ |
 |
| נידונו למאסר |
ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים) |
|
| זוכו מכל אשמה |
הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן |
|
| לא נידונו | ||
