הימנונים הומריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההמנונים ההומריים הם אוסף של 33 שירי הלל יווניים עתיקים שחוברו בידי משוררים אלמונים לכבוד האלים. הכינוי "הומריים" נדבק בהם, כפועל יוצא מן העובדה שהינם בעלי משקל אפי זהה לזה שבאיליאדה ובאודיסיאה המיוחסות להומרוס.

בתקופה הקלאסית ייחסו באופן שגוי את חיבור ההמנונים ההומריים להומרוס עצמו. הדבר נעשה בידי תוקידידס בהתייחסותו הראשונית בכתב בנוגע להמנונים, ומאז נדבקה בהם התווית. כמצוטט בכתביו: "האוסף כולו מכונה 'הומרי' במשמעות היחידה השמישה של המילה". א.ו וראל (A. W. Verrall) ציין בשנת 1894: "ניתן לומר כי 'תווית הומרוס' נטבעה בהם מן העת העתיקה של ספרות יוון".

ההמנון העתיק ביותר נכתב במאה ה-7 לפנה"ס, קצת אחרי זמנו של הסיודוס. ההמנונים נחשבים[דרוש מקור] ליצירות קדומות ביותר בספרות יוון העתיקה. אף על פי שרובם נכתבו בעת המאה השביעית או השישית לפנה"ס, ייתכן שכמה מהם שייכים להלניסטיות. ייתכן גם כי ההמנון לאל המלחמה ארס הוא יצירה פגאנית שנכנסה מאוחר יותר משום שההמנון המקורי לקה בחסר. נטען גם כי ההמנון לאפולו חובר בשנת 522 לפנה"ס כהצגה שהועלתה בפסטיבל יוצא דופן שאותו יזם פוליקרטס מן האי סאמוס כמחווה לאפולו של דלוס ושל דלפי.

ההמנונים ההומריים ייחודיים באורכם – ישנם המנונים שאורכם לא עולה על 3-4 שורות וישנם המנונים שמגיעים באורכם ל-500 שורות ומעלה. ההמנונים הארוכים מכילים תפילות, דברי שבח ומעשיות, לעתים בפירוט רב, ואילו בהמנונים הקצרים המעשיות חסרות. ייתכן שההמנונים הקצרים היו גם פרלודים לשירים אפיים בפסטיבלים שדוקלמו בידי רפסודים מקצועיים. מקריאת ההמנונים הארוכים ניתן להבין כי הם נאספו ממקורות קדומים הנבדלים זה מזה.

האלים המרכזיים במיתולוגיה היוונית הזוכים לשבחים ושירי ההלל:

אפרודיטה, אפולו, ארס, אסקלפיוס, ארטמיס, אתנה, סיבלה, דיוניסוס, דמטר, קסטור ופולוקס, גאיה, הליוס, הרה, הרקולס, הרמס, הפייסטוס, הסטיה, פאן, פוסידון, אפולו הפיתוני, סלנה וזאוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]