היסטוריה של חוף השנהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

על פי הממצאים הארכאולוגיים, נראה שבחוף השנהב התקיימה נוכחות אנושית משמעותית לקראת סוף תקופת האבן הקדומה, בין 15,000 ל-10,000 שנים לפני הספירה. סוחרים ברברים מצפון אפריקה הגיעו לאזור בתקופה הרומית המוקדמת , וסחרו במלח, זהב ועבדים.

במאה ה-15 שימש חוף השנהב נמל דרכו העבירו סוחרים, רובם פורטוגזים, עבדים וסחורות נוספות, ובהן שנהב וזהב, ממנו נגזר שם המדינה.

בשנת 1842 השתלטה צרפת על המדינה והחזיקה בה כמושבה צרפתית עד שנת 1946. משנת 1946 ועד 1958 הייתה חוף השנהב דומיניון תחת מנדט צרפתי שנועד להכשירה לקבלת עצמאות.

לאחר העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1958 עם סיום השלטון הקולוניאלי הצרפתי קיבלה חוף השנהב את עצמאותה. השלטון החדש, בראשות פליקס הופואה-בואני, גילה יציבות מפתיעה, שלא כמו במדינות השכנות. הופואה-בואני שלט אמנם בדרכים לא דמוקרטיות, אך היה מנהיג אהוב ונערץ על העם והוביל את המדינה גם בתקופות של אבטלה ומיתון עמוקים. במהלך שלטונו הוא דיכא שתי מרידות, אך תקופת שלטונו התאפיינה בשקט פנימי תוך שמירה על איזון והבנה בין הזרמים הדתיים והאתניים השונים.

בשנת 1990 ערך הופואה-בואני בחירות דמוקרטיות ונבחר לנשיאות. הוא שלט עד שנת מותו - 1993. את מקומו תפס הנרי קונן-בדי, שערך בחירות בשנת 1995 וזכה ברוב של 95%. קונן-בדי לא הצליח לשמור על הקו השקט והמפוייס של קודמו, וגם ניצחונו המכריע בבחירות עורר תמיהות. בשנת 1999 נערכה הפיכה צבאית על ידי קבוצת גנרלים בראשות רוברט גואיי. קונן-בדי נמלט מהמדינה לפריז.

הכת הצבאית הפגינה כוונות טובות והטיפה לסגפנות, מלחמה בשחיתות ואפילו דמוקרטיה, ועל כן ערכה בשנת 2000 בחירות חדשות כשמול רוברט גואיי ניצב לורן גבאגבו (gbagbu). מערכת הבחירות הייתה סוערת ולא דמוקרטית, אשר גלשו למהומות והתפרעויות שגבו את חייהם של עשרות, ובסופן עלה גבאגבו.

כדי למנוע קיטוב וכיתתיות, במיוחד על רקע דתי, נשללה זכותו של המועמד המוסלמי אלאסאן אואטרה להתמודד בבחירות, ומיד עם כינון הממשלה החדשה התחדשו מהומות הרחוב, הפעם על רקע אתני ודתי.

בשנת 2001 התכנסה מועצת הארבעה: קונן-בדי ששב מצרפת למדינה, גבאגבו, אואטרה וגואיי, במטרה להביא לרגיעה במתיחות הפנימית ולהשיב את האיזון והשקט. ניסיונות אלו נכשלו ופרצו מהומות חדשות, אותן הובילו נאמני הגנרל גואיי. הוא עצמו נהרג במהלך קרבות הרחוב ב-20 בספטמבר 2002. צרפת שלחה כוח שיטור והתערבות, והסדר טרם שב על כנו.

בינואר 2003 הוקמה ממשלת אחדות בין המורדים לבין נאמני גבאגבו ששולטת , ובראשה עומד אלאסאן אואטרה (ADO בפי התושבים) אך המדינה נמצאת בחוסר יציבות, ובחודש מרץ 2004 אף פרצו מהומות קשות שגבו את חייהם של 220 איש. בנובמבר 2004 תקף חיל האוויר בסיס של המורדים בצפון המדינה ו-9 חיילים צרפתיים נהרגו. בתגובה הושמד רוב חיל האוויר בהוראת נשיא צרפת. כתוצאה מכך החלו מהומות אנטי-צרפתיות בעיר אבידג'אן.

מאז ניסיון ההפיכה בשנת 2002 והסכם הפסקת האש ב-2003 מחולקת המדינה לשניים: בחלק הצפוני המוסלמי שולטים המורדים שאינם מקבלים את שלטונו של הנשיא המכהן ובדרום המדינה נמצא השלטון הרשמי.

בנובמבר 2010 התקיימו בחירות במדינה בהן ניצח אלאסן אואטרה את הנשיא המכהן גבאגבו, אך האחרון סירב לפנות את כסאו על אף הלחץ הבינלאומי עליו לעשות כן. אואטרה זוכה לתמיכת מיליציית המורדים המוסלמים השולטים מצפון לקווי הפסקת האש, בעוד גבאגבו שולט בדרום הנוצרי העשיר, בו מרוכזת את עיקר הפעילות הכלכלית של חוף השנהב - הכוללת נתח של שליש מייצאו הקקאו העולמי. על רקע המשבר אירעו במדינה אירועים אלימים, שהביאו לחששות במערב מפני פרוץ מלחמת אזרחים בעלת אופי אתני.‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


היסטוריה של מדינות אפריקה
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה