היסטוריה של סנקט פטרבורג

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: סגנון וניסוח קלוקלים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

מראה מן האוויר של אי הארנבים ועליו מבצר פטרופבלובסקיה; במרכז נראה צריח קתדרלת פטרופבלובסקיה

אברורה - סיירת מוגנת של הצי הרוסי הקיסרי לשעבר, שהייתה לסמל מהפכת אוקטובר (1917). עוגנת כיום בנהר הנבה בסנקט פטרבורג

ארמון פטרהוף, בפאתי סנקט פטרבורג

ארמון מנשיקוב, מעון מושל העיר סנקט פטרבורג הראשון, אלכסנדר מנשיקוב - בניין האבן הראשון בעיר

ההיסטוריה של סנקט פטרבורג נמשכת כ-300 שנה בלבד, אולם היא שזורה בהיסטוריה של רוסיה כולה, והיא משחקת תפקיד מפתח בחיי המדינה.

ממבצר בודד על אי קטן גדלה העיר והפכה לאחת הערים הגדולות והחשובות בעולם. במהלך השנים היא הייתה לבירת האימפריה הרוסית, ואף שהסובייטים נישלו ממנה את התואר היא המשיכה לצמוח, והייתה לעיר נמל מרכזית ומרכז תרבות בינלאומי, מרכז מדעי חשוב, ומוקד כלכלי חובק עולם. למרות תלאות קשות שעברו עליה, שכללו שטפונות והצפות, שריפות, הפצצות אוויריות ומצור קשה, הייתה סנקט פטרבורג והפכה לאחת הערים המשפיעות והמרתקות בעולם.

לאחר שאזור העיר נכבש על ידי רוסיה הצארית מידי השבדים, הוקמה העיר סנקט פטרבורג, ב-1703. במהלך מלחמת הצפון הגדולה הואצה בניית העיר ופיתוחה כנמל, וב-1712 הוכרזה העיר כבירת האימפריה הרוסית במקום מוסקבה, והיא הייתה הבירה הרשמית - וברוב הזמן גם בפועל - עד ל-1918. בסוף המאה ה-18, אז הגיעה אוכלוסיית העיר לכמאתיים אלף נפש, התקיימו לראשונה בחירות למועצת העיר.

מלחמת רוסיה-צרפת בתחילת המאה ה-19 השפיעה רבות על פיתוח העיר. ב-1828 העיר עברה מודרניזציה כשתשתיות מים חדשות נבנו, וב-1836 נחנכה רכבת בין סנקט פטרבורג לצארסקויה סלו.

בתחילת המאה ה-20 מנתה העיר למעלה מ-1,260,000 תושבים, ובתקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה לעיר המאוכלסת השלישית בגודלה באירופה, עם למעלה מ-2 מיליון נפש. במהלך העשור השני והשלישי ידעה העיר תהפוכות, כשהייתה למוקד התנועות המהפכניות, שסופן עם מלחמת האזרחים; העיר סבלה מהגירה מוגברת, ומנישול מעמדה כבירה וכמטרופולין, ושמה שונתה פעמיים לפטרוגרד וללנינגרד, שם שנשאר עד ל-1991, אז הוחזר השם המקורי לאחר משאל עם.

כיום (נכון ל-2011) העיר מונה למעלה מ-4,700,000 נפש‏, היא השנייה בגודלה ברוסיה, ומהווה מרכז תרבותי וכלכלי חשוב בה ובאירופה כולה.

לפני הקמת העיר

באזור סנקט פטרבורג של היום ובסביבתה היו במשך שנים רבות רק יערות ונהרות. נהר נבה לא היה בתחילה, ובמקומו היו שני נהרות זורמים (כיום נהר טוסנה ונהר מְגה). נהר נבה הופיע לפני כ-4,500 שנה ומבחינה גאולוגית זהו נהר צעיר יחסית. בצורת הזרימה הנוכחית שלו נהר נבה קיים כ-2,500 שנה.

בשנת 1632 נבנה מבצר ניינשאנץ (ברוסית: Ниеншанц, בשבדית: Nyenskans) על פי צו של מלך שבדיה גוסטב אדולף השני. מוקדם יותר במקום זה ניצב מבצר לנדסקרונה השבדי (ברוסית: Ландскрона בשבדית: Landskrona, שנבנה בשנת 1300). היישוב הרוסי הראשון באזור, נבסקוי אוסטייה (Невское Устье) או ניין (Ниен) ניצב על הדרך העתיקה מויבורג שהיה הקישור הקרקעי היחיד לעיר הגדולה.

בשנת 1617, בעקבות חוזה סטולבובו, כבשה שבדיה את כל האדמות שסביב נהר הנבה וחוף המפרץ פיני. ובנקודת המפגש של נהר נבה עם נהר אוחטה הקטן הוקמו יישובים שונים, כאשר המיקום הגאוגרפי היווה יתרון משמעותי בשל קרבתו לים הבלטי והובילה להתפתחות המהירה של היישובים באזור, והתפתח סחר נרחב בין הערים ובאדמות רוסיה.

עוד לפני מלחמת הצפון, התחילו השבדים לחזק היישוב ניין, לבנות מבנים הגנתיים, בעיקר חומות בצורות. ב-23 באפריל 1703, 16 אלף חיילים של צבא בפיקוד בוריס שרמטייב ניסו לכבוש את המבצרים השבדיים וב-1 במאי המבצר נכנע. עד ה-8 במאי החיילים רוסים נכנסו ליישוב קופורי ומאוחר יותר ליישוב יאם (כיום קינגיספּ Kingisepp). בשלב זה הועלה הרעיון להקים מצודה, ולאחר מכן עיר על מנת להגן על הגבולות החדשים. לאחר עיון במפת הדלתא של נהר הנייבה, החליט פיוטר הגדול לבנות את העיר באי הארנבים (ברוסית: За́ячий остров; בפינית:Enisaari) - שעליו נבנה אחר כן מצודת פטרופאבלבסקאיה.

הקמת סנקט פטרבורג

ב-16 (או ב-27) במאי 1703 הצאר הרוסי פיוטר הגדול הקים על האדמה שיובשה ונכבשה מן השבדים, את מה שנקרא אינגרמנלנד כאשר אבן הפינה הונחה עם הקמת מבצר פיוטר ופאבל, שהיה לבניין הראשון של העיר. השם נבחר על ידי פיוטר לכבודו של פטרוס הקדוש. מלכתחילה, סנקט פטרבורג נקרא סנקט פיטרבורך (בהגייה ההולנדית) והיא חיקוי לביטוי ההולנדי סינט-פטרסבורג, כיוון שפיוטר חי ולמד במשך זמן מה בהולנד. בשנת 1720, שם העיר שונה והיא נקראה סנקט פטרבורג (קרוב יותר לביטוי הגרמני, Sankt Petersburg). השם שהשתרש בקרב התושבים היה פיטר-גראד (עירו של פיוטר) או סתם "פיטר".

העיר נבנתה בעיצומה של המלחמה (1700-1721), בראש ובראשונה נבנה המבצר ("המבצר הפטרופאבלי"). המבצר נבנה אי הארנבים על הדלתא של נהר הנבה, כמה קילומטרים מן המפרץ הפיני. מועד הקמת המבצר נחשב ליום ההולדת הרשמי של העיר. ישנה אגדה נפוצה כי האבן הראשונה של המבצר הונחה על ידי הצאר פיוטר בכבודו ובעצמו, וכי במהלך אירוע זה ריחף נשר באוויר, ולכן אומץ כסמל המדינה, אך טענות אלה אינן מבוססות מאחר שנשרים אינם מצויים באזור, והצאר היה ככל הנראה באותה עת בשדה לודיינוי, שבו נבנו ספינות הצי הבלטי.

המבנים הגדולים של העיר נבנו מחוץ לתחומי המצודה והתרכזו משני צדי גדות הנהר. לצורך הקמת העיר החדשה הזמין פיוטר לרוסיה מהנדסים זרים מכל רחבי אירופה וכדי לזרז את בניית בתי האבן, אסר על בניית בתי אבן ברוסיה כולה, למעט בסנקט פטרבורג. הבנאים נאלצו לצאת לעבודה בסנקט פטרבורג. בנוסף, כל עגלה שנכנסה לעיר נדרשה לשלם "מס אבן": היה צורך להביא כמות מסוימת של אבן או לשלם תשלום מיוחד. איכרים ותושבי האזור כולו באו לעבוד בענף הבנייה, שהיה פופולרי מאוד באותה עת.

אחד האירועים החשובים ביותר בחיי העיר הצעירה הייתה הגעתו של ספינת הסוחר הראשונה בנובמבר 1703, עם הגעת אונית סוחר הולנדית שעגנה בסנקט פטרבורג. לרב החובל הוענקו 500 מטבעות זהב, כמובטח, והיה זה האות להגעת ספינות סוחר נוספות.

הבעיות הגדולות שהתעוררו בסנקט פטרבורג, נבעו מן ההצפות השכיחות. לדוגמה, בליל ה-5 באוקטובר 1705 הציפו מים את הגדה השמאלית והציפו את בניין האדמירלות ובית משפט אך לא הרסו אף בית.

ישנה אגדה נפוצה נוספת (וכאלה יש רבות בעיר) כי כביכול בבניית הבניינים בעיר היה מספר גדול של מקרי מוות של בנאי העיר שעבדו בכפייה. רוב שמועות אלה התבססו על עדויות זרים, שלא הכירו את המצב לאשורו וכנראה מעט מאוד רכשו אהדה לרוסיה הצארית. עם זאת, אין שמועות אלה רחוקות מן האמת - מתוך הערכות שמדברות על 30,000 בנאים שמתו ישנן הערכות שמרניות יותר המעידות כי נהרגו 100,000 איש בהליכי הבנייה. בשנת 1950, הארכאולוג ד. גראץ' ביצע מדידות סיסמיות ומצא קברי אחים של קורבנות הבנייה הצארית, אך במקום שבו היו קברי האחים הוא מצא בורות ענק ששימשו את המזבלה העירונית. התברר כי העיר נבנתה לא כמבצר, ואזרחים שעבדו בבנייה, עבדו במשמרות: 3-5 חודשים בשנה, ואז עזבו לחופשה בימות החורף בביתם. ככל הנראה, במציאות - רק באזור אורננבאום באחת מעונות החורף הקשות באמת נהרגו כמה מאות אנשים, אך מותם נגרם על ידי מגפה שהתפשטה, וסביר יותר כי הבנייה בוצעה שם בפיקודו של מנשיקוב, סגנו של פיוטר הגדול.

סנקט פטרבורג - בירת האימפריה הרוסית

גני הקיץ ב-1716.

פרש הברונזה.

זנאמנקה - שדרות נבסקי במאה ה-19

סנקט פטרבורג "ונציה של הצפון"

פרש הברונזה וקתדרלת יצחק הקדוש, תחילת המאה ה-20

ב-1712 הוכרזה העיר כבירת האימפריה הרוסית. ממוסקבה הועברו כל המוסדות הממשלתיים ולשכת הצאר. זהו מקרה ייחודי בהיסטוריה העולמית, כאשר עיר בירה של מדינה אחת (רוסיה) הייתה (רשמית) במשך תשע שנים, בשטחה של מדינה אחרת (שבדיה). העיר נותרה בירה רשמית עד 1918, אבל בתקופת שלטונו של פיוטר השני, הבירה הוחזרה זמנית למוסקבה. עד היום סנקט פטרבורג מכונה רשמית לעתים קרובות כבירת הצפון.

השנים הראשונות

לאחר התחלת בניית המבצר והביצורים האחרים בעיר, בחודש דצמבר 1706, פיוטר ביקש לבנות את קרנוברק (כיום המוזאון ההיסטורי הצבאי לארטילריה, תקשורת והנדסה), על מנת להגן על מצודת פטר ופאבל מפני הפגזה מן החוף, כאשר שנתיים קודם לכן ביקש לבנות את האדמירליות - כמטה הצי הרוסי.

בשנים הראשונות הבנייה האזרחית הייתה איטית מאוד, אבל כבר ב-1703 נחנך בית פיוטר הגדול, כנסיית השילוש הקדוש (ב-1704), והארקיידה הראשונה, שבאותה תקופה נשאה את השם "סדרת רוסטוב", כיוון שרוב הסוחרים הגיעו מרוסטוב.

בשנים אלו, נודעה עבודתם של אדריכלים כגון ד. טרציני (שבנה את קרונשטאדט ב-1704), קתדרלת אלכסנדר נייבסקי (1717), ארמון הקיץ (1710-1711), שערי פיוטר (שנבנו מעץ ב-1708, ונבנו מחדש מאבן בשנים 1714-1717), קתדרלת פיוטר ופאבל (1712-1733), בניין עשר קולגיות (1722-1736) שנחשב לבניין הממשלה דאז ורבים אחרים. האדריכל מ. זמצוב נושא בצדק את הכינוי "האדריכל הראשון של סנקט פטרבורג" שבנה את הארמון הנסתר, ויצר ביתנים, מזרקות רבות ואת מפלי פטרהוף. הוא בנה את ארמון אניצ'קוב, וכן הלאה; אדירכלים נוספים היו ז'. לבלון הצרפתי (שתערך את התוכנית הכללית של העיר); ג. מטארנובי (שבנה את הקונטסקאמר - המוזיאון לאתנוגרפיה); א. אוגרומוב (אדירכל גני קיץ), כמו גם אדריכלים רבים אחרים.

תושביה הראשונים של העיר היו חיילים ומלחים, תושבים מיישבים רוסיים מקומיים וכפרים פינים, שמאוחר יותר היוו את הבסיס לאלה שנאלצו לעבור לעיר מאזורים אחרים במדינה.

בשנת 1725 נוסדה בסנקט פטרבורג האקדמיה למדעים, ב-2 בינואר 1728 יצא לאור העיתון הרוסי הראשון - "סנקט פטרבורג ודומוסטי" («Санкт-Петербургские ведомости», שלעורכו הראשון היה גרהארד מילר).

כמעט כל הפעילויות של פיוטר הגדול בסנקט פטרבורג בדרך זו או אחרת התמקדו בנטיעת המסורות הימיות. כל מגוריו ומעונותיו של פיוטר ניצבו קרוב למים, ארמון הקיץ הארמון הנסתר היו מוקפים במים מכמה צדדים.

ראוי לציין כי, מסיבה כלשהי, לא היה אפשרי לבנות ארמון בים הבלטי, בשל ההצפות והשטפונות הרבים ולכן כתוצאה מכך, הצפות ושטפונות הביאו לכך שרבים מהמבנים של סנקט פטרבורג שהשתייכו לפיוטר הגדול עד אמצע המאה ה-18 נכנסו בהם ריקבון או שנהרסו. מאז קיץ 1736 ו-1737 פרצו שתי שריפות (ששרפו את כל ההתיישבות בים ומבני העץ האדמירלות). בשנת 1737 צו של הקיסרית אנה איבנובנה ייסד את הוועדה לבניית סנקט פטרבורג שבשנת 1762, הוחלפה בוועדה לבניית אבן בסנקט פטרבורג ומוסקבה.

עד סוף המאה ה-18, אוכלוסיית העיר הגיעה ליותר מ-200,000 איש, שגילם מעל גיל 60. ב-1780 כבר היו 1,200 רחובות וסמטאות, 3,300 מבנים, החלק המרכזי של העיר כולה הייתה מרצופת באופן מלא באריחי אבן. נבנו בתי ספר חדשים - מכללה כירורגית, בית ספר רגיל, בית ספר לתיאטרון. אירוע חשוב לא רק עבור העיר אלא גם כל המדינה היה פתיחת המכון לעלמות אצילות (Институт благородных девиц) במנזר סמולני - בית ספר פרטי לנשים הראשון מסוגו במדינה.

במקביל נבנו מבנים של אדריכלים נודעים כמו ראסטרלי שבנה את ארמון החורף (בשנים 1754-1762), ארמון הקיץ של אליזבת, ארמון וורונצוב, פטרהוף ארמון הבולשוי ואחרים; ס. פלטן שהיה מאדריכלי גן הקיץ, הכנסייה הלותרנית של סנט קתרין, כנסיית צ'סמה, ועוד; א. סטארוב בנה את כנסיית השילוש הקדוש, מנזר אלכסנדר נייבסקי, ארמון הטאבריד (ששימש את הדומה הממלכתית של האימפריה הרוסית), קתדרלת הנסיך ולדימיר, ארמון אניצ'קוב ועוד ; קווארנגי בנה את ארמון אלכסנדר, בניין האקדמיה למדעים, ארמון יוסופוב על רחוב סאדובאיה (שבו נרצח רספוטין). ב-7 באוגוסט 1782 נחנכה האנדרטה לזכר מייסד העיר, פיוטר הגדול - פרש הברונזה (שעוצב על ידי פלקון, פלטן, וגורדייב) ונעשה על פי הזמנתה של יקתרינה הגדולה.

לאחר שנת 1785, הצארינה קתרינה השנייה, יצרה את תפקיד "המנהל לענייני האוכלוסייה העירונית", והוחלט על עריכת בחירות כלליות למועצת העיר.

פטרבורג במאה ה-19

קתדרלת קאזאן

הפיתוח של העיר בתחילת המאה ה-19 הושפע מאוד מהמלחמה הפטריוטית של 1812. האירועים החשובים ביותר באותו הזמן היו: הקמת משרדי מועצת המדינה, שהובילה להפיכת העיר למרכז מינהלי חשוב; הקמת המכון הפדגוגי העירוני, הקמת בתי ספר לדקדוק יותר והקמת מצפה הכוכבים פולקובו והקמת החברה הגאוגרפית הרוסית ב-1845.

בשנת 1828 נפתחו מערכות מים חדשות והתפתחות חשובה יותר הייתה בניית הרכבת הראשונה בין העיר סנקט פטרבורג לצארסקויה סלו, ב-1836.

במחצית הראשונה של המאה ה-19 הסתיימו העבודות בכיכר הארמון. האדריכל רוֹסי שיפץ את ארמון אניצ'קוב, שוקם ארמון יילאגין, נבנה בניין הסנאט והסינוד, ארמון מיכאילובסקי, בניין תיאטרון אלכסנדר, שופץ מכון סמולני; ונערכו עבודות בפיתוח באי ואסילייבסקי בשנים 1803-1804, בניין האדמירליות שופץ ואחרים, בניין הבורסה עבר שיפוץ אף הוא, ולצד זה גם קתדרלת קאזאן, בית אוצר המדינה ואחרים, באותה עת נבנה עמוד אלכסנדר, וקתדרלת יצחק הקדוש שוקמה.

חשיבות רבה עבור העיר והמדינה כולה הייתה הקמת ליצאום 19 בצארסקויה סלו ב-31 באוקטובר 1811, שהוציא תלמידים רבים, שלימים היו לדמויות ידועות בעולם המדע והתרבות של רוסיה. ביניהם היה אלכסנדר פושקין. שמו של המשורר הרוסי הגדול קשור במקומות רבים בעיר - בשנים 1817-1829 הוא חי סמוך לנהר פונטנקה, אז בשדרות ווזנסנסקי ועבר דירה פעמים רבות נחשב לאחד מתושבי העיר הנודעים ביותר.

פטרוגרד המהפכנית

ערכים מורחבים – מרד הדקבריסטים, המרד על אוניית הקרב פוטיומקין, מהפכת 1905

המאה ה-20 הייתה בסנקט פטרבורג תקופה של קשיים לצד ההישגים גרנדיוזיים. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1897 אוכלוסיית העיר מנתה 1,265,000 תושבים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מעל 2 מיליון (במקום השלישי באירופה אחרי לונדון ופריז). המבחן הראשון היה המהפכה הרוסית של 1905-1907, שתחילתה נחשבת יום ראשון העקוב מדם, ואשר הגיעה לשיאה ביצירת הפרלמנט הרוסי הראשון בתולדות המדינה. פרוץ מלחמת העולם הראשונה השפיע באופן משמעותי על גורל העיר. כבר ב-18 (או 31) באוגוסט 1914 שונה שם העיר לפטרוגרד, למחרת יצאה מהדורה מיוחדת בעיתון מקומי שהודיעה בזו הלשון: "הלכנו לישון בפטרבורג, והתעוררנו בפטרוגרד .. סנקט פטרבורג, סיימה את התקופה ההיסטוריה שלה עם המגע הגרמני שלה... לחיים, רבותי !..".

פטרבורג הייתה מרכז התנועות הרדיקליות במאה ה-20. תנועות סוציאליסטיות (בראשן התנועה הנרודניקית) היו אחראיות להרג רבים מבני משפחת המלוכה, כולל אלכסנדר השני בשנת 1881. מהפכת 1905-1907 הביאה להתפשטות המהפכה אל המחוזות.

המרד הראשון בסנקט פטרבורג, היה מרד דצמבר בשנת 1825, ואלה שבאו אחר כך (מהפכת 1905-1907, ומהפכות פברואר ואוקטובר של 1917) התעוררו בהשראת אותו המרד.

1917 הייתה תחילתה של המהפכה. מהפכת פברואר של הממשלה הצארית הביאה להקמת שני מרכזי כוח פוליטיים ("השלטון הכפול"): הממשלה הזמנית והסובייט של פטרוגרד.

הממשלה הזמנית הופלה מיד לאחר מהפכת אוקטובר ואז פרצה מלחמת האזרחים הרוסית. בשל קרבות קשים בעיר של הכוחות המתנגדים למהפכה, ב-5 במרץ 1918 הועברה עיר הבירה למוסקבה. מלחמת האזרחים, הרעב, הטרור וגירוש המוני גרמו לרבים להגר מן העיר. כך למשל, אוכלוסיית פטרוגרד בשנת 1920 הייתה רק ​​כשליש מכלל האוכלוסייה בשנת 1915.

ב-1917 בעיות אספקת המזון והשירותים הביאו לתסיסה עממית בתאריכי ה-23 וה-27 בפברואר 1917 כשהעיר הייתה מהמובילות למהפכת פברואר. לאחר מהפכת אוקטובר, במהלך מלחמת האזרחים נשללה מן העיר ב-5 במרץ 1918 מעמדה המטרופוליני וולנין עם צבאו עבר למוסקבה. באביב 1919, בתמיכת הצי הבריטי, החל הצבא הלבן לתקוף בראשות ניקולאי יודניץ' מכיוון אסטוניה על פטרוגרד, אלא שלאחרי התבוסה באוקטובר הוטל עוצר וב-22 בינואר 1920 הודיע יודניץ' על פירוק הצבא הצפון מערבי. ב-1919 נשלל תואר עיר בירה מן העיר ומוסקבה הפכה לבירת ברית המועצות.

לאחר מותו של לנין שונה שוב שם העיר. ב-26 בינואר 1924 היא נקראה לנינגרד. החלטת הוועד המרכזי של המפלגה לשינוי שם העיר התבססה על כך כי לנין הוביל את מהפכת אוקטובר מהעיר. סיבה נוספת הייתה הסמליות הפוליטית: סנקט פטרבורג הייתה גאוות האימפריה הצארית. היא הייתה, אחרי מוסקבה, העיר הגדולה במדינה ועם שינוי שמה של לנינגרד הביע השינוי את השינויים העיקריים שחלו בחיים החברתיים והפוליטיים.

לנינגרד

ערך מורחב – המצור על לנינגרד

האנדרטה לזכר סרגיי קירוב, ראש העיר לנינגרד בתקופת פרוץ מלחמת העולם השנייה.

לאחר מלחמת האזרחים הרוסית פחתה משמעותית אוכלוסיית העיר, וב-1920 העיר מנתה רק ​​722,000 איש, אך בשל מדיניות הנא"פ עלתה בהדרגה רמת החיים. כבר בשנת 1917, הוקמה לניזדאט (אז - הוצאה לאור גדולה) באותה שנה, הוקם לנפילם - מאולפני הסרטים הוותיקים במדינה.

מאמצים רבים לפיתוח הדיור הביאו לכך שבשנת 1924, הוקם מחוז נארווה, שבתחומו הוקם שער הניצחון כדי להנציח את הניצחון על נפוליאון ב-1812 ועד אמצע שנת 1930 הוקמו מפעלים שחלשו על כל תחומי התעשייה. בשל המדיניות למאבק בשירותי הדת, כנסיות וקתדרלות רבות פסקו מלפעול. מבנים אחדים הפכו למוזאונים, כולל הקתדרלה של קאזאן שהוסבה למוזאון הדת והאתאיזם. חלק מהמבנים הועברו לסוכנויות ממשלתיות שונות, חלקן - לפרויקטים שונים כדוגמת בריכות, מחסנים, בתי מלאכה כשחלק מהכנסיות גם נהרסו. בשנים 1929-1934 יצירות רבות מהמוזיאון הרוסי והארמיטאז' נמכרו.

ב-1 בדצמבר 1934 נרצח מנהיג המפלגה של לנינגרד, חבר הפוליטביורו סרגיי קירוב, ששימש כראש העיר. הוא הוחלף על ידי אנדריי ז'דאנוב, שבתקופתו אלפים מאזרחי לנינגרד היו לקורבנות הטרור הגדול.

העיר הייתה לעיר גיבורים לאחר שבהתנגדות עצומה במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה, הצליחה לשרוד כמעט 900 ימים ולילות של מצור מוחלט על תושבי העיר, כחלק מתוכניתו של היטלר להשמיד את העיר הצאריסטית. המצור על לנינגרד החל ב-8 בספטמבר 1941, ונשבר ב-18 בינואר 1943 והעיר שוחררה לחלוטין ב-27 בינואר 1944. במהלך המצור על העיר נסללה דרך על פני אגם לדוגה: "דרך החיים". על פי המיתוס העירוני, נעו שלוש משאיות אספקה על דרך החיים ומתוכן עברה בהצלחה משאית אחת. הרכבת שבה לפעול לאחר שהצבא האדום שבר את המצור: ב-2 בפברואר 1943 ולאחר הסרת המצור ב-1944 שוקמה הרכבת הישירה מלנינגרד למוסקבה. כ-800,000 איש מתוך 3 מיליון תושבים מתו במהלך המצור. לנינגרד הייתה לעיר הסובייטית הראשונה, אשר קיבלה את התואר עיר גיבורה.

העיר ניזוקה קשות במלחמה, בניינים רבים נהרסו מן ההפגזות וההפצצות, ונשדדו אפילו (למשל, עד כה לא ניתן למצוא את חדר הענבר), אך העיר ופרבריה בעשורים הבאים שוקמו לתפארת ולנינגרד נותרה המרכז הרוחני והתרבותי של ברית המועצות.

מאז 1947 התפתחו בלנינגרד פרויקטים לשיקום ועבודות בנייה אינטנסיביות. ב-7 באוקטובר 1955 הושקה לראשונה הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג וב-1960 שבה אוכלוסיית העיר למספר שהייתה טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ב-6 בספטמבר 1991 הוחלט במשאל עם לוותר על השם לנינגרד, אך המחוז הסובב את העיר ממשיך לשאת את השם מחוז לנינגרד.

סנקט פטרבורג (1990 ועד היום)

ולנטינה מטוויינקו, האישה הראשונה שהייתה למושלת סנקט פטרבורג, 2008

העיר סנקט פטרבורג קיבלה את שמה הקיסרי מחדש בשנת 1991, עקב תוצאות משאל עם שנערך ב-6 בספטמבר 1990 כש-54% הצביעו בעד החזרת השם ההיסטורי של העיר מלנינגרד לסנקט פטרבורג. שנה לאחר מכן בדיוק, ב-6 בספטמבר 1991 צו נשיאותי בתמיכת הסובייט העליון של רוסיה, השיב את השם לעיר רשמית וב-21 באפריל 1992 נוסף סעיף מיוחד בחוקה הרוסית, שנשענה אז על זו הסובייטית מ-1978.

ב-26 ביוני 1991, נבחר לראש העיר הראשון והאחרון של סנקט פטרבורג, אנטולי סובצ'אק, מרצה בכיר מאוניברסיטת סנקט פטרבורג. ב-13 במרץ 1996 האסיפה המחוקקת של סנקט פטרבורג החליטה לבטל את תפקיד ראש העירייה ובמקומה נוצר תפקיד מושל העיר.

האירועים החשובים ביותר בעיר היו עריכת משחקי הרצון הטוב ב-1994, שהתקיימו בתקופה קשה כלכלית עבור העיר. בשנים 1991-2007 הוצבו פסלים ואנדרטאות רבות לזכרם של פיודור דוסטוייבסקי, המרשל ז'וקוב ואחרים. ארמון קונסטנטין שוקם ושוחזר, כנסיית הגואל שעל הדם ועוד רבים אחרים.

ב-25 במאי 1991, לראשונה לאחר הפסקה ארוכה, שבה לפעילותה קתדרלת קאזאן הגדולה ובשנת 2001 הוחל בבניית כביש הטבעת שסביב העיר.

המטרו המשיך להתפתח. בשנת 2000, נבנה ארמון הקרח על מנת לארח את אליפות העולם בהוקי קרח, שאגב היה אחד מן השפלים שבתולדות הנבחרת הרוסית. בשנת 2008 מועדון הכדורגל זניט סנקט פטרבורג זכתה בגביע אופ"א המכובד.

בשנים האחרונות, הוחלפו שמותיהם של פסלים ואנדרטאות רבות. שכונות שלמות שהתייחדו במבנים היסטוריים נהרסו ותכנון העיר התדרדר. לאחר מחאות טלוויזיונית ורדיופוניות שתבעו להגן על ייחודה ההיסטורי של סנקט פטרבורג, אימצה הממשלה שורת חוקים אשר לא הביאו לפתרון הבעיה. מתכנני העיר ממשיכים להרוס מבנים היסטוריים על מנת להחליפם בפרויקטים גרנדיוזיים של בנייה, כך למשל "אוחטה סנטר" ספג ביקורת נוקבת רבה מצד תושבי העיר על כך שבנייתו אינה מתחשבת בסביבה והורסת את המרקם ההיסטורי של העיר.

המספר הגבוה יחסית של מקרי הרצח בעיר הביא לקלישאות עיתונאיות על הפיכת העיר לבירה הצפונית של הפשיעה, אלא שביחס לערים אחרות בעולם מספר מקרי הרצח אינו גבוה כל כך, (המספר אינו גבוה ממקרי הרצח בעיר ניו יורק, למשל).

בין ה-27 ל-31 במאי 2003 רוסים מכל רחבי העולם חגגו את יום השנה ה-300 לייסוד העיר סנקט פטרבורג. באותה שנה מונתה ולנטינה מטוויינקו למושלת העיר והיא היתה האישה הראשונה שמונתה למושלת בתולדות רוסיה.

ב-2011 פוטר יו"ר מועצת הפדרציה של רוסיה, סרגיי מירונוב ותומכיה של מושלת העיר הציעו אותה כמועמדת מחליפה לתפקיד יו"ר מועצת הפדרציה הרוסית, הבית העליון בפרלמנט. באוגוסט 2011 מפלגת רוסיה המאוחדת קידמה 3 מדינאים רוסיים, לתפקיד מושל העיר: ואדים טיולפאנוב, יו"ר המועצה המחוקקת של סנקט פטרבורג; גאורגי פולטאבצ'נקו, ממלא מקום מושל העיר לאחר התפטרותה של מטוויינקו מושל המחוז הפדרלי המרכזי ומיכאיל אוסייבסקי, סגן מושל העיר מאז 2003 ומחזיק תיק הכלכלה בעיריית סנקט פטרבורג. ב-30 באוגוסט 2011 נשיא רוסיה בחר בגאורגי פולטאבצ'נקו כמועמד מועדף והוא הפך למושל העיר הקבוע.