היסטוריה של המחשוב בישראל
המחשוב בישראל התפתח במקביל להתפתחותו בעולם, החל משנות ה-30 של המאה ה-20, ובמקביל לצמיחתם של האקדמיה, הכלכלה ומערכת הביטחון, שהתאפיינה במחשוב גובר והולך.
ראשית הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיבוד נתונים אוטומטי החל בישראל בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, עם הופעת ציוד לעיבוד נתונים שהופעל באמצעות כרטיסים מנוקבים[1]. מכונות ראשונות מסוג זה, שכללו Tabulating machine ומכונת מיון, הותקנו במחלקת הסטטיסטיקה של שלטונות המנדט הבריטי. מאוחר יותר הותקנו מכונות ענ"א בבנק אנגלו-פלשתינה ב־1935 ובחברת החשמל שרכשה ב־1939 מכונות עיבוד נתונים לניהול חשבונות הצרכנים. ובהמשך במוסדות נוספים, הן בנקאיים והן מפעלי ייצור ומשרדי ממשלה. חלק ניכר ממכונות אלו היו מתוצרת חברת נשיונל האמריקאית והובאו לארץ ישראל על ידי חברת י.א. מיטווך ובניו, חברה שעד אז עסקה ביבוא ושירות למכונות חישוב.
עם עזיבת שלטונות המנדט הבריטי נלקחו חלק ממכונות הענ"א ומכונות ניקוב כרטיסים לאגף במשרד הביטחון שנקרא מרכז מיכון וסטטיסטיקה. במכונות של חברת החשמל נעזרו לצורך מפקד האוכלוסין הראשון של מדינת ישראל העצמאית. באותן שנים החלה לפעול בישראל חברת י.ב.מ. שהכניסה לשוק שיטת עסקים חדשה, במקום למכור את מכונות עיבוד הנתונים, השכירה י.ב.מ. את הציוד ללקוחותיה. בין לקוחות י.ב.מ. הייתה מחלקת המודיעין של צה"ל.
באוקטובר 1955 החל לפעול בישראל מחשב שנבנה במכון ויצמן: ויצק (WEIZAC – Weizmann Automatic Calculator), שהיה אחד מהמחשבים האלקטרוניים הראשונים בעולם. בנייתו החלה במאי 1954 בעלות של רבע מיליון דולר על בסיס מכונת IAS שנבנתה במכון למחקר מתקדם בפרינסטון בארצות הברית, אך היה גדול בעוצמתו פי ארבעה ממנו. המחשב פעל עד שנת 1963. במשך שש שנים היה ויצק המחשב היחיד שפעל בישראל, ורק בשנת 1961 הצטרף אליו מחשב פילקו 211, שנרכש עבור ממר"ם.
_Front2.jpg)
במהלך עשרים השנים הבאות הגיעו לארץ מחשבים רבים, הן מחשבי מיינפריים של י.ב.מ., הן מחשבים מחלקתיים (מיני מחשבים), בעיקר דגמי PDP של חברת דיגיטל (DEC) ומאוחר יותר סדרת VAX של אותה חברה, דגמים שונים של בורוז Burroughs, האניוול (Honeywell), היולט פקארד (HP) דטה ג'נרל (Data General) ועוד.
במחצית שנות ה־80 הגיעו לארץ המחשבים האישיים הראשונים, מדגמי אפל, טנדי רדיו שק ועוד. ב־1981 הגיעו מחשבי ה־PC הראשונים של יבמ וב-1982 מחשבי Rainbow 100 של דיגיטל.
ב־1983 הגיעו מחשבי ליסה(אנ') של אפל ושנה אחריהם מחשבי מקינטוש. עוד שנה אחר כך הגיעו האמיגה של חברת קומודור ומחשב האטארי ST(אנ').
במחצית שנות ה־80 השתלטו תואמי IBM על השוק והפכו למחשבים הנפוצים ביותר.
בשנות ה־90 הגיעו לישראל שני מחשבי העל הראשונים מתוצרת Cray Research והוצבו באוניברסיטת תל אביב. מחשב העל האמור מכיל 16 מעבדים מסוג SV1, ומסוגל לבצע 19.2 מיליארד פעולות נקודה צפה בשנייה (19.2 Gflops).
לשכות שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחירם הגבוה של המחשבים והידע המיוחד שנדרש לתפעולם הביאו לכך שרק גופים מעטים, כגון בנקים, רכשו מחשבים לשימוש עצמי, וחלק ניכר מהמשק העדיף להשתמש בשירותיהן של לשכות שירות שהוקמו למטרה זו, וסיפקו שירותי מחשב בשיטה שלימים נקראה מיקור חוץ של טכנולוגיות מידע.
בתחילת שנות ה־60, השכיר צה"ל "שעות מחשב" בתשלום, וסיפק את שירותיו של מחשב הפילקו של ממר"ם, ואת שירותיהם של מפעיליו והנקבניות.
במחצית השנייה של שנות השישים הוקמו לשכות שירות על ידי נציגים של חברות המחשבים שפעלו בישראל:
- חברת IBM, באמצעות חברת הבת שלה יבמ ישראל.
- חברת NCR, באמצעות נציגיה, חברת י.א. מיטווך ובניו.
- חברת CDC באמצעות חברת הבת שלה סי.די.סי.
בנוסף קמו לשכות שירות פרטיות אחדות, ובהן (לא בהכרח בסדר זה): דטה מיכון[2], מ.ל.ל[3], ניקוב[4], קופל ראם[5] וחילן.
במגזר הציבורי הוקם, במסגרת משרד האוצר, המרכז למיכון משרדי, שנתן שירותים, במתכונת של לשכת שירות, למשרדי הממשלה. את הרשויות המקומיות שירתה החברה לאוטומציה במנהל השלטון המקומי.
בבעלותה של כל לשכת שירות היה מחשב מיינפריים, שבאמצעותו ניתנו שירותי מחשב ללקוחותיה. אנשי לשכת השירות עסקו בכל הפעילות הכרוכה בתפעול המחשב, כולל ניתוח מערכות, תכנות, הקלדה של נתונים ותפעול המחשב. הלקוח עסק בהזנת נתונים על-גבי טפסים, וקיבל מלשכת השירות דו"חות מתאימים. תחומי פעילותן של לשכות השירות כללו נושאים כלליים, כגון הנהלת חשבונות, שכר וניהול מלאי, ונושאים ספציפיים, לפי צורכי הלקוחות.
במהלך השנים, עם ירידת מחירם של המחשבים וחדירתם לכל ענפי המשק, רבים מלקוחות לשכות השירות הקימו מרכזי מחשבים משל עצמם, והעבירו אליהם את כל פעילות המחשוב שלהם או מרביתה. אחדות מלשכות השירות נסגרו, התמזגו או שינו את אופי פעילותן, ואחרות ממשיכות לפעול עד עצם היום הזה, לעיתים תוך שהן מרחיבות את היקף פעילותן בזכות המגמה להוציא נושאי מחשוב מסוימים למיקור חוץ. תחום שבו חלק ניכר מפעילות המחשוב ממשיך לפעול בלשכות השירות הוא תחום השכר וניהול משאבי אנוש.
בתי תוכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי שנות השישים החלו לפעול בישראל בתי התוכנה הראשונים: חברות שנתנו שירותי ניתוח מערכות, תכנות וייעוץ לגופים שבבעלותם מחשבים. החלוצים בתחום זה היו החברות טכם (לימים נס טכנולוגיות), יעל תכנה (לימים קבוצת יעל) וקונתהל (חברה בת של CDC ותה"ל, לימים הפכה גם היא לחלק מנס טכנולוגיות), ובשלב מאוחר יותר הוקמו חברת פורמולה (לימים "מטריקס") וחברת SPL, נציגת Software AG בישראל.
בנוסף למתן שירותי פיתוח תוכנה, שבמסגרתם קיבל בית התוכנה אחריות לאספקת המוצר המוגמר, התפתחה פעילות של השכרת עובדים מבתי תוכנה לגופים שהפעילו יחידת מחשב משלהם, אך נזקקו לכוח אדם מקצועי. פעילות זו הלכה וגדלה במשך השנים, כחלק מהגידול הכללי של פעילות המחשוב בישראל.
וריאציה נוספת של מיקור חוץ בענף המחשוב התפתחה בתחילת שנות התשעים, ובמסגרתה הועברה כל פעילות המחשוב של ארגון מסוים לחברה המתמחה בכך. בנוסף לטכם ופורמולה, נכנסו לתחום זה שתי שלוחות ישראליות של חברות אמריקאיות: EDS ו-IGS (חברה בת של יבמ).
חברות תוכנה אמריקאיות הקימו גם מרכזי פיתוח בישראל (דוגמאות בולטות לכך הן החברות יבמ ומיקרוסופט), וכן רכשו חברות תוכנה ישראליות (כדוגמת מיראביליס, יצרנית ICQ).
המחשוב הממשלתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלת ישראל, על משרדיה ויחידות הסמך שלה, היא צרכן מחשוב גדול. תחילת המחשוב הממשלתי עם הקמתו בשנת 1952 של המרכז למיכון משרדי כיחידת סמך של משרד האוצר שנתנה שירותי עיבוד נתונים בציוד לעיבוד נתונים ובשנות ה-60 עברה למחשבי מיינפריים של י.ב.מ. בהמשך המחשוב הממשלתי נפתח לספקים נוספים ולמרכזי מחשב משרדיים. בשנת 1982 הפך המרכז למיכון משרדי לחברה ממשלתית בשם "מלם מערכות", שהופרטה בשנת 1994.
בשנת 1999 החל מיזם מרכב"ה להטמעה בכלל משרדי הממשלה מערכת מחשוב אחידה ואינטגרטיבית - מערכת ERP של חברת SAP. בשנת 2020 יצא לדרך "פרויקט נימבוס", להעברת המחשוב הממשלתי בישראל למחשוב ענן.
הגנת מחשבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-90, ישראל הייתה בין החלוצות בתקיפת מחשבים והגנה על מחשבים.
ב-1988 פותח בישראל וירוס שכונה "וירוס ירושלים"[6]. הוא נועד לפגוע במחשבים בימי שישי ה-13 לחודש. ב-1990–1991 פיתחו שלוש חברות ישראליות (לא קשורות האחת לשנייה) תוכנות אנטי וירוס. חברת "כרמל" פרסמה תוכנה שנקראה מאוחר יותר "טורבו אנטי-וירוס", חברת אלישים עם תוכנה שנקראה אלישים אנטי וירוס ובהמשך: eSafe ו-BRM של ניר ברקת עם "אנליסט".
בשנת 1993 נוסדה צ'ק פוינט על ידי שלמה קרמר, מריוס נכט וגיל שוויד.
ייצור מחשבים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחשב הראשון שיוצר בישראל היה ויצק שיוצר במכון ויצמן למדע. מאוחר יותר נבנה מחליפו – גולם א ואחריו גולם ב.
בשנת 1967 פיתח צוות באלביט את המחשב "אלביט 100"[7], שהיה המחשב המסחרי הראשון שיוצר בישראל והמחשב המסחרי הראשון בעולם מסוג מיני מחשב שולחני, אולם מחשב זה לא הצליח בשוק. בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 עסקה אלביט בפיתוח מחשב תואם יבמ מיינפריים בשם "ענת", אך גם פעילות זו לא זכתה להצלחה מסחרית[8].
מחשבים צבאיים יוצרו ועדיין מיוצרים בישראל, על ידי חברות שונות.
מחשבים אישיים, תואמי IBM PC הורכבו בישראל, תוך התבססות על חלקים מיובאים ולא על ייצור עצמאי.
תכנון וייצור מעבדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אינטל הקימה (ב־1974) את מרכז הפיתוח שפיתח את מעבד ה־8088, מעבד הפנטיום עם טכנולוגיית ה־MMX (נקרא פנטיום MMX), וטכנולוגיית המחשוב הנייד Centrino.
בנוסף, ואף קודם, קמו מרכזי פיתוח למיקרו מעבדים כמו נשיונל סמיקונדקטורס.
חברת אינטל הקימה בישראל מפעלי ייצור גדולים לשבבים, תחילה בירושלים ולאחר מכן בקריית גת. מפעל ייצור נוסף הוקם במגדל העמק, על ידי טאואר סמיקונדקטור.
תעשיית השבבים בישראל כוללת גם מרכזי פיתוח שבבים של חברות ישראליות ותאגידים רב-לאומיים.
BBS ואינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחילת שנות ה-80 ועד סוף שנות ה-90 הופעלו בישראל מספר רב של רשתות BBS ששימשו בעיקר להורדת קבצים ולניהול דיונים.
ב־24 באוקטובר 1985 הוקצתה לישראל הסיומת הלאומית .il שהייתה הסיומת השלישית שנרשמה, לאחר שבאותה שנה נרשמו הסיומות .us ו־.uk
ב-1988 התחברו האוניברסיטאות בישראל לרשת האינטרנט וב-1992 נכתב דף האינטרנט הראשון בעברית[9] ובין הראשונים בעולם[10] על ידי דודו רשתי באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1993 נחנך אתר התוכן העברי הראשון "חולית"[11][12] ממנו התפתחו "סנונית" ו"גלים". באותה שנה קמו שלוש חברות ISP ראשונות בישראל, האחרונה בהן, אקטקום נרכשה על ידי בזק בינלאומי ב-2008.
ב-1994 הוציא משרד התקשורת תקנה שאפשרה לכל אזרח להתחבר לרשת האינטרנט.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמעון אבן – פיתוח מחשב אלביט
- מרדכי קיקיון – מפקד ממר"ם הראשון
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עמירה שחר, בחזית המחשוב - ממר"ם: מורשת מרכז המחשבים בצה"ל, הוצאת מערכות, 2002
- דן סינור ושאול זינגר, מדינת הסטארט אפ, הוצאת מטר, 2011.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מעשה חושב, אוקטובר 1988 - גיליון המוקדש לתולדות המחשוב בישראל
- גיא גרימלנד, כשבכרטיס היו חורים, באתר הארץ, 4 במאי 2007
- אות הוקרה לשנת 2007 על ראשוניות בתחום המחשבים וטכנולוגית המידע(הקישור אינו פעיל), באתר של לשכת מנתחי מערכות מידע בישראל.
- אוניברסיטת בן-גוריון חונכת מחשב על
- יריב ענבר, מחשבים עצמאות: ייצור כחול לבן, באתר ynet, 5 במאי 2014
- גל ראלי ויוליה מסלוב, תקופה של צמיחה רצופה: חברות התוכנה פיצחו את הקוד, באתר גלובס, 15 במאי 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ה. בירגר, בטכניקה, משמר, 25 בינואר 1944
- ^ דף חברה בפייסבוק
- ^ דף חברה
- ^ שולבה במטריקס
- ^ כרטיס חברה
- ^ Mike Linnig, An Israeli virus, בתוך "The Risks Digest", 8 בינואר 1988 - כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is" (באנגלית)
- ^ חברת "אלביט" בחיפה פיתחה מחשב אלקטרוני, דבר, 26 באפריל 1967
- ^ חיים הנדוורקר, ההחמצה הגדולה של אלביט, באתר הארץ, 6 ביוני 2001
- ^ Cminds (1992-04-01), English: The Hebrew University of Jerusalem website as of 1992. It was the first to be online in Israel and the 10th in the World. The screenshot shows the VMS line-mode WWW browser, נבדק ב-2018-01-05
- ^ World-Wide Web Servers, www.w3.org
- ^ Cminds (1993-02-01), English: The Holit website as of 1993. It was the second to be published in the Hebrew Language, נבדק ב-2018-01-05
- ^ שם המאמר: "חולית" - מערכת מידע ממוחשבת בנושא איכות הסביבה, באתר www.snunit.k12.il
