המנון לאומי

התקווה היא ההמנון הלאומי של ישראל

המנון לאומי הוא שיר או לחן מוזיקלי שמעלה על נס את ההיסטוריה, המסורת, השאיפות הלאומיות והמאבקים של בני עם מסוים, ואשר מוכר כשיר הלאומי על ידי שלטונות המדינה. לעתים אין להמנון הלאומי מעמד רשמי אך הוא מקובל כהמנון על ידי אזרחי המדינה.

מקור המילה המנון ביוונית Hymnos, ופירושה שיר שבח. בשנות היצירה של מדינות הלאום במאות ה-19 וה-20, אימצו רוב הלאומים המנון עם הכרזתם על ריבונות לאומית. בהמנון הלאומי נהוג לפתוח או לחתום אירועים ממלכתיים, אירועים צבאיים וכן אירועי ספורט.

מטבעו, ההמנון הלאומי צריך להיות קצר. האורך הממוצע של המנון לאומי הוא כדקה. סגנונם של רוב ההמנונים הלאומיים הוא שיר לכת או מזמור. קומץ מדינות בחרו בתרועת חצוצרה כהמנונן הלאומי. הקולוניאליזם האירופאי השפיע על המושבות שמעבר לים, ולכן גם מדינות באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית אימצו המנונים בסגנון מוזיקלי אירופאי.

ההמנון הלאומי העתיק ביותר הוא ככל הנראה המנון הולנד " Het Wilhelmus" (הולנדית: שירו של וילהלמוס), שנכתב בין השנים 1568 ו-1572 במהלך מלחמת שמונים השנים והוכרז באופן רשמי כהמנון הלאומי ב-1932. מילותיו של ההמנון הלאומי היפני אף עתיקות יותר, אולם הלחן המוזיקלי נוסף רק בראשית המאה ה-20, והשיר לא נחשב להמנון לאומי רשמי עד 1999.

המנון הופך להמנון לאומי של מדינה על פי חוקת המדינה (כמו בצרפת), באמצעות הוראת חוק (כמו בארצות הברית), או בכוח המסורת בלבד (כמו במקרה של בריטניה). שינויים דרמטיים במשטר או אירועים דרמטיים אחרים מובילים לעתים לשינוי ההמנון הלאומי. כך למשל, שונה המנון רוסיה חמש פעמים מאז 1833.