הילדה מנגולד
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| הילדה מנגולד ובנה התינוק בשנת 1924, זמן לא רב לפני מותה בתאונת בית קטלנית | |
| לידה |
20 באוקטובר 1898 גותה, דוכסות סקסוניה-קובורג-גותה  |
|---|---|
| פטירה |
4 בספטמבר 1924 (בגיל 25) Oberstenfeld, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| ענף מדעי |
אמבריולוגיה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת גתה בפרנקפורט |
| מנחה לדוקטורט |
הנס שפמן |
| בן או בת זוג |
אוטו מנגולד |
  | |
הילדה מנגולד (בגרמנית: Hilde Mangold, שמה בלידה - פרשולדט Proescholdt, 20 באוקטובר 1898 – 4 בספטמבר 1924) הייתה אמבריולוגית ופיזיולוגית גרמנייה, שנודעה במיוחד בזכות עבודת הדוקטורט שלה משנת 1923 תחת הדרכת הרופא הנס שפמן ושהיוותה את הסיבה העיקרית להענקת פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה למדריך שלה: "זאת הייתה אחת מעבודות הדוקטורט המעטות מאוד בביולוגיה שהובילה ישירות להענקת פרס נובל".
היא הוכיחה במחקר הזה תופעה כללית הידועה בשם "אינדוקציה עוברית", כלומר, יכולתם של תאים מסוימים לכוון את מסלול ההתפתחות של תאים אחרים. האינדוקציה נותרה מושג יסוד ותחום של מחקרים עתידיים נוספים בתחום האמבריולוגיה.[1][2]
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילדה פרשולדט נולדה בגותה, תורינגיה, פרובינציה במרכז-מזרח גרמניה, כבתם האמצעית של ארנסט פרשולדט, בעל בית חרושת לסבון, ושל אשתו, גרטרודה (לבית בלדנר). בשנים 1918–1919 למדה שני סמסטרים באוניברסיטת ינה, בשנים 1920-1919 עברה לאוניברסיטת פרנקפורט, שם למדה שני סמסטרים, בשיעוריו של האמבריולוג המפורסם הנס שפמן על האמבריולוגיה הניסיונית. עברה ללמוד במכון הזואולוגי בפרייבורג. שם היא פגשה את אוטו מנגולד, עוזר המחקר הראשי של שפמן (ובמקרה, גם תומך במפלגה הנאצית) והתחתנה איתו. תחת הדרכתו של שפמן, היא סיימה בשנת 1923 את עבודת הדוקטורט שלה, "על האינדוקציה המופעלת על רקמות עובריות ראשוניות באמצעות השתלת מארגנים ממינים אחרים" (Über Induktion von Embryonalanlagen durch Implantation artfremder Organisatoren).
אחרי שקיבלה תואר דוקטור PhD בתחום הזואולוגיה, עברה יחד עם בעלה ובנה התינוק, כריסטיאן, לגור בברלין לאחר שבעלה התמנה למנהל המחלקה לאמבריולוגיה ניסיונית במכון "קייזר וילהלם" לביולוגיה. זמן קצר אחרי המעבר, ב-4 בספטמבר 1924, היא מתה מכוויות קשות כתוצאה מפיצוץ תנור גז בדירתם בברלין.[3] מנגולד הייתה בת 26 במותה; היא לא זכתה לראות את פרסום עבודת הדוקטורט שלה. בנה נהרג במלחמת העולם השנייה.[4]
ניסויי מפתח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילדה מנגולד ערכה ניסויים עדינים ביותר של השתלה על עוברים. במחקר המפורסם שלה שהתבצע בשנים 1921 ו-1922 הוכיחה שרקמה לקוחה מן השפה הגבית (דורסלית) של בלסטופור ושהושתלה על עובר מארח עשויה להפעיל בו אינדוקציה של היווצרות ציר גוף נוסף ולהוביל על ידי כך ליצירת שני עוברים תאומים מחוברים זה לזה. היא השתמשה בשני מיני טריטון: אורח Tritonus cristatus ומארח - "הטריטון השכיח" Tritonus taeniatus, שלהם צבעי עור שונים זה מזה. הניסויים נדרשו לתנאים מאוד מוקפדים. הם התבצעו באביב, תוך התחשבות בעונת הרבייה הקצרה של מיני דו-החיים הנחקרים. החוקרת השתילה קטע מן השפה הבלסטופורית הגבית של הגסטרולה של Tritonus cristatus על רקמה צדדית בגסטרולה של ה- Tritonus taeniatus. נוצר עובר שפיתח בחלק צדדי צינור עצבים משני גדול. תוך עבודה מעודנת ביותר בודדה מנגולד רק שישה עוברים בעלי כושר הישרדות. בניסויים השונים מתוך הרקמה המושתלת הושגה אינדוקציה לא רק של היווצרות צינורות עצבים, אלא גם של נוטוכורדים, מעיים, וצינוריות כלייתיות.
העובר השלם שנוצר היה מורכב מתאים מן הרקמות התורמות ותאים של הרקמות המארחות. הניסוי הראה שחלק "מארגן" של דו החיים אחד יצר ציר נוסף בדו החיים השני לא מתוך עצמו, אלא גייס רקמה מארחת כדי ליצור עובר תאום.
ההשלכות במלואן של הממצא הזה לא הובנו כבר שנה אחרי מות החוקרת. מחקר זה היה הבסיס לגילוי ה"מארגן" האחראי לגסטרולציה והיווה בשנת 1935 את היסוד להענקת הפרס נובל לרפואה ולפיזולוגיה למדריך שלה, הנס שפמן. שפמן היה זה שתכנן את המחקר והמציא חלק מהכלים שאיפשרו אותו (מיקרופיפטות ומבער זעיר), והילדה מנגולד הייתה המבצעת הקפדנית שלו ושותפה בתגלית של ה"מארגן". שפמן הכניס את ממצאיה של מנגולד לתוך מאמר שהכין מראש והנהיג את מושג "מארגן" במשמעות של התאים המהגרים העושים אינדוקציה של התפתחות צינור העצבים השני. מאוחר יותר התגלה שה"מארגן" הוא חומר כימי המכוון את התפתחותם העוברית של איברים ורקמות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך Hilde Mangold ב- Marilyn Bailey Ogilvie, Joy Dorothy Harvey,editors,The Biographical Dictionary of Women in Science: L-Z Routledge, New York 2000
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Developmental Biology. 10th ed. by Scott F. Gilbert.
- ^ http://www.bioinfo.org.cn/book/Great%20Experments/great30.htm
- ^ The Embryo Project Encyclopedia: Hilde Mangold. http://embryo.asu.edu/pages/hilde-mangold-1898-1924
- ^ Hilde Proescholdt Mangold by Veronica Reardon Mondrinos in Women in the Biological Sciences, page 304.