היסטוריה של אפגניסטן

בתור ארץ מעבר, בה עברה "דרך המשי" בין אירופה והמזרח התיכון לבין המזרח הרחוק, הייתה אפגניסטן מוקד למלחמות ופלישות רבות, חרף תנאי המחיה הקשים בה.

עד המאה ה-20

גבר קושאני בלבוש המסורתי של טוניקה ומגפיים. המאה ה-2

בין המאה ה-1 למאה ה-3 שלטה באזור אפגניסטן (שבצפונה שכנה ממלכת באקטריה) אימפריית קושאן. האימפריה הושפעה ממוטיבים הינדים, הלניסטיים ובודהיסטיים שהותירו עליה את חותמה. במאה ה-3 נוצחו הקושאנים על ידי האימפריה הסאסאנית. במאות ה-9 וה-10 החלה השפעה הולכת וגוברת של האסלאם. בשנת 1219 השתלטו על האזור המונגולים בראשות ג'ינגיס חאן.

אפגניסטן המודרנית נוסדה בשנת 1747 בידי אחמד שאה דוראני.

במאה ה-19 היוותה אפגניסטן מוקד למאבק בין האימפריה הבריטית לבין רוסיה הצארית, ובריטניה קבעה את גבולות המדינה. אי התחשבותה במקום מושבם של השבטים השונים מהווה בסיס למאבק הנמשך עד היום בין אפגניסטן לפקיסטן.

אפגניסטן העצמאית (1919 - 1979)

לאחר מרידות אחדות, קיבלה אפגניסטן עצמאות מהבריטים בשנת 1919, והייתה למונרכיה. בין 1933 ל-1973 שררה יציבות יחסית במדינה, תחת שלטונו של המלך מוחמד זאהיר שאח'. בשנת 1964 העביר זאהיר שאח' חוקה שיצרה דמוקרטיה פרלמנטרית מוגבלת. ב-1973 תפס את השלטון בן דודו של זאהיר שאח', מוחמד דאוד ח'אן, אשר הכריז על עצמו כנשיא רפובליקת אפגניסטן. בשנת 1978 נרצח דאוד וכל משפחתו בידי פעילי המפלגה הקומוניסטית של אפגניסטן, אשר השתלטה בכח על השלטון.

מלחמה עם ברית המועצות ומלחמת האזרחים (1979 - 1995)

ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)

כוחות סובייטיים עוזבים את אפגניסטן, 1988.

התקרבותה של הרפובליקה לאיראן גרמה לחשש בברית המועצות וזו פלשה אליה ופתחה במלחמת אפגניסטן בשנת 1979, במטרה להקים במדינה משטר פרו-קומוניסטי ולחזקו.

פלישה זו גררה מעורבות של ארצות הברית ושל שכנותיה האחרות של אפגניסטן במלחמה. אפגניסטן הפכה לכלי משחק ב"מלחמה הקרה". המלחמה הייתה ממושכת וגבתה קורבנות רבים, ולא נפסקה גם כאשר, לאחר למעלה מ-15 שנות מאבק, נסוג הצבא האדום מאפגניסטן. המלחמה בין הסובייטים לבין כוחות המוג'אהדין נמשכה עד שנת 1989, גבתה את חייהם של בין 600,000 ל-2 מיליון אזרחים אפגנים, והביאה לבריחה המונית של כ-5 מיליון אזרחים למדינות השכנות.

החל מ-15 במאי 1988 ועד ל-15 בפברואר 1989, נסוגו כל כוחות ברית המועצות מאפגניסטן. המשטר הקומוניסטי האפגני בראשות נג'יבאללה נפל ב-1992 ופרצה מלחמת אזרחים בין הפלגים השונים על השליטה במדינה.

שלטון הטליבאן (1995 - 2001)

כוחות הקואליציה במהלך מלחמת אפגניסטן-ארצות הברית

ערך מורחב – טליבאן

מלחמת האזרחים הסתיימה רק בשנת 1995 כאשר משטר הטליבאן הפונדמנדליסטי השתלט על יותר מ - 80% מהמדינה, כולל הבירה קאבול. תוך זמן קצר השתלטה מפלגת המוג'אהידין על המדינה, כאשר נשארת התנגדות מועטה בצפון המדינה מצד הפלג השיעי-קומוניסטי שנתמך על ידי מדינות כמו רוסיה, הודו וטורקיה שחששו מהאיום האיסלאמי הקיצוני החדש.

שלטון הטליבאן התאפיין בקיצוניות אסלאמית, החלת חוקי הקוראן כחוקי המדינה, דיכוי נשים חסר תקדים, וכן במתן חסות וסיוע לארגוני טרור אסלאמיים בינלאומיים, כגון אל-קאעידה. שלטון הטליבאן לא הוכר כשלטון לגיטימי על ידי רוב מדינות העולם, והאו"ם הפסיק את הסיוע הכלכלי והרפואי למדינה. בשלב מסוים גם ערב הסעודית המממנת העיקרית הפסיקה לשלוח כספים. כמו כן, ארצות הברית ובריטניה החלו ליזום פעולות צבאיות קרקעיות בנוסף לתנועה השיעית-קומוניסטית מצפון.

המלחמה בתשתיות הטרור שהחלה ב-2001

ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (ארצות הברית)

לאחר פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001 הואשמה אפגניסטן במתן סיוע לארגון הטרור אל-קאעידה ולעומד בראשו - אוסאמה בן לאדן. ההאשמות הובילו למלחמה בין אפגניסטן לארצות הברית שבמהלכה המדינה נכבשה על ידי קואליציה של מדינות בראשות ארצות הברית שהביאה לקץ שלטון הטליבאן.

ב 9 באוקטובר 2004 התקיימו בחסות ארצות הברית בחירות דמוקרטיות במדינה, אליהן נרשמו יותר מעשרה מיליון מצביעים (40 אחוזים מהם נשים). הבחירות נוהלו בליווי שורה של כשלים וחלק מהמפלגות החרימו אותן. חמיד קרזאי ניצח ברוב של 55.4 אחוזים מהקולות.

אנשי הטליבאן המשיכו בהתנגדותם ל"כיבוש האמריקני", וביצעו פיגועים כנגד מטרות מערביות ונגד השלטון. ביולי 2007 חטף הטליבאן 23 אזרחים דרום קוריאנים, ובנובמבר 2007 התפוצץ מחבל מתאבד במפעל סוכר והרג שישה חברי פרלמנט.

במחצית הראשונה של 2012 נהרגו 34 חיילים אמריקניים על ידי כוחות הביטחון האפגניים‏.