היינריך שלימן
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שיבושים רבים, עירוב דעות ועובדות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שיבושים רבים, עירוב דעות ועובדות. | |
 | |
| לידה |
6 בינואר 1822 נויבוקו, הדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שוורין, הקונפדרציה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
26 בדצמבר 1890 (בגיל 68) נאפולי, ממלכת איטליה |
| שם לידה |
Johan Ludwig Heinrich Julius Schliemann |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום מגורים | גרמניה, רוסיה, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הראשון של אתונה |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Sofia Schliemann |
| צאצאים |
Agamemnon Schliemann, Andromache Schliemann, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| מספר צאצאים |
5 |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי טרויה, חפירות במיקנה וטירינס | |
| חתימה |
 |
  | |
יוהאן לודביג היינריך יוליוס שלימן (בגרמניה: Johann Ludwig Heinrich Julius Schliemann; 6 בינואר 1822 נויבוקוב מקלנבורג-שוורין — 26 בדצמבר 1890, נאפולי), היה ארכאולוג גרמני ועסקן, הידוע בעיקר כמי שגילה את חורבות העיר טרויה בתל על יד היסרליק שבטורקיה, דרומית למיצר הדרדנלים.
שלימן היה בנו של מטיף פרוטסטנטי עני ממקלבורג והפך לאיש עשיר עד גיל 30, כשהוא עושה את הונו בכל העולם, מקליפורניה, הולנד, שווייץ, תוניס, רוסיה, סרי-לנקה ועד סין. הוא היה לדוקטור לפילוסופיה, חבר מעוטר באגודות מדעיות יוקרתיות של מדינות שונות,הוא ידע, לא פחות מ-17 שפות לרבות גרמנית, לטינית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית, רוסית, דנית, שוודית, פולנית, סלובנית, יוונית, יוונית עתיקה, פרסית, טורקית וערבית.
הוא היה לאחד המגלים של התרבות המיקנית, ונודע כמגלה אוצרות שמרתקים את דעת הקהל העולמית ומסוקרים מדי יום בעיתונות. שלימן היה חסר ידע בסיסי בארכאולוגיה, הרס שכבות היסטוריות שלמות בדרך לגילוייו, ואוצרות העבר שהוא גילה היו עתיקים יותר, בחמש-מאות עד אלף שנים, ממה שהוא עצמו חשב והכריז: כך היה עם "האוצר של פריאמוס" וכך היה עם "האוצר של קליטמנסטרה".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלימן נולד בנויבוקו (Neubukow) במקלנבורג-מערב פומרניה ללאיס תרז סופי וארנסט, כומר פרוטסטנטי עני.
התעניינותו בהיסטוריה טופחה על ידי אביו שהפגיש אותו עם האיליאדה ואודיסיאה והעניק לו ספר היסטוריה כמתנה. כבר בגיל 8 הכריז שלימן על רצונו למצוא את העיר טרויה. אמו נפטרה בהיותו בן 9 והוא נשלח להתגורר אצל דודו. בגיל 11 התקבל כתלמיד השנה הראשונה בגימנסיה של נאוצרליץ (Neustrelitz). בהיותו בן 14 נתפס אביו במעילה בכספי הכנסייה ושלימן נאלץ לעזוב את בית הספר והפך לשוליה של בעל מכולת בפירסטנברג (Fürstenberg).
אחרי חמש שנים כשוליה, בהן הרבה לקרוא, עבר להמבורג ועלה כנער שליח לאנייה בדרכה לוונצואלה. אחרי 12 ימי הפלגה טבעה האנייה ושלימן ניצל בנס. הוא עבר בארצות רבות - הולנד, רוסיה, טורקיה, והתעשר מאוד. בין השאר הרוויח הון בזמן מלחמת קרים כשהשתלט על שוק האשלגן, הגופרית והעופרת אותם מכר ברווח רב לממשלה הרוסית.
שלימן נשבה ביופיין של השפות הקלאסיות (יוונית ולטינית) וגילה כישרון ללימוד שפות אולם מצבה הכלכלי של משפחתו לא אפשר לו להגשים את שאיפתו ללימודים אקדמיים. במהלך חייו הצליח שלימן ללמוד 17 שפות על בורין.
בסביבות שנת 1860 פרש מעיסוקיו המסחריים והחל להקדיש את עתותיו לארכאולוגיה, ובפרט בחיפוש אחר טרויה. בחיפושיו התבסס על האיליאדה של הומרוס וכתבים תקופתיים בנושא. שלימן חפר בטרויה (1873) כדי להוכיח שהומרוס צדק ושאכן הייתה מלחמה בטרויה. בחפירות הגיע לשכבה 7A שהייתה הרוסה והיו עליה שרידי שרפה גדולה. זה גרם ליוונים להאמין שמלחמת טרויה אכן התרחשה. שלימן לא אהב את הזיהוי של שכבה זו כטרויה של המלחמה, משום שהמבצר היה קטן מדי - 8 דונם בלבד, והמשיך לחפור. הוא השחית כמה שכבות בדרכו, ובלבל ממצאים מתקופות שונות, עד שהגיע לשכבה 2, עיר גדולה שלדעת קלוד שפר חרבה ברעידת אדמה. בלגן טען ששכבה 2 חרבה בידי אדם, ואותה רצה שלימן לזהות עם טרויה של פריאמוס.
שפר, (חופרה של אוגרית) זיהה בתחילה את שכבה 6 כעירו של פריאמוס, ולבסוף נתקבלה הדעה כי שכבה 7א היא העיר מתקופת האיליאדה. עם זאת, בגלל ההרס של שלימן, כיום קשה לקבוע חד משמעית האם באמת הייתה מלחמה בטרויה או לא. העובדה שהעיר נמצאה לפי תיאורו של הומרוס (וכתיאורם של האנשים שעבדו עם שלימן : "הוא השתמש באיליאדה כמפה"), וכן שאר הערים שציין הומרוס באיליאדה נמצאו ותאמו בדיוק את תיאורו של הומרוס, בנוסף על ממצאים פרטניים ככלי נשק, קסדות וכדומה שנמצאו כפי שתיאר אותם הומרוס, מהוות בסיס חזק מאוד להאמין כי האיליאדה מבוססת על סיפור אמיתי.
לאחר הצלחתו, הוא ביצע בשנת 1876 חפירות ארכאולוגיות בעיר מיקנה שם מצא עיר מפותחת עם קברים וחומה. הוא אף מצא שם מסיכת מוות עשויה זהב ("מסכת אגממנון") וחפצים נוספים מזהב. הוא היה בטוח שהוא גילה את קבר אגממנון אך בפועל הקברים היו עתיקים יותר, מהתקופה 2000 לפנה"ס ועד למאה ה-11 לפנה"ס. החומה שגילה הייתה בערך מהמאה ה-14 לפנה"ס.
לאחר מכן רצה לחפור בכרתים במטרה לחשוף את קנוסוס אך לא השיג רישיון לכך. הוא עבר לחפור בטירינס יחד עם ויליאם דורפפלד (1884).
ב-1890 סבל שלימן מדלקת אוזן חמורה. אחרי שסירב להישאר בבית החולים הוא נפטר בנאפולי כשהיה בן 68.
שלימן מבוקר עד היום על ידי הרבה אנשים. חלק מהטיעונים נגדו היו שהוא חשב רק על האוצר ובגלל אנוכיותו הרס ממצאים ארכאולוגיים רבים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בריאן מ' פאגן, ארכאולוגיה כהרפתקה, בהוצאת נשיונל ג'אוגרפיק. תרגום לעברית, 1990 בהוצאת ספרית מעריב, עמ' 131-121
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היינריך שלימן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי היינריך שלימן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- היינריך שלימן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
היינריך שלימן (1822-1890), דף שער בספרייה הלאומית
