היסטוריה של סידני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההיסטוריה של סידני מתחילה עוד בזמנים פרה היסטוריים. האזור שסביב מפרץ ג'קסון (בו נמצא נמל סידני) שימש את השבטים האבוריג'ינים למעלה מ-40,000 שנה. על אף שבינוי העיר החדשה הרס את רוב הממצאים מתקופה זו, עדיין קיימים מאות גילופי אבן במקום. סידני נחשבת לבעלת אוסף גילופי האבן הטובים בעולם, כיוון שהם עשויים בעיקר מאבן חול, שמשמשת כחומר גלם טוב לגילופי אבן.

בסוף המאה ה-19, חפירות תעלה באלכסנדריה (דרום-מזרחית לעיר) חשפו הוכחות ליישוב אבוריג'יני באזור, שגילו מוערך בלמעלה מ-7,000 שנה. הוכחות יותר מאוחרות שהתגלו במערות ליד גלנברוק בהרים הכחולים, מערבית לעיר, הצביעו על יישוב אבוריג'יני במקום לפני כ-20,000 שנה.

היישוב האירופאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של סידני שפורסמה ב-24 ביולי 1789

העניין האירופאי במקום עלה עם גילויו של מפרץ בוטאני (כיום פרבר דרומי של העיר) ב-1770 על ידי ג'יימס קוק. תחת הוראות הממשלה בבריטית, הוקמה מושבת אסירים במקום ב-1788. המשלחת ליישוב המקום, הצי הראשון, עגנה במפרץ בוטאני, אך לא מצאה את המקום ראוי ליישוב. לאחר שיט קצר צפונה, עגנה המשלחת במפרץ ג'קסון. ראש המשלחת, ארתור פיליפ, קרא בתחילה למושבה החדשה "ניו אלביון", אך מסיבה שאינה ידועה קיבלה המושבה את השם "סידני", על שם שר הפנים הבריטי באותה תקופה, תומס טאונסהנד, לורד סידני, לאחר שהלה הנפיק את כתב ההרשאה שאפשר לפיליפ להקים את המושבה.

ליישוב האירופאי היו השפעות הרות אסון על האוכלוסייה המקומית. בתחילה התבטא הדבר בעיקר על ידי מחלות שהביאו עימם האירופאים, כגון חצבת, אבעבועות רוח ואבעבועות שחורות, שהאבוריג'ינים לא היו מחוסנים גנטית בפניהן. יש לציין כי המושל פיליפ קבע כללים נוקשים לגבי ההתנהלות בין המתיישבים האירופאים לילידים, ומדיניותה נחשבה לנאורה בתקופה ההיא. עם זאת, ב-1789, זמן קצר לאחר הגעת המשלחת הצרפתית למפרץ בוטאני, התפרצה מחלת אבעבועות שחורות או אבעבועות רוח באזור, וגרמה למותם של אלפי אבוריג'ינים, כשגופותיהם צצו לעתים קרובות בנמל סידני. התוצאות היו הרסניות - עד תחילת המאה ה-19, כ-90% מאוכלוסיית האבוריג'ינים באזור סידני נכחדה.

ימיה הראשונים של סידני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידני חוותה קשיים רבים בימיה הראשונים. רעב ומגפות גרמו לבעיות רבות, אך במהרה המצב השתפר. הממשל הצבאי הקולוניאלי נשען על הצבא, "גדודי ניו סאות' ויילס", שנודע גם כ"גדודי הרום", בשל המונופול על ייבוא אלכוהול.

קונפליקטים צצו בין המושלים וקציני הצבא, שרבים מהם היו בעלי אדמות. ב-1808 הקונפליקטים הללו גרמו ל"מרד הרום", המרידה הצבאית היחידה שהצליחה אי פעם באוסטרליה, בה הודח מושל סידני דאז, ויליאם בליי (William Bligh).

העיתון הראשון בעיר, ה"סידני גאזט" (Sydney Gazette), יצא לאור ב-1803, והופיע עד 1842, וסיפק מידע רב ערך על התפתחותה הראשונית של המושבה ממנה צמחה סידני. ב-1831 החל להתפרסם גם הסידני מורנינג הראלד (The Sydney Morning Herald) כעיתון יומי, והוא יוצא לאור עד היום. אוכלוסיית העיר החלה לגדול, וב-1847 האסירים, תושביה המקוריים של העיר, היוו רק 3.2 אחוזים מכלל האוכלוסייה.

עידן הבהלה לזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרליה חוותה מספר בהלות זהב באמצע המאה ה-19, עם גילוי זהב בבת'רסט, 150 ק"מ מערבית לסידני, ב-1851. כורים מהגרים רבים הגיעו לסידני, והגדילו את האוכלוסייה מ-39,000 ל-200,000 תוך 20 שנה. הביקוש לתשתיות שיספקו את גידולה המהיר של אוכלוסיית העיר, גרמו לפיתוח מסיבי של מערכת הרכבות והנמלים בעיר בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19. בהמשך, גילוי זהב בוויקטוריה, משך תושבים חדשים הרחק מסידני, לעבר מלבורן ויריבות גדולה צצה בין שתי הערים. היריבות התעצמה כשאוסטרליה הפכה לפדרציה ושתי הערים הוצעו בתור עיר הבירה שלה, משבר שנפתר לבסוף עם יצירתה של עיר בירה חדשה, קנברה.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התיעוש סידני גדלה במהירות, וב-1925 כללה אוכלוסייה של כמיליון איש. השפל הכלכלי הגדול פגע בסידני קשות, על אף שבתקופה זו הושלם גשר נמל סידני. במהלך המאה ה-20 סידני המשיכה להתפתח עם גלי הגירה רבים מאירופה ואסיה, מה שהתבטא באווירה קוסמופוליטית בעיר.

אוכלוסיית העיר לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1800- 3,000 תושבים.
  • 1820- 12,000 תושבים.
  • 1851- 39,000 תושבים.
  • 1871- 200,000 תושבים.
  • 1901- 500,000 תושבים.
  • 1925- מיליון תושבים.
  • 2003- 4 מיליון תושבים.