היינריך צילה

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגום מכונה או קרוב לכך. תעתיק לא אחיד לשמו של צילה. חלק גדול מהערך אינו ברור.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

רודולף היינריך צילה (בגרמנית: Heinrich Zille;‏ 10 בינואר 1858 - 9 באוגוסט 1929) היה מאייר וצלם גרמני.

היינריך צילה על בול גרמני

ביוגרפיה

רודלוף צילה נולד ברדבורג (Radeburg) ליד דרזדן. בנם של יואהן טרגוט זיל, שען במקצועו, ושל ארנסטין לואיס, ביתו של כורה פחם. משפחתו הייתה ענייה, ואביו נעצר מספר פעמים בגין חובות. ב-1867 עברה משפחתו לברלין, ועוד בבית הספר החל זיל לקחת שיעורי ציור, כשהמורה תומך בו ומעודד אותו לבחור במקצוע הליתוגרפיה. לאחר שסיים את לימודיו ב-1872 החל זיל לעבוד בתור ליתוגרף. בשנת 1877 התקבל זיל ל"חברה לצילום" (חברה גדולה של פרסום ואמנות עממית), בה עבד באמנות גרפית. ב-1883 הוא התחתן עם הולדה פריסקה (Hulda Frieske), להם נולדו שלושה ילדים. הולדה נפטרה בשנת 1919.

יצירתו

בתחילת 1890 התחיל זיל לעבוד רשמית בתור אמן ושרטט כאשר הוא משתמש בטכניקות שונות מ-1894 הוא החל לצלם את רחובות ברלין, בפסטיבלים גדולים ובלימודי חבריו, כאשר הוא מצטרף לגדולי האמנים בזמנו ביניהם קתה קולוויץ, מקס ליברמן ואוגוסט גאול. ב-1901 השתתף בתצוגה הקבוצתית של קבוצת Zeichnende Künste שהיוותה חלק מהוצאה הברלינאית ושנה מאוחר הציג תצוגת יחיד זיל הפך לידוע בעיקר בזכות איוריו המצחיקים, כאשר הוא תופס את דמויות האנשים, במיוחד את הסטראוטיפ בקריקטורה של תושבי ברלין ורבים מהם פורסמו בגרמניה בעיתון הסאטירי זימפליציסימוס. הוא היה הראשון לתאר את החברה של ברלין, בבנייתה ואת העוני הרובץ במעמד הפועלים.

זיל אמר על עצמו שהוא איננו אמן אלא עבודתו, נוצרת על ידי מאמץ רב והשקעה רבה. למרות זאת האמן מקס ליברמן קידם אותו והכניסו ל"הוצאת ברלין" ב-1903 (ארגון של אמני ברלין). מעתה צייר זיל במגזינים מוכרים כגון : "הימים השמחים", "הפשוט ביותר", "נעורים" ו"תעלול". לאחר שמספר רב מעבודותיו הודפסו הן הקנו לו שם של הליתוגרף הטוב ביותר בגרמניה באותה עת. ב-1907 עזב זיל את עבודתו ב"חברה לצילום" והחל את דרכו העצמאית כאשר הוא יוצר סדרות של הדפסות כגון "יציאה אל המדינה" ו"חופשי וקל סיפורים ותמונות" באותה עת בה הוא מתפרנס ממכירת לוחות אבן של ליתוגרפיה ישנים לסוחרי אמנות. מקס ליברמן שם את עבודתו של זיל בדירוג הגבוה ועודד אותו לחיות לפרנסתו ממכירת איוריו כאשר איבד את עבודתו כליתוגרף ב-1910. היינריך זיל רכש כבוד רב במגזין הברלינאי "אנשים פשוטים" ומאוחר יותר בחייו הגיע לשיא תהילתו בשנות העשרים הסוערות כאשר "הגלריה הלאומית" קנתה מספר מאיוריו ב-1921. "האקדמיה לאמניות של פרוסיה" כיבדה אותו בתואר פרופסור ב-1924 וג'רארד לאמפרכט התסריטאי והבמאי הגרמני הנודע יצר מסיפוריו סרט תחת השם " "Die Verrufenen. את יום הולדתו ה-70 של היינריך חגגו בחגיגה מפוארת בברלין. ושנה אחת בלבד לאחר מכן נפטר היינריך זיל.

היינריך זיל פחות ידוע עבור ציוריו האירוטים אשר קרובים לפורנוגרפיה אך מתארים את חייהם הנורמלים של האנשים הנורמלים. חלקם מופיעים במוזיאון בטה-יוז בברלין.

ב-1983 הבמאי וורנר וולרוץ יצר סרט מזרח גרמני בשם "זיל ואני" בעזרת הכתיבה המוזיקלית של דיאטר וורדטצקי ופטר רבנאלט, הסרט איננו סרט תיעודי של הביוגרפיה של היינריך זיל אך מבוסס על חלקים מחייו.

בת אחיינו של היינריך הינה הלן זיל ראש העיר של קייפטאון , דרום אפריקה .

• 

  איור מאת המאייר היינריך זיל Modellpause 1925

• 

  איור מאת היינריך זיל Skoletime», Zille-tegning

• 

  איור מאת היינריך זיל Cirkus-Vorstellung auf dem Hinterhof

• 

  איור מאת המאייר היינריך זיל 1913

קישורים חיצוניים

• מוזיאון היינריך זיל
• היינריך זיל בגלריה של ברלין
• גלריית יצירת של היינריך זיל