היסטוריה של חיל ההנדסה הישראלי

חיל ההנדסה הקרבית (צה"ל)
אנדרטת "דרך הגבורה" של חה"ן ויד לזכר חללי חה"ן
חיל ההנדסה בצה"ל
חיל ההנדסה הקרבית (ערך ראשי) היסטוריה כלים הנדסיים ואמצעי לחימה דחפור משוריין CAT D9 נגמ"ש הנדסה פומ"ה אמצעי אב"כ יהל"ם מייסד החיל עמנואל שחר הממציא והמהנדס דוד לסקוב
ראו גם
קטגוריה:חיל ההנדסה הישראלי הנדסה קרבית צבא הגנה לישראל

חיל ההנדסה הישראלי הוקם ב-1947 והשתתף מאז בכל מלחמות ישראל, במבצעים רבים שנערכו בין המלחמות ובכלל פעילות הביטחון השוטף. ערך זה יפרט באופן מורחב את ההיסטוריה של חיל ההנדסה, הקמתו ובניין הכוח, ופועלו במלחמות ישראל.

הקמה

אנדרטת "דרך הגבורה" (דרך בורמה) לזכר חללי חיל ההנדסה

חיל ההנדסה הוקם על בסיס כוחות ההנדסה, הבנייה והחבלה של ההגנה והיה מבוסס על אנשי הבריגדה היהודית ששירתו בחיל ההמהנדסים המלכותיים של בריטניה.

כבר בהגנה הוכנו התשתיות שיהוו בסיס לחיל ההנדסה. המחלקות בהגנה שעסקו בהנדסה צבאית היו:

• מחלקת סליקים
• "המחלקה הטכנית" - הייתה אחראית על תכנון ביצורים
• "בצר" - בוני הביצורים, כולל יישובי חומה ומגדל
• מחלקת החבלה של הפלמ"ח - חומרי נפץ ופיצוץ תשתיות אויב

בדצמבר 1947 קרא אליו דוד בן-גוריון את עמנואל שחר, קצין ששירת בפלוגת השדה של "המהנדסים המלכותיים" בבריגדה היהודית והורה לו להקים כוח הנדסה שישרת את הצבא העברי ויסייע למאמצי ההגנה והפריצה במלחמה העתידה להתרחש.

שחר גייס לחיל עשרות אזרחים ששירתו כמהנדסים במסגרות אזרחיות וכן מאות יהודים ששירתו בחיל ההנדסה הבריטי ("המהנדסים המלכותיים") ורכשו שם מיומנות הנדסית מתקדמת. בסיס זה תוגבר ביוצאי הפלמ"ח ובמאות מגויסים חדשים שלמדו מהוותיקים תוך כדי לחימה.

בתחילת דרכם, פעלו כוחות ההנדסה במסגרת "שירות ההנדסה", ואילו "שירות האיכסון" פעל במסגרת נפרדת.

• "שירות ההנדסה" הפעיל מחלקת חבלה, מחלקת ביצורים (שלא כללה ציוד כבד, אלא התבססה על עבודה ידנית) וכן מחלקת ציוד מכני כבד (צמ"כ). כלי הצמ"ה הושגו במגוון דרכים: חלק הושאלו מחברות אזרחיות גדולות כמו סולל בונה, ואחרים נלקחו ממה שנטשו הבריטים וצבאם. מחלקות, כיתות ואף מהנדסים בודדים סופחו לכוחות הלוחמים ופעלו במקומות שבהם נדרשו במגוון תחומים: הסוואה, התבצרות, גישור, פינוי מוקשים, חבלה ועוד.
• "שירות האכסון" היה אחראי על בניית בסיסים ומוצבים, תחזוקת תשתיות צבאיות ואזרחיות והתאמת תשתיות הצבא הבריטי לצורכי צה"ל.

חיל ההנדסה במלחמת העצמאות

דחפור של חיל ההנדסה פורץ את דרך בורמה

במלחמת העצמאות כוחות הנדסה פוצצו גשרים על נהר הירדן ובצפון עזה ובכך בלמו את התקדמות הכוחות הערביים (ירדן, מצרים וסוריה) אל עבר העורף האזרחי של ישראל, אך עיקר תהילתם באה להם בזכות פריצת הדרך לירושלים הנצורה ("דרך בורמה") והכשרת "דרך הגבורה".

בחזית הדרומית, חיל ההנדסה ביצר את יישובי הנגב ובנה מערכת מכשולים שהקשתה על פלישת כוחות השריון המצריים מספיק כדי שיעדיפו לעקוף את המכשולים והיישובים כשיכלו במקום לנסות לפרוץ דרכם. בנוסף, חיילי חיל ההנדסה סיפקו ציוד ומים ליישובים המתבצרים בדרום ולכוחות צה"ל שנלחמו על הנגב.

רק באפריל 1948 הוקם בית הספר להנדסה צבאית, שתפקידו הכשרה מסודרת של פלסים. בסוף מלחמת השחרור אוחדו שני השירותים - "שרות ההנדסה" ו"שרות האכסון" ל"חיל הנדסה". הפיקוד העליון קבע, כי חה"ן הוא הגוף, אשר באמצעותו יבצע הצבא את משימותיו בשטח ההנדסה הצבאית - "החל בפעולות קרביות, שבהן תפקידיו משתלבים ומשלימים את פעולות שאר החילות, דרך פעולות חבלה, סילוק פצצות, ביצורים והעלמה (הסוואה), וכלה בטיפול בתנאי קרב בדרכי תעבורה, באספקת מים וחשמל וכו'".

אל"מ עמנואל שחר שהקים את החיל, היה מפקדו הראשון ועסק בהקמת הבסיס לחיל הנדסה מודרני. בשנת 1954 סיים את תפקידו ופרש מן הצבא.

חיל ההנדסה במבצע קדש

בין המלחמות

אנדרטה לחיל ההנדסה בדרך מעלה עקרבים

בין מלחמת העצמאות למבצע קדש עסק חיל ההנדסה בביצור הגבולות, ירושלים ויישובי הספר מפני מסתננים (פדאיון) והפגזות אויב. בירושלים גם פינה חיל ההנדסה מוקשים שהטמין הלגיון הערבי בהר ציון.

בנוסף, תכנן ובנה חיל ההנדסה מספר פרויקטי בנייה לאומיים ואזרחיים, אשר אפשרו לו לצבור ניסיון ובו בזמן סייעו לישראל להשלים פרויקטים לאומיים גדולים באזורי עימות. בין פרויקטים אלו היו:

• פיתוח הנגב וסלילת הדרך לאילת (מבצע ערבה, 1949-1950)
• הקמת הגשר למוצב דרדרה של גרעין נח"ל מעל נהר הירדן (1954) בתכנונו של דוד לסקוב.

הפריצה לסיני

במבצע קדש (1956), כוחות הנדסה, ובייחוד מפעילי צמ"ה, פרצו והכשירו דרכים לכוחות השריון והארטילריה של צה"ל וגררו רכבים ותותחים תקועים באמצעות דחפורים וטרקטורים. על פעילותו המסורה במלחמה זכה חיל ההנדסה למכתב הוקרה מהרמטכ"ל דאז משה דיין.

כתצאה ממלחמה זו, נפל בידי החיל הדל באמצעים שלל רב של ציוד מכני הנדסי מצרי, חומרי בניה, נשק, תחמושת וחומרי נפץ. במבצע "לקט" הוטל על חיל ההנדסה לאסוף ולפנות את הכלים השמישים לשטח ישראל. הכלים הובלו במשאיות, בגררים, ברכבת ואף דרך הים. כלי הצמ"ה, שהיוו חלק רב מהכלים, פונו בנסיעה עצמית ושופצו לאחר מכן.

מבצע "עמורה"

בשנת 1957, אחרי שהוחלט על נסיגה מסיני, החליטו בצה"ל על מבצע "עמורה" להרס התשתית הצבאית בסיני, מתוך הבנה שכל מה ישאר בסיני ישמש את המצרים בהתקפתם הבאה על ישראל. את ההריסה ביצעו גדוד "אסף" (601) של חיל ההנדסה, אנשי בהל"צ, חטיבת גולני וחטיבה 7. הלוחמים - הכוללים פלסים, חבלנים, מומחי הריסה ומפעילי צמ"ה - פוצצו את שדות התעופה ואת בסיסי הצבא המצרי, הרסו מאגרי דלק ותחמושת תת-קרקעיים, עקרו קווי כוח ומסילות ברזל ו"חרשו" 750 ק"מ של כבישים באמצעות קרס ה"רוטר" (מעקר) שמותקן בירכתי הדחפור. בעבודה מאומצת (של כ-20 שעות ביממה) הצליחו לוחמי החיל להרוס את כל המטרות שהוקצו לו בזמן הנקוב (לפני החזרת חצי האי סיני לידי המצרים). על כך קיבל גדוד אסף צל"ש גדודי - הראשון מסוגו בצה"ל.

חיל ההנדסה במלחמת ששת הימים

בתקופת ההמתנה ואי-הודאות שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים הוטל על חיל ההנדסה לבצר את גבולות ישראל מפני מתקפה מאוחדת של צבאות ערב. רוב המכשולים (מוקשים, תעלות ומחפורות) מוקמו בחזית הדרומית, שם גדוד הנדסה תחת פיקודו של סא"ל זאב לבנון (וייס) הניח מעל 12,000 מוקשי נ"ט והכין מאות מחפורות לכלים של צה"ל.

חזית הדרום

בפרוץ המלחמה הוטל על חיל ההנדסה להכשיר במהירות את הדרך מניצנה לאום-כתף. חיל ההנדסה השלים את המשימה תוך שעה וחצי. לכניסתם המוקדמת של כוחות השריון לאזור הייתה חשיבות רבה בקרבות עם חיל השריון המצרי. כוחות ההנדסה התקדמו בד בבד עם כוחות השריון ששעטו בסיני, פתחו צירי תנועה והכשירו דרכים עבורם. דחפורים הסיטו רק"מ וטנקים פגועים מן הדרך. אלו נלקחו אחר כך כשלל והוסבו לשימוש צה"ל. כוחות ההנדסה פרצו שדות מוקשים וחילצו טנקים ישראלים פגועים. בשוך הקרבות בחזית הדרום, סלל חיל ההנדסה דרכים ופינה מוקשים שהותירו אחריהם המצרים.

חזית המרכז

לוח לזכר פעילות חיל ההנדסה בירושלים, בלוח - שנמצא בשער ציון - כתוב: "שערי החומה נפרצו, עמדות האויב נותצו, והעיר פונתה ממוקשים על ידי גדודי חיל ההנדסה פיקוד מרכז. סיוון תשכ"ז, יוני 1967."

בחזית המרכז נטל חיל ההנדסה חלק משמעותי בלחימה. כוחות ההנדסה של פיקוד המרכז פרצו את חומות ירושלים, הרסו את עמדות הירדנים ופינו את המוקשים מרחבי העיר. אולם הקרב הידוע ביותר של חיל ההנדסה בחזית זו היה הקרב על עמק הדותן. ב-5 ביוני הוטל על כוחות השריון לכבוש את עמק דותן שנמצא מדרום לג'נין וחיבר בין העיר לשכם. במהלך הקרב, נודע כי חטיבה ירדנית הגיעה לעמק והכוחות שבו היו בסכנה. סרן אהרון טנא, מפקד כוח ההנדסה של חטיבה 45, התנדב לעזור לטנקים שנתקעו בדרך. כוחות ההנדסה חילצו את הטנקים תחת אש כבדה והמשיכו במשימתם למרות האבדות הקשות שספגו. בנוסף לחילוץ הטנקים הם פוצצו מספר גשרים ושדות מוקשים בסביבה ואף נלחמו ככוח חרמ"ש לצד הטנקים. המשימה הושלמה אך לחיל ההנדסה נפלו 12 חיילים ועוד 16 נפצעו קשה. על אחוות הלוחמים, האומץ והמסירות שגילו לוחמי הגדוד בקרב קיבלו 5 חיילים שהשתתפו בו צל"ש ואילו טנא קיבל את עיטור המופת.

אחרי הקרב על עמק דותן, החל חיל ההנדסה במבצעים לפיצוץ הגשרים שעל נהר הירדן על מנת לבודד את הכוחות הירדנים בגדה המערבית, למנוע הגעת תגבורת של כוחות ירדנים וחטיבה עיראקית משוריינת שעשתה את דרכה לירדן. ב-8 ביוני פוצץ חיל ההנדסה את גשרי דמיה. היו אלה שני גשרים גדולים, האחד מבטון והשני מברזל. באמצעות שימוש במאות ק"ג של חומר נפץ על מנת להשמיד כל גשר, הצליח הכוח לפוצץ את הגשרים, והללו הושמדו באופן שחסם את הירדן למעבר טנקים אפילו בצליחה מאולתרת. במקביל, פוצצה פלוגת ההנדסה של "עוצבת הראל" את גשר אלנבי, גשר בית הערבה וגשר מנדסה.

חזית הצפון

גם בחזית הצפון הכין חיל ההנדסה רשת מכשולים על מנת למנוע פלישה סורית. מערכת ההגנה זו כללה כ-25,000 מוקשי נ"ט בנוסף לתעלות ומחפורות. ברם, השמדת חיל האוויר הסורי ביום הראשון למלחמה והצורך לכבוש את רמת הגולן ולטהרה מארטילריה הוביל מהר לשינוי המשימות שהוטלו על חיל ההנדסה מביצור לפריצה.

חיל ההנדסה הכין כבר לפני המלחמה תוכניות לפריצת צירים לרמת הגולן. תוכניות אלה לקחו בחשבון את הקשיים שמציבה משימה זאת: צוקים גבוהים ותלולים עשויי בזלת שעליהם יושבים תותחים סוריים. כוחות ההנדסה של סא"ל אריה גולן והמג"ד אבישי כץ הובילו את פריצת כוחות השריון לרמת הגולן.

בסך הכול נפרצו חמישה צירים (מצפון לדרום):

• דרך מדרום לתל-עזזיאת, בואכה תל פאחר
• דרך גבעת האם - תל אבו ח'נזיר
• ציר שלישי נפרץ בגיזרה המרכזית, באזור גונן - דרבשיה
• ציר האון - תאופיק - אל חמה (כיום חמת גדר)
• ציר אל-כורסי - ג'קופיה, לאורך הכנרת ובניצב לה

את פריצת הצירים דרך הרי הבזלת ביצעו מפעילי הצמ"ה, שהפעילו דחפורים וטרקטורים שרובם לא היו ממוגנים. הם ביצעו את הפריצה תחת הפגזה קשה ובמהלכה, בנוסף לפריצת הדרך, גם פינו מוקשים ונפלי תחמושת. פריצת הצירים חייבה גם לחימה מצד הפלסים. במהלך פריצת הציר ליד מוצב תל-חמרה התברר שהסורים תפסו אותו מחדש ופלסי חיל ההנדסה נאלצו להסתער על המוצב ולכבוש אותו על מנת לאפשר לדחפורים להמשיך להכשיר את הציר.

לאחר שנפרצו הדרכים וכוחות צה"ל עלו לרמה, המשיך חיל ההנדסה בהכשרת דרכים לרכבים כבדים ולמשאיות. בעוד כלי הצמ"ה עובדים בתוואי, עמלו פלסים בניקוי שוליו מן המוקשים שזרעו הסורים לאורך כבישי הגולן. בכך הבטיח חה"ן תנועה בטוחה בצירים, שהיו עמוסים לעייפה.

בתום המלחמה, החל חיל ההנדסה לבצר ולמקש את רמת הגולן, לסלול דרכים אל מקומות אסטרטגיים ברמה ולהקים ביצורים לכוחות צה"ל. חברות אזרחיות, שעבדו תחת פיקוח חה"ן, הקימו גדר מערכת ובנו תשתיות לבסיסים צבאיים לצורכי כוחות צה"ל ברמה. כמו כן, הקים חיל ההנדסה, בסיוע חברות אזרחיות, רשת מים חלופית לבסיסי ויישובי הגולן, על מנת שלא להיות תלויים במים שמגיעים מסוריה ולבנון (פעולה שהוכיחה את עצמה בהמשך). כמו כן, נפרצה דרך רחבה יותר אל מוצב החרמון.

אחרי המלחמה פעל חיל ההנדסה לבניית ושיפוץ גשרים מעל נהר הירדן. חלק מהגשרים הירדנים פורקו והוחלפו בגשרים חדשים. בין הגשרים שהקים חיל ההנדסה מעל הירדן: גשר הבניאס, גשר בנות יעקב, גשר שפך הירדן וגשר "הפקק".

העורף וסיוע כללי

יחידת סילוק הפצצות של חיל ההנדסה הייתה גם היא פעילה מאוד. ירושלים ויישובי קו התפר הופגזו בארטילריה והופצצו בידי חיל האוויר הירדני וחיל האוויר העיראקי שהטיל כ-16 פצצות ברזל של 250 ק"ג TNT ממטוסי טופולב Tu-16, שחלקן לא התפוצצו והיה צורך לנטרלן. פצצה אחת נפלה בכביש פתח תקווה-בית ליד וניטרולה דרש מאמץ מיוחד, שלבסוף הוכתר בהצלחה. בסך הכול סילקו אנשי היחידה כ-28 טון פצצות בחזית הצפון, 7.5 טון פצצות במרכז ו-2.5 טון פצצות בחזית הדרום.

חיל ההנדסה גם נדרש לדאוג לכשירות המבצעית של שדות התעופה של חיל האוויר הישראלי ולהיות מוכן לתיקונים מהירים של מסלולי ההמראה והנחיתה במקרה שיופצצו. עם התקדמות המלחמה, החל חיל ההנדסה להכשיר שדות תעופה חדשים ולהשמיש שדות תעופה שנכבשו מהערבים, לשימוש חיל האוויר הישראלי.

חיל ההנדסה במלחמת ההתשה

בחזית הדרומית

באוגוסט וספטמבר 1968 עסקו המצרים בהפגזה ארטילרית לאורך תעלת סואץ, הפגזה שהופסקה בעקבות פשיטות של צה"ל בעומק מצרים. בעקבות הפגזות אלה הוקמו לאורך התעלה 16 מוצבים (שכונו "מעוזים") בקו שכונה "קו בר לב".

ב-8 במרץ 1969 החלו המצרים בהפגזה ארטילרית רצופה על מעוזי קו בר לב. הפגזה זו היא תחילתה של מלחמת ההתשה, שנמשכה כ-16 חודשים רצופים. בצה"ל הוחלט להחזיק במעוזים בכל מחיר, ועל חיל ההנדסה הוטל להקים מהר ככל האפשר ביצורים שיחזיקו מעמד מול ההפגזה הכבדה של המצרים. תחת הפגזה כבדה, החל חיל ההנדסה לחזק את "קו בר-לב". חלק נכבד מעבודות הביצורים נעשה תחת אש כבדה, כאשר מפעילי הצמ"ה והדחפורים הרימו סוללות עפר, חפרו שוחות ותעלות נ"ט. במקביל, אנשי מחלקת הביצורים של החיל בנו עמדות מחופרות (בונקרים) והניחו מעליהם שכפ"צ (שכבות פיצוץ) שהיו מורכבים מפסי רכבת מברזל שהוצמדו בחזקה למשטח אחד (אלתור שהתברר כהצלחה ביצורית)(הפסים עצמם פורקו משרידי מסילת הרכבת הטורקית בנגב, וממסילת "רכבת העמק", והובאו לסיני). הודות לעבודתם המאומצת של אנשי חיל ההנדסה, הצליחו המעוזים להחזיק מעמד בהפגזות הכבדות והצילו חיים רבים. כאות הוקרה להקרבה ולמסירות של החיילים, ביום העצמאות תשכ"ט 1969 הוענק פרס ביטחון ישראל לחיל ההנדסה (זה היה הפרס הראשון מסוגו בצה"ל).

ב-8 באוגוסט 1969 נכנסה לתוקפה הפסקת אש בת חודש, שאותה ניצל חיל ההנדסה לתיקון ושיפוץ המעוזים הפגועים וסתימת פרצות בגזרה הצפונית. בנוסף לעבודות הביצורים, לוחמי חה"ן לקחו חלק בפשיטות הנגד של צה"ל וחיבלו במספר רב של ציוד, אמל"ח ומתקני צבא מצרים.

בשאר החזיתות

הגם שהלחימה האינטנסיבית ביותר הייתה בחזית הדרומית, גם בחזית הצפונית ובחזית המזרחית לא שרר שקט. כוחות צה"ל נאלצו להתמודד עם התקפות מצד הפת"ח (ארגון טרור פלסטיני) וארגוני טרור שפעלו מלבנון בתמיכת הסורים. חיל ההנדסה פעל רבות להקמת ביצורים ומוצבים, ניקוי פצצות, מוקשים ומלכודות סוריות וכן בבניית חסימות ותעלות שנועדו למנוע הסתננויות. במקביל, הצטרפו לוחמי חיל ההנדסה לפשיטות נגד, פלסו את הדרך לשאר הכוחות והשמידו תשתיות טרור וצבא:

• ביוני 1969 פוצצו חיילי חה"ן את תעלת הע'ור הירדנית על מנת להרחיק את המחבלים ואת האוכלוסייה בקרבה פעלו והסתתרו מהגבול.
• ב-12 במאי 1970, בלבנון, פוצצו חיילי חה"ן 33 בתים, בונקרים ועמדות בארבעה כפרים לבנוניים.
• ב-26 ביוני 1970, פוצצו חיילי חה"ן שישה מוצבים סוריים, כמה סוללות ארטילריה וסייעו בהשמדת 30 טנקים סורים.

בנוסף לכך, הכינו חיילי חיל ההנדסה אמצעי בלימה בגבולות, כגון חסימות ותעלות נ"ט. בעקבות ריבוי פעולות הטרור בגבול המזרחי, החל חיל ההנדסה להדריך את יישובי הספר בזיהוי מטעני חבלה ומוקשים.

חיל ההנדסה במלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – חיל ההנדסה במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים, שפרצה בהפתעה ב-6 באוקטובר 1973, ביצעו לוחמי חיל ההנדסה פריצות תחת אש והפגזות מסיביות. כלי הצמ"ה כללו טרקטורים ודחפורים שרק מעטים מהם היו משוריינים. רכבי ההנדסה היו זחל"מים, חלקם ממוגנים באופן חלקי בלבד. הפלסים שהיו בחזית פעלו תחת אש וכמעט ללא מיגון, דבר שגרם לאבדות כבדות. יחידת סילוק הפצצות של חיל ההנדסה הועסקה רבות בפינוי פצצות, מוקשים, נפלי תחמושת ואף פצצות השהייה ממולכדות. במהלך המלחמה פיתחה היחידה שיטות חדשניות לטיפול בפצצות שכאלה וניטרלה עשרות מהן בהצלחה.

למרות זאת, חיל ההנדסה היה אחראי לרגעי המפנה במלחמה:

• כוחות ההנדסה הקימו סוללות וגשרים שאיפשרו את צליחת תעלת סואץ. האלוף אריאל שרון פיקד באופן אישי על הדחפורים שפרצו את סוללות העפר ועל מאמצי הגישור. צליחת התעלה הייתה שלב מכריע במלחמה ולמעשה הביאה לכניעת הצבא המצרי על ידי כיתור הארמיה השלישית.
• בחזית הצפונית, מערכת המכשולים שבנה חיל ההנדסה סייעה בבלימת הסורים, וכוחות חה"ן הובילו את הדיפת הסורים תוך פריצת הדרך לכוחות השריון. בחרמון, מפעילי הצמ"ה של חה"ן פרצו דרך למוצב החרמון ודחפור די-9 ישראלי אף הצליח לפרוץ דרך לשיא החרמון (הפסגה הגבוהה ביותר ברכס החרמון) לפני הסורים (בכך הוא נהייה כלי הרכב הממונע הראשון שהגיע לשיא החרמון). את מוצב החרמון כבשו חיילי חטיבת גולני.

הקרבות ברמת הגולן

שדה מוקשים ברמת הגולן.

בפרוץ המלחמה, היו ברמת הגולן רק מעט כוחות הנדסה. בימים שלפני המלחמה, מפקד ההנדסה של פיקוד צפון, אל"מ משה פלד (חדד), ראה את הנולד והחל בארגון כוחות וציוד קרבי. הכוחות החלו בבניית מכשולים רבים בדמות הרחבת תעלות נ"ט והטמנת חגורות מיקוש לאורך צירי הפריצה. יומיים לפני המלחמה, גם צוערי בית הספר להנדסה צבאית (בהל"צ) נקראו להטות שכם למשימה. מערכת המכשולים שבנה חיל ההנדסה ברמת הגולן תרמה לבלימת הכוחות הסורים ועיקבה את התקדמותם בשעה שכוחות השריון הישראלים בגולן עוד היו מעטים ומדוללים מידי.

ב-9 באוקטובר, פרצו אוגדת רפול וחטיבה 7 את "הקו הירוק", כאשר יחידת ההנדסה האוגדתית ומהנ"פ צפון (מחלקת הנדסה פיקודית) פילסו להן את הדרך. את הכוחות הובילו דחפורי חה"ן, בראשם דחפורי D-9 שהיו הכלים המסיביים ביותר של החיל והכף הכבדה שלהם סיפקה להם הגנה חלקית מפני אש האויב שהומטרה עליהם לאורך כל מאמצי הפריצה.

אחרי כיבוש מוצב תל שאמס, הוטל על כוחות ההנדסה להפוך את הביצורים הסורים כנגדם. את הביצורים, שהופנו כלפי מערב, היה צריך להפנות כלפי מזרח. את עבודת הביצורים ביצעו שני דחפורי D-9, פלסים וכלי צמ"ה נוספים תחת אש והמשיכו למרות ההרוגים.

פריצת הדרך לשיא החרמון

אחרי שוך הקרבות הגדולים ברמת הגולן וכיבוש מוצב החרמון הישראלי, היה צורך לטפל במוצב החרמון הסורי, ששלט מלמעלה על המוצב הישראלי. לשם כך היה צריך לפרוץ דרך אל המוצב הסורי והמשימה הוטלה על גדוד הצמ"ה ויחידה הנדסית פיקודית של פיקוד צפון. הפלסים נאלצו להתמודד עם מספר אתגרים:

1. סלע קשה וחזק, שקשה לחצוב בו
2. תוואי דרך צר והררי, סכנה ליפול לתהום
3. קור עז ושלג רב. דבר זה מגביר את סכנת ההחלקה וכן מקשה על פעולת הכלים והאנשים מחמת הקור.
4. מיקוש שהטמינו הסורים
5. מארבים שביצעו לוחמי הקומנדו הסורי

הפלסים הצליחו להתמודד עם כל האתגרים:

1. חציבת הסלע נעשתה בידי דחפורי די-9 כבדים כאשר סלעים קשים במיוחד פוצצו באמצעות חומרי נפץ.
2. הדחפורים עבדו בזהירות רבה ופילסו דרך ברוחב 5 מטרים.
3. הובא ציוד מיוחד שהגן על החיילים, הכלים והדלק מפני קיפאון.
4. המוקשים פונו בידי הפלסים.
5. לוחמי הצמ"ה היו מוכנים לכך ובזכות ערנותם היו מוכנים למארבים ואף לקחו בשבי 8 אנשי קומנדו סורי.

הדרך הושלמה בהצלחה ואפשרה לכוחות צה"ל להעביר אספקה למוצבים גם באמצעות כלי רכב ולא רק באמצעות מסוקים.

כעבור מספר שבועות כוסתה הדרך בשלג כבד וחיל ההנדסה נקרא שוב לפלסה. בעזרתם של אנשי מע"צ וציוד מיוחד לעבודה בקור עז שהותקן על כלי הצמ"ה ומעילים מחממים שסופקו למפעילים - גם מאמץ זה הוכתר בהצלחה. אחרי בניית הדרך הקים חיל ההנדסה בונקרים, ביצורים ותשתיות במוצב הישראלי ובמוצבים הסורים שנכבשו. העבודה נעשתה מהר יותר מן הצפוי, על אף שבחלק הזמן היא נעשתה תחת הפגזות סוריות.

באפריל 1974, החלו הסורים בהכנת נתיב לטנקים אל שיא החרמון. שיא החרמון היא הפסגה הרמה ביותר של רכס הרי החרמון ומתנשאת לגובה של 2814 מטר מעל פני הים. על חיל ההנדסה היה עתה להיאבק לא רק כנגד תנאי הדרך הקשיים, אלא גם כנגד הזמן, כאשר פלסי ומפעילי הצמ"ה התחרו נגד הסורים מי יגיע ראשון לפסגה. דחפור די-9 פרץ את הדרך, כשאחריו שופלים ומפלסות המשלימות את פינוי השלג, ונגמ"ש M-113 שאבטח את העבודות. ניסיונם של מפעילי הצמ"ה ונחישותם, אפשר להם להשיג במירוץ את הסורים, והדי-9 הישראלי שהוביל את הפריצה היה הכלי הממונע הראשון שהגיע לפסגת החרמון. בעקבות מאמצי תיווך של האו"ם הוצב בפסגה כוח בינלאומי והוא יצא מרשותם של הסורים.

הקרבות בסיני

חיל ההנדסה ניסה להקים מספר מתקני הצתה לאורך התעלה, שייצרו חומת אש וימנעו צליחה מצרית. ניסויים במתקנים כאלה נעשו עוד ב-1970 אך לא עלו בהצלחה. למרות זאת, הוקמו מספר מתקני הצתה ומתקני דמה, וזאת לצורך הטעייה. ביום שישי ערב המלחמה נשלח צוות של יחידת הפיתוח של חיל ההנדסה ( יחידת יפת"ח ) להכין את המתקנים להצתה. בעת הצליחה עצמה, לא הצליחו הפלסים להפעיל את המתקנים בזמן עקב עיכוב אישור מהדרג הפיקודי הגבוה. בלית ברירה, עזרו הפלסים למעוזים בהתבצרות אך לנוכח היתרון המספרי המכריע של המצרים, לא יכלו למנוע את הצליחה. הצוות נפל בשבי המצרים יחד עם חילי המעוז בו שהו. למרות זאת, מבצע ההטעיה הצליח בחלקו והמצרים הקצו כוחות למעקב ונטרול מתקני ההצתה. במהלך הקרבות בסיני, עזרו כוחות ההנדסה לחלץ טנקים פגועים, לפנות שדות מוקשים ואף להילחם שכם אל שכם עם הטנקים והחי"ר בתור חרמ"ש.

אחרי שנבלמה ההתקפה המצרית, המאמץ העיקרי של כוחות ההנדסה היה לפרוס את מערך הגישור והצליחה, לפרוץ ולפנות במהירות דרכים להעברת הכוחות ומערך הגשרים הניידים, לכיוון התעלה.

צליחת התעלה

ערך מורחב – מבצע אבירי לב

צליחת התעלה הייתה אחת מרגעי המפנה וההכרעה החשובים במלחמה. בעקבות הצליחה התאפשרו ניתוקם של קווי האספקה המצריים וכיתור הארמיה השלישית, דבר שאילץ את המצרים להיכנע. צליחת התעלה אפשרה גם לכוחות צה"ל להיכנס לעומק שטח מצרים, ואף להגיע לנקודה שמרחקה 101 ק"מ מעיר הבירה קהיר. צליחת התעלה לא הייתה מתאפשרת לולא חיל ההנדסה שהתכונן אליה כבר מסוף מלחמת ששת הימים והכשיר צוות וציוד עוד ב-1967. ב-1968 הוקם גדוד 605 שהיה אחראי על הצליחה ובהמשך הפך לגדוד ההנדסה הקרבית הסדיר השני בצה"ל. מספר ימים לפני פרוץ המלחמה, נכנס חיל ההנדסה לכוננות צליחה והצליח להכשיר את רוב הציוד והאנשים למבצע המורכב והמסובך. הצליחה בוצעה בהתאם לתו"ל שפותחה בשילוב עם חיל השריון, שלפיה הטנקים גררו והובילו את הגשרים והדוברות, עזרו בהשקתם למים, ואחר כך הובלו עליהם לצדה המערבי של התעלה. מבצע צליחת התעלה כונה בצה"ל מבצע "אבירי לב".

הקמת הגשר היבשתי

כעת, נדרש חיל ההנדסה להבטיח מעבר בטוח ומהיר לאספקה שוטפת ומעבר כוחות לכוחות צה"ל ששהו בשני צידי התעלה. חשיבות עליונה נודעה עתה להגנת 3 הגשרים הצפים מפני טיבוע. מאחר שהיה ברור שבמקרה שתופר הפסקת האש, ימקדו המצרים את מירב המאמצים בטיבוע הגשרים הצפים, לשם ניתוק כוחות צה"ל שנמצאים בגדה המערבית של התעלה. כפתרון, הציע הקהנ"ר לשעבר ירחמיאל דורי להקים "גשר יבשתי" מעל התעלה, שיהיה חסין מפני טיבוע.

המשימה הוטלה על גדוד הצמ"ה 572 (מילואים), של פיקוד הדרום, (כיום: גדוד ציוד מכני הנדסי פיקוד דרום) בפיקודו של סא"ל טוביה לביא. גדוד זה, שהשתמש אך ורק בכלי צמ"ה, רכב, וציוד אזרחיים, שגויסו בתחילת המלחמה, היה מורכב רובו ככולו מאנשי מקצוע מנוסים בתחום ההנדסה והתשתיות: המפקדים היו מהנדסי דרכים ובנין, וקבלני עבודות עפר ותשתיות, והמפעילים היו אנשי עבודות עפר ותיקים, מפעילי כלים כבדים במכרות הפוספטים והנחושת, ובמפעלי ים המלח שבנגב.

מפקדי הגדוד, תכננו במהירות את "הגשר היבשתי", כאשר מטרתם הייתה יצירת סכר של ממש בתעלת סואץ, שישמש תשתית מוצקה לכביש בטוח וסלול, שאינו פגיע לתקיפות ו/או הפצצות מהאוויר. מיד החלו חיילי הגדוד - מפעילי הכלים, לדחוף אלפי טונות של עפר, אל תוך התעלה, כאשר העבודה נעשתה במקביל משני צדי תעלת סואץ. מאחר שהיה צורך בשינוע כמויות אדירות של אבנים ועפר לאתר לצורך ביצוע המשימה, צורפו לגדוד כוחות נוספים, שכללו בין השאר יחידות תובלה שהשתמשו בצי משאיות רכינה אזרחיות מדגם מרצדס בשלל צבעים, (שנרכשו באירופה בדחיפות לצורך המבצע, ונשלחו בדרך הים לישראל), והוקם "אגד צמ"ה" מיוחד שהיה כפוף למפקדי הגדוד.

השלב הסופי בהקמת ה"גשר היבשתי" כמעט הושלם בחודש נובמבר אך העבודות הופסקו וחודשו שוב ושוב מסיבות מדיניות.

כדי להתגבר על הזרימה החזקה שנבעה כתוצאה מהבדלי הגאות והשפל בין ים-סוף (המחובר לאוקיינוס ההודי) לים התיכון, נערך ביצוע השלב האחרון של הגשר, באמצעות הטבעת דוברות ישנות שהובאו מנמל ת"א, מולאו באבנים, ונדחפו על ידי הדחפורים לפתח שנותר. בסיומן של העבודות ניצב על פני תעלת סואץ סכר מרשים, כולל ציפוי אבן (למניעת ארוזיה) משני צדדיו. בפועל, זהו אחד הגשרים המפוארים בתולדות ההנדסה הצבאית שנבנה תוך כדי מלחמה, נתוני הגשר - כפי שתוארו באתר עמותת חיל ההנדסה הם:

"לאחר כשישה שבועות של עבודה מאומצת, אשר במהלכה שוקעו בתעלה 350,000 מ"ק חול, חרסית ואבן, הועמד לרשות צה"ל גשר, שכמותו לא הוקם מעולם על ידי שום צבא בתקופה המודרנית. ממדיו היו מרשימים: אורכו 185 מ', רוחבו 22 מ' וגובהו מעל פני המים 2 מ'. עומק המים במקום הקמתו היה 16 מ'. 8 מ' מרוחבו צופו באספלט. 10 מ' יועדו למעבר טנקים ו-4 המטרים הנותרים הושארו כשוליים. עתה שוב אי-אפשר היה לנתק את הנתיב בין אסיה לאפריקה, שהועמד על ידי חיל ההנדסה לרשות כוחות צה"ל."

עם נסיגת ישראל מאזור תעלת סואץ לאחר חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים, הועבר הגשר בשלמותו לידי המצרים. במסגרת עבודות הכשרת התעלה לחידוש השיט, פורק הגשר.

הפקת לקחים והתעצמות

בעקבות הלקחים שהופקו ממלחמת יום הכיפורים, מוכנותו של חיל ההנדסה, והוכחת יכולתו הבלתי מעורערת וכשירותם של אנשיו לתכנן ולבצע מבצעים הנדסיים וצבאיים מורכבים ביותר, הועמד חיל ההנדסה מעתה במקומו הראוי: בחזית המערך הלוחם.

כתוצאה מהצורך ביכולת הפעלת כמות גדולה של כלי צמ"ה, ומשאיות כבדות, לשם ביצוע מטלות הנדסיות בפרק זמן קצר ביותר (כגון "הגשר היבשתי"), רכש צה"ל כמות גדולה של כלי צמ"ה כבדים, חדשים ומשומשים. כמו כן הוקם מערך לוגיסטי שכלל מובילי טנקים שיועדו לשינוע הציוד הכבד, ואת משאיות הרכינה האזרחיות שהגיעו במשלוחי החירום במהלך מלחמת יום הכיפורים (ובינתיים נצבעו בצבעי צה"ל) אשר אוחסנו במחסני החירום. מעתה, היה חיל ההנדסה ערוך ומוכן לביצוע חלק גדול מהפעילות, ללא צורך בהישענות על מערך כלים מגויסים.

בעקבות הסכמי השלום עם מצרים, ושלבי נסיגת צה"ל משטחי סיני, היה חיל ההנדסה אחראי לתכנון וביצוע סלילת תוואי הכבישים החדשים שנמתחו לאורך הגבול עם מצרים, פריצת דרכים חדשות, ויצירת תשתיות לבסיסים החדשים בסיני ובנגב (מבצע "רמון"). כל העבודות בוצעו על ידי אנשי גדוד הצמ"ה הפיקודי (מילואים) 8163 (בשמו הקודם: גדוד הצמ"ה הפיקודי(מילואים) 572) של פיקוד הדרום, באמצעות כלי הצמ"ה שנרכשו, ללא כל צורך בגיוס כלי צמ"ה ואמצעים אזרחיים.

חיל ההנדסה בשנות ה-80 של המאה ה-20

מבצע שלום הגליל

במבצע שלום הגליל פעלו כוחות ההנדסה לפילוס דרכים (כולל בדרכים הרריות קשות), בניית מוצבים, פירוק מטעני חבלה וכן הריסה של מטרות. התוואי ההררי של דרום לבנון הפך את נושא העבירות והמאבק על הצירים לחשוב ביותר. הצורך הגדול של כוחות החי"ר והשריון בכוחות הנדסה לפינוי צירים הפך את הדחפורים הכבדים מכלים שנועדו לסייע ולתמוך במערך הלחימה, לכלים שפורצים את הדרך, ומובילים בעקבותיהם את הטנקים ואת הדרגים הלוחמים, ואת חיילי ההנדסה (הפלסים) לחלק מן המערך החיוני בניטרול מטעני חבלה. צרכים אלו, יחד עם הפעלתם של חיילי ההנדסה כחלק בלתי נפרד ממערך החי"ר, הובילו להעלאת רמת הרובאות בטירונות חה"ן ולהשוואת מסלול הכשרת החיל בחיל ההנדסה למסלול חיילי חי"ר, בנוסף להכשרתם כפלסים. בעקבות השהות בלבנון הוקמה סיירת יעל - יחידת עילית של חיל ההנדסה למשימות מיוחדות, שהייתה אחראית למבצעי חבלה-קומנדו וסיוע ליחידות העילית האחרות של צה"ל בתחומי החבלה וההנדסה. יחידת סילוק הפצצות של חיל ההנדסה זכתה לעבודה רבה בפירוק פצצות, מטענים, מוקשים ומלכודות שהטמינו הסורים - ומאוחר יותר - אמל וחזבאללה - על צירי התנועה בדרום לבנון.

אחד האירועים הידועים במבצע של"ג שעירבו כוחות הנדסה היה ירי צפע שריון בלב ביירות. צפע שריון (צפ"ש) הוא אמצעי רקטי לפריצת שדות מוקשים בעל אפקט הרסני ביותר. מג"ד 601, פיני דגן, הורה על שימוש באמצעי כנגד רחוב ממולכד בו התבצרו מחבלים רבים. מעוצמת הפיצוץ נהרסו בתים רבים ברחוב.

אירוע המתאר פעילות אופיינית של חיל ההנדסה במלחמת לבנון היה פריצת "ציר הפיתולים". באירוע זה הטיל מח"ט בה"ד 1 שמואל ארד על כוח בפיקודו של סא"ל אפי איתם ומג"ד 360 דורון שטרנגר לפרוץ את ציר הפיתולים שנשלט על ידי כוחות סורים ולכבוש את הכפר דנייבה. במהלך הפריצה נאלצו הכוחות להתגבר על בורות יקוש (בורות ממולכדים שיוצרים בור חוסם בכביש), הרבה מוקשים ועמדות סוריות. הכוח, שהיה מצויד בטנק עם מגוב נוכרי, לא הצליח לנקות את המוקשים והושבת עקב פגיעתם. בעקבות זאת הוזעק למקום כוח הנדסה מפלוגה ב' בגדוד 5280 ופלוגת הנדסה מגדוד 606 בפיקודו של סגן יוסי אפללו. הכוח היה מצויד ב-8 נגמ"שים ושני דחפורי די-9. הפלסים פינו את המוקשים מהדרך ואילו הדחפורים הכשירו תוואי עוקף שעקף את המלכודות והמכשולים הסוריים. בהמשך הפריצה, סתמו הדחפורים את בורות היקוש ובכך אפשרו לטנקים להמשיך בפריצה.

הפקת לקחים

בעת מלחמת לבנון, בוצע שינוי של ממש במעמד כלי הצמ"ה בחיל ההנדסה. עקב אופי הלחימה, ותנאי הקרקע הקשים בלבנון, הפכו הדחפורים מכלים שנועדו לסייע ולתמוך במערך הלחימה, לכלים שפורצים את הדרך, ומובילים בעקבותיהם את הטנקים ואת הדרגים הלוחמים.
על כן, הוחלט למגן את כלי הצמ"ה על מנת שמפעיליהם, לא יהיו פגיעים לאש האויב. נעשו מספר ניסיונות למגן דחפורי D9H ששירתו עד אז בחיל, ברמות שונות של מיגון. אך רק בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20 (1986) כאשר נרכשו מספר רב של דחפורי D-9L תוצרת קטרפילר החלה התעשייה הצבאית תע"ש ליצר עבורם ערכת מיגון ייחודית שכללה בין השאר מיגון לוחות שריון לגוף הכלי, ולתא המפעיל, יחד עם חלונות מזכוכית משוריינת.

ב-1983 החלו בחיל ההנדסה לתכנן ולבנות את הפומ"ה - נגמ"ש הנדסה קרבית ממוגן בכבדות ומשוריין כנגד איומי נ"ט המבוסס על תובת טנק צנטוריון. בשלב ראשון, נכנסו לחייל נגמ"שים שנקראו "נגמשו"ט". הללו, ביחד עם נגמ"שי ה M-113 החליפו את הזחלמ"ים.

חיל ההנדסה בשנות ה-90 של המאה ה-20

במלחמת המפרץ עמדו צוותי אב"כ של חיל ההנדסה בכוננות מוגברת בשל החשש מנפילת טילי סקאד בעלי ראש קרבי כימי. בעקבות המלחמה הוחלט להקים מערך אב"כ סדיר בצה"ל ולא להתבסס רק על כוחות מילואים. ב-1993 הוקמה פלוגת האב"כ הסדירה הראשונה של החיל, ומאז הוקמו עוד מספר פלוגות ובוצעו איחודים של מערך האב"כ ליחידה אחת בשם "ינשוף".

נגמ"ש הנדסה פומ"ה נכנס לשורות החיל בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ומאז נהפך לכלי העיקרי של גדודי ההנדסה.

בשנים אלה, הועבר בית הספר להנדסה צבאית (בהל"צ) למקומו הנוכחי בצוקי עובדה. בבהל"צ מוכשרים כל חיילי ומפקדי הנדסה קרבית. בנוסף הוחלט למזג את סיירת יעל ואת היחס"פ (יחידת סילוק פצצות) למסגרת ארגונית אחת הנקראת יהל"ם, מטרת האיחוד הייתה לחסוך בתקנים כפולים ולייעל את פעילות היחידות. כמו כן, הוחלף הרובה האישי של החיילים מגליל ל-M-16 ארוך, CAR-15 (ידוע כ-M16A1 מקוצר) ו-M4 קרבין.

ב-1993 הוקם גדוד "להב" (603) - גדוד הנדסה קרבית סדיר. הגדוד הוקם כדי לסייע בהחזקת הקו ברצועת הביטחון בדרום לבנון, אך בהמשך עבר לפיקוד דרום ותפס קו ברצועת עזה.

בעקבות פסק הדין של בג"ץ בנוגע לאליס מילר, החל חיל ההנדסה לשלב נשים בשורותיו גם בתפקידים קרביים. כיום, נשים משרתות ביחידת האב"כ של חיל ההנדסה בפלוגות מעורבות וכן משרתות כמדריכות הנדסה בבהל"צ.

ב-7 באוקטובר 2000, אחרי נסיגת צה"ל מלבנון, נחטפו 3 חיילי חה"ן מגדוד 601 - סמ"ר בני אברהם, סמ"ר עדי אביטן ועומר סואעד - בגבול לבנון (אזור הר דב) על ידי לוחמי חזבאללה בסיוע של כוחות או"ם מקומיים (UNIFIL). במשך זמן רב שררה אי-ודאות בקשר לגורלם של החיילים ולא היה ידוע האם הם בחיים או לא. ב-2004, במסגרת עסקת חילופי שבויים עם חזבאללה הוחזרו שלושת גופותיהם (ואלחנן טננבוים) אחרי משא ומתן מפרך שכלל שחרור מאות שבוים בני לאומים ערבים שונים לפי דרישת החזבאללה. ‏‏

חיל ההנדסה באינתיפאדה השנייה

חיל ההנדסה הקרבית זכה ל"שדרוג" נוסף במעמדו במהלך האינתיפאדה השנייה, בה חיילי ההנדסה הוזעקו תכופות כדי לנטרל מטעני חבלה שהטמינו הפלסטינים. בנוסף לפעילות הנדסית עסקו חיילי ההנדסה הקרבית גם בפעולות בט"ש (ביטחון שוטף), מעצר מבוקשים, פיצוץ בתים ומעבדות נפץ ואף הריגת עשרות מחבלים תוך כדי קרב. בעקבות הלחימה בשטחים הועלתה ההכשרה החיילית בטירונות ועתה כל לוחם הנדסה קרבית מקבל הכשרה של רובאי 07-חה"ן ‏‏ ופלס 06.

דחפורי D9 הורסים בית של מחבל ששימש לפעילות טרור ברצועת עזה.

בעקבות ריבוי מטעני החבלה ו"מלכודות-הפתאים" (booby traps) החלו כוחות היבשה של צה"ל להיעזר יותר ויותר בדחפורי D-9 משוריינים בשל מיגונם הכבד, הכמעט בלתי-חדיר לנשק המצוי בידי הפלסטינים. הדחפורים ביצעו בעיקר פעולות פתיחת צירים לטנקים, ניקוי זירות מטענים, חישוף והריסת בתי מחבלים (לרוב תחת אש). בחלק מהפעולות היוו הדחפורים לא רק אלמנט מסייע אלא גם אלמנט מכריע, כאשר תקפו מבנים שבהם התבצרו מחבלים חמושים. לזכותם של מפעילי הצמ"ה ניתן לזקוף את חיסולם של מספר רבי-מחבלים (כגון קייס עדואן, מוחמד טוואלבה, באסל קוואסמה, טהאר אבו כמאל ועוד). יתר על כן, יחידת המילואים של מפעילי הדחפורים שנלחמו בג'נין במבצע חומת מגן זכתה לצל"ש יחידתי. ‏‏

גדוד אסף (601) וגדוד המח"ץ (605) היו פעילים באותה תקופה בגבול הצפון ובשטחי יהודה ושומרון. במבצע חומת מגן הוזעקו שני הגדודים לסייע בפריצת הדרך ללב מחנות הפליטים, בנטרול מטענים ובפעילות התקפית כנגד תשתיות הטרור. גדוד המח"ץ (605) ויחידת יהל"ם זכו כל אחד לצל"ש רמטכ"ל יחידתי על פעילותם במבצע חומת מגן.

ברצועת עזה, צוות המנהרות של אבירי הפלדה, גדוד "להב" (603) ופלחה"ן חטיבת גבעתי ("משפחת דולב"), הובילו את הלחימה במנהרות הברחת הנשק בציר פילדלפי ואת פריצת הדרך לגדוד הסיור של גבעתי (שזכה לצל"ש ב-2004 ועיטור המופת ב-2005 עקב הצלחתו בלוחמה בטרור בעזה). באוגוסט 2004 צורפה יחידת לוחמי המנהרות של חיל ההנדסה ליחידת יהל"ם והחלה להצטייד באמצעים מתקדמים וייחודיים לפעילותה. בצפון הרצועה, חישפו כוחות ההנדסה עשרות קמ"ר של שטחים ששומשו בידי מחבלים לירי ומארבים ובכך הקטינו באופן ניכר את התקפות הירי והמטענים על כבישי הרצועה. פעולות חישוף בוצעו גם על מנת ליצור תנאים מבצעיים לציד משגרי קסאם וסגירת מעגל ירי מהיר. גדוד ההנדסה "להב" (גדוד 603), שבין השאר היה מופקד על הגנת קיבוץ נחל עוז ויישובי עוטף עזה, זכה להערכה רבה על פעילותו שבמהלכה נהרגו יותר מ-70 מחבלים על ידי לוחמי הגדוד בשנת 2004. ‏‏

בשנת 2005 זכו שתי יחידות של חיל ההנדסה בציון לשבח:

• גדוד ציוד מכני הנדסי פיקוד דרום (מילואים) זכה לאות הצטיינות על פעילותו בשנתיים האחרונות, במעמד נשיא המדינה מר משה קצב.
• מחלקת הסיור של גדוד 603 ("להב") זכתה בצל"ש אלוף פיקוד דרום על הישגיה בלחימה בטרור ברצועת עזה. הישגים אלה כוללים בין השאר הריגת כמות שיא של מחבלים בעת פעילות מבצעית.

סמו"ר, יחידת הסליקים והמנהרות של יהל"ם, חשפה מנהרת טרור בצפון רצועת עזה, ליד מעבר ארז, ב-10 בדצמבר 2005. המנהרה נחפרה בעומק של כ-5 מטרים ואורכה למעלה מ-30 מטר.

בנוסף לפעילות הקרבית ביצע חיל ההנדסה מספר פרויקטים הנדסיים גדולים של בנייה והתבצרות, הנודעים שבהם הם: בניית "קיר השיגומים" לאורך ציר פילדלפי על מנת להגן על הכוחות בשטח, הכשרת השטח לגדר ההפרדה באזוריה המסוכנים, בניית ביצורים וגדרות בירושלים ובהתנחלויות ביהודה ושומרון עקב הירי לעברם וניסיונות לפגע, מיגון מוצבי צה"ל ברצועת עזה ובעקבות תוכנית ההתנתקות: פינוי מוצבי צה"ל, חומות הבטון והפילבוקסים מרצועת עזה ופרישתם מחדש לאורך גדר המערכת.

לצד ההצלחות הרבות והפיכתו של החיל למוביל בלחימה בשטחים, התרחשו בחייל גם מספר אסונות טרגיים: מותו של סא"ל אייל וייס, מפקד יחידת דובדבן, בתאונה של קריסת חומה סמוכה כאשר דחפור הרס בית ובו מחבלים (15.2.2002), הפיגוע במחסום עין עריק בו נרצחו 6 חיילי הנדסה (21.2.2002), תאונה בה נהרג סמ"ר אלירן טולדנו מפגיעת קיר אבן שהופל בטעות על ידי דחפור (24.9.2003), ואסון הנגמ"ש בו נספו 5 מלוחמי צוות המנהרות (12.5.2004). פרשיות שליליות נוספות שלא קשורות לפעילות המבצעית היו מותו של יובל תירוש, חייל ביהל"ם, מהרעלת אלכוהול בעת מסיבת סיום מסלול ומגפת דלקת ריאות שפרצה בדצמבר 2005 בבהל"צ.

חיל ההנדסה במלחמת לבנון השנייה

ב-12 ביולי 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה בעקבות חטיפת 2 חיילים והריגת 8 אחרים. במלחמה פעלו כוחות צה"ל כנגד תשתיות חזבאללה בלבנון, פעילות שכללה גם פעולה קרקעית, בעיקר בגבול ישראל-לבנון, במרון א-ראס ובבינת ג'ביל. בשבועיים הראשונים לעימות גדוד אסף (601) של חיל ההנדסה היה הגדוד המוביל בפעילות ההנדסית בדרום לבנון. אחר כך הצטרפו שאר הגדודים הסדירים (להב והמחץ) ועוד גדודי מילואים של הנדסה.

חיל ההנדסה פרץ דרכים וניקה זירות מטענים עבור כוחות החי"ר והשריון, הן באמצעות דחפורי די-9 ממוגנים, הן באמצעות לוחמי יהל"ם והן באמצעות רקטות ריצוף (CARPET) המותקנות על גבי נגמ"ש הפומ"ה, ואכן - רק מעט מנפגעי צה"ל בלחימה היו כתוצאה ממטענים. במהלך פעילות זו עלה דחפור די-9 על מטען גחון במשקל חצי טון אך יצא ללא פגע. כמו כן, השמיד צוות פומ"ה שני רכבי חזבאללה על יושביהם באמצעות רקטות הריצוף.

דחפורי D9N הורסים בונקר של חזבאללה.

מ-16 ביולי החלו דחפורי די-9 וכלים הנדסיים בהריסת מוצבי חזבאללה שעל גבול ישראל-לבנון, לרבות הריסת מוצבי חזבאללה ליד הכפר רג'ר. בשבוע השני ללחימה גבר קצב פעולות החישוף בגבול ישראל-לבנון ועשרות מוצבי חזבאללה נהרסו על ידי הדחפורים שעבדו במשמרות 24 שעות ביממה על מנת לסיים את הפעולה לפני שלחץ בינלאומי יכפה על ישראל הפסקת אש. חיל ההנדסה עמד במשימה והצליח לנקות את גבול הצפון ממוצבים ו"שמורות טבע" של חזבאללה.

בנוסף לפעילות פלוגת הצמ"ה של גדוד אסף ויחידת המילואים, פעלו כוחות הנדסה במקביל לחטיבת גולני וחטיבת הצנחנים בקרבות של מרון א-ראס ובינת ג'ביל. הפלסים סייעו בנטרול מטענים, השמדת בונקרים ומצבורי אמל"ח של חזבאללה ופוצצו מבנים של הארגון. אחרי המארב שבו נהרגו 5 לוחמי יחידת אגוז קודמו דחפורי די-9 ממוגנים במיגון כלוב נגד נ"ט אל הכפר מרון א-ראס והחלו להרוס בו בתים מהם נורתה אש אל עבר הלוחמים. הבית ממנו בוצע המארב הקטלני נהרס גם כן.

במקביל, סייעו לוחמי הצמ"ה והפלסים בחילוץ כלי רק"מ שנפגעו בלחימה תחת אש ותוך נטרול זירות מטענים באזור הקרב. באחד המקרים חילץ דחפור D9 חייל גולני שרגלו נתקעה תחת צריח של טנק תחת אש. במקרה אחר הנהיג מפקד דחפור בשם אושרי סיבוני את חילוצם של 2 טנקים שנפגעו מטילי נ"ט. ‏‏

לוחמי יחידת סילוק הפצצות של יהל"ם סייעו בעורף בנטרול רקטות שנורו על הצפון ולא התפוצצו.

במלחמת לבנון השנייה נהרגו 7 חיילי הנדסה. ב-9 באוגוסט 2007 פורסמו רשימת מקבלי האותות. 2 לוחמי הנדסה קיבלו את עיטור המופת ועוד 2 לוחמי הנדסה קיבלו את צל"ש הרמטכ"ל. ‏‏ לוחמי הנדסה נוספים קיבלו צל"שי אלוף, מפקד אוגדה ומפקד חטיבה.

חיל ההנדסה במבצע עופרת יצוקה

גדוד להב 603 של חיל ההנדסה הישראלי מפוצץ מבנה טרור במבצע עופרת יצוקה

במהלך מבצע עופרת יצוקה (שהחל ב-27 בדצמבר 2008 והסתיים ב-18 בינואר 2009) נגד טרור הרקטות הובילו לוחמי חיל ההנדסה את הכוחות הקרקעיים, פרצו דרכים לכוחות החי"ר והשריון באמצעות דחפורי D9 ומערכות צפע שריון וצפע חי"ר. ה-D9 ספגו הרבה מטענים וטילי נ"ט, ברוב המקרים ללא נזק משמעותי לכלי וללא פגיעה באנשי הצוות. במבצע הופעלו בהצלחה ובאופן נרחב דחפורי "רעם השחר", דחפורים לא-מאוישים מדגם D9N. במהלך הפעילות לא נהרג אף מפעיל D9. לוחמי יהל"ם נטרלו מאות מטעני חבלה ומלכודות נפץ. בנוסף לוחמי חה"ן חשפו והשמידו בונקרים ומנהרות של חמאס. ‏‏ ב-6 בינואר 2009 נהרג אחד מלוחמי יהל"ם בהתקלות עם מחבל מתאבד. ‏‏ במהלך הפעילות חשפו הכוחות אמל"ח, מעבדות נפץ ומנהרות תת-קרקעיות של חמאס אותם השמידו לוחמי ההנדסה באמצעות חומרי נפץ. במהלך המבצע הרסו כוחות ההנדסה באמצעות דחפורי D9 ו/או חומר נפץ כ-600 מבנים ששימשו לפעילות טרור ו/או היו ממולכדים. על פעילותו במבצע זכה חיל ההנדסה לערב ותעודות הוקרה מטעם פיקוד דרום. רמ"ט פיקוד דרום תא"ל הראל כנפו הודה "לחיילי המילואים של ההנדסה מתחום הצמ"ה שנכנסו לקרב ראשונים ויצאו אחרונים. אי אפשר לספור את כמות הפעילות של מערך ההנדסה, פעילות שבעיקרה נועדה להגן על כל היתר. חיל ההנדסה הוא החיל היחידי שפוצל לרמת המחלקה, וכולם התחננו לקבל הנדסה בכוח שלהם". ‏‏

חיל ההנדסה ב-2010

דחפור D9R של צה"ל שהשתתף בכיבוי השריפה בחניון שליד צומת דמון בכרמל

במהלך שנת 2010 הגיע חיל ההנדסה הקרבית לראשונה למצב בגיוס שבו על כל מקום פנוי שיש בחיל, יש לפחות מלש"ב אחד שבחר להתגייס לחיל בעדיפות ראשונה (יחס של 1:1 ומעלה).

אחרי ההשתלטות על ספינות המשט לעזה ובפרט על המאווי מרמרה, נשלחו לוחמי הס"פ של יהל"ם כדי לוודא שהאוניות והמטען אותו הן נושאות לא ממולכדים או מכילים אמצעי לחימה.

ב-2 בדצמבר 2010 פרצה השריפה הגדולה בהר הכרמל וחיילי חיל ההנדסה נקראו לסייע. פלוגות צמ"ה איו"ש וצמ"ה 601 שלחו כ-20 כלים למערכה, בהם 4 דחפורי D9R ממוגנים. כלי הצמ"ה פרצו דרכים לכבאיות ורכבי הכיבוי, כיבו שריפות באמצעות קבירת האש בעפר וכן גילחו קווי צמחייה ועקרו עצים על מנת למנוע מהאש להתפשט. בנוסף, סייעו החיילים בשטח לכבאים בכיבוי האש.‏‏

ראו גם

• חיל ההנדסה הישראלי
• צבא ההגנה לישראל
• חיל הנדסה

לקריאה נוספת

• חיל ההנדסה הקרבית, באתר מז"י
• האנציקלופדיה לצבא וביטחון - "צה"ל בחילו" בהוצאת 'רביבים - הוצאה לאור' - מהדורת מעריב, 1982.

קישורים חיצוניים

כללי

• אתר חיל ההנדסה הקרבית של עמותת חיל ההנדסה הקרבית
• קציני ההנדסה הראשיים לדורותיהם, באתר מז"י
• אתר ההנצחה לחללי חיל ההנדסה - בחולדה, באתר מז"י
• סקירה על ההיסטוריה של חיל ההנדסה הישראלי
• חיל ההנדסה והמאמץ העולמי לפינוי מוקשים

במלחמות ישראל

• חיל ההנדסה במלחמת העצמאות
• תמונות מצליחת התעלה - גשר הגלילים, גשר הדוברות, הגשר היבשתי ועוד (מלחמת יום הכיפורים)
• פריצת ציר הפיתולים, במבצע שלום הגליל 1982 (אתר בה"ד 1)
• תולדות מערך האב"כ בצה"ל, פורום צבא וביטחון בפרש
• מכסחי המטענים - פעילות חיל ההנדסה במהלך מלחמת לבנון השנייה, אמיר בוחבוט, מעריב nrg
• "רק רציתי לתרום מניסיוני ומשיערי הלבן" - צל"ש רמטכ"ל לסא"ל אבי כהן, nrg

באינתיפאדת אל אקצה

• "עד עפר" - ראיון עם מפעילי הדחפורים בג'נין, ידיעות אחרונות, צדוק יחזקאלי וענת טיל-שיר (מאי 2002)
• ראיון עם קצין ההנדסה של אוגדת עזה, מעריב (9 במאי 2005)
• גדוד 603 - שיאן חיסולי מחבלים, " לוחמי ההנדסה הרגו 45 מחבלים מתחילת השנה ובכך מנעו חדירות והנחת מטענים ביישובים ישראלים" (מעריב, 28 בספטמבר 2004)
• מחלקה קטלנית - מחלקת הסיור (מחס"ר) של גדוד 603 שיאנית בחיסול מחבלים, בפורום צבא וביטחון בפרש
• "מטים את הכף" - על מפעילי הצמ"ה (D9, באגר ושופל) באיו"ש, כתבה מעיתון במחנה (סרוקה בפורום צבא וביטחון, "פרש")

במבצע עופרת יצוקה

• מנטרלים את האויב - על לוחמי חה"ן במבצע עופרת יצוקה, אתר דובר צה"ל
• טל זגרבה, סיפורי דובים - על מפעילי ה-D9 במבצע עופרת יצוקה, אתר דובר צה"ל
• רועי כספי, הנדסת אנוש, באתר זרוע היבשה (צה"ל)
• פיצוץ בית במבצע עופרת יצוקה בידי חיל ההנדסה הקרבית, וידאו ביוטיוב