היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היינריך החמישי
קיסר האימפריה הרומית הקדושה
Henry V edit.jpg
היינריך החמישי ובישוף מיינץ
התחלת כהונה 1111
סיום כהונה 1125
הקודם היינריך הרביעי
יורש לותאר השלישי
בת זוג

מתילדה הקיסרית

שושלת השושלת הפרנקונית
אב היינריך הרביעי
אם ברטה מסבויה
תאריך לידה 11 באוגוסט 1086
גוסלאר, סקסוניה
תאריך פטירה 23 במאי 1125 (בגיל 38)
אוטרכט
מקום קבורה קתדרלת שפייר

היינריך החמישי (11 באוגוסט 1086 - 23 במאי 1125) היה מלך גרמניה מ-1099 וקיסר האימפריה הרומית הקדושה מ-1111, השליט האחרון מהשושלת הפרנקונית.
הוא מלך בסוף תקופת המאבק בין האימפריה הרומית הקדושה לבין הכנסייה שביקשה להעלות את מעמדה מעל זו של האימפריה. אחד משיאי המאבק היה התכתיב האפיפיורי ואחריו ההליכה לקנוסה של אביו וקודמו בשלטון, היינריך הרביעי.

ב-6 בינואר 1099 הכתיר אותו אביו למלך גרמניה באאכן, במקומו של אחיו הגדול קונרד שמרד באביו. בעת הכתרתו הוא נשבע לא להתערב בענייני ניהול האימפריה הרומית הקדושה, עליה מלך עדיין אביו. ב-1104 פנו אליו תומכי האפיפיור מסקסוניה ובוואריה שנאבקו באביו ושכנעו אותו למרוד בו. הוא שוחרר משבועתו על ידי האפיפיור פסקל השני שהחרים את היינריך הרביעי ואצילי המורדים נשבעו לו אמונים במיינץ ב-1105. עם מות אביו באוגוסט 1106 הוא הזמין את האפיפיור לגרמניה על מנת שיכתיר אותו לקיסר, אולם העמיד תנאי אחד לסמכותו של האפיפיור בגרמניה: שהקיסר יהיה אחראי בלעדית למינוי ולהדחת בישופים, בניגוד לדרישת הכנסייה ב"תכתיב האפיפיורי". האפיפיור דחה את התנאי ולא הסכים לבוא לגרמניה ולהכיר בשלטונו.
היינריך יצא בינתיים למסעות כיבוש וחיזוק מעמד האימפריה. ב-1108 נלחם בהונגריה וב-1109 נלחם בפולין, אך הפסיד בשתי הפעמים. ב-1110 הצליח לכפות את שלטון האימפריה בבוהמיה והתארס שם למתילדה הקיסרית, ביתו של הנרי הראשון, מלך אנגליה.
הוא הבין שללא תמיכת הבישופים והנסיכים שצידדו בכנסייה הוא לא יוכל לשלוט באופן מלא ולכן נסע ב-1110 לרומא. הוא הגיע להסכמה עם האפיפיור שהוא יוותר על סמכות המינוי של הבישופים בתמורה לכך שהכנסייה תחזיר לקיסרות את כל האדמות שהוענקו לה, ונראה היה שהאפיפיור עומד להכתירו. אך הבישופים והנסיכים שהחזיקו באדמות אלה, סירבו לוותר עליהן ובתגובה חזר בו היינריך מהסכמתו, ולכן לא הסכים האפיפיור להכתירו. היינריך ניצל את כוחו הצבאי העדיף ואסר את האפיפיור ועוד ששה עשר חשמנים. הוא הכריח את האפיפיור להכתיר אותו ב-13 באפריל 1111 בבזיליקת פטרוס הקדוש. לאחר מכן שחרר את האפיפיור וחזר לשפייר, שם נקבר זמנית אביו, וארגן לו מסע הלויה מפואר. הוא נאלץ לדכא מרידות שפרצו בראשות לותאר דוכס סקסוניה ב-1112 וב-1113. ב-1114, לאחר שנישא למתילדה, התקוממו נגדו תושבי קלן ולאחר שהצטרפו אליהם לותאר השלישי ודוכסים נוספים, הם הביסו את צבאו ב-1115.

כבר לאחר הכתרתו בכוח, נשמעו טענות ברומא ובקרב מתנגדיו על אי חוקיות שלטונו. במשך השנים התגברו הטענות והוא נודה על ידי בישופים שונים, למרות שהאפיפיור לא נתן להם את הסכמתו לכך. ב-1116 כבר חזר בו האפיפיור מההסכם שנחתם בכוח, והיינריך חצה את האלפים ונסע לרומא שוב במטרה ליישר את ההדורים עם הכנסייה. כשהוא התקרב לרומא, ברח האפיפיור והיינריך נאלץ לשחד כמה חשמנים כדי שיצדדו בו. אחד מהם, מוריציוס בורדינוס, לימים האנטי-אפיפיור גרגוריוס השמיני, הכתיר אותו בפעם השנייה ברומא. בינואר 1118 מת פסקל השני ובמקומו מונה גלסיוס השני. היינריך ששהה בצפון איטליה שב על עקבותיו לרומא, אך גם האפיפיור החדש ברח ממנה לפני שהגיע. בתגובה, מינה היינריך את תומכו בורדינוס לאפיפיור (או אנטי-אפיפיור, לשיטת הכנסייה)וחזר לגרמניה.
יורשו של גלסיוס השני, קליקסטוס השני הציע לדון איתו מחדש במינוי הבישופים. בתחילה נתקל המשא ומתן בקשיים, אולם היינריך הבין שכדי לשמור על יציבות שלטונית עליו לעשות ויתורים. ב-1122 נחתם הסכם וורמס לפיו הכנסייה היא זו שממנה את הבישופים, אך לקיסר יש את הזכות להיות נוכח בבחירה, ולהיות הקול המכריע במקרה של חוסר הכרעה. האפיפיור ביטל גם את נידויו של היינריך. הסכם זה סיים למעשה את המאבק הממושך בין הכנסייה והאימפריה.
בשנתיים הבאות הוא ניהל מסע לחיזוק שלטונו בהולנד ונאבק שוב בלותאר השלישי. ב-23 במאי 1125 הוא מת באוטרכט בה נקבר ליבו בקתדרלת אוטרכט, ושאר גופו נקבר בשפייר. הוא מת ללא ילדים חוקיים וירש אותו מתנגדו, לותאר השלישי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]