היסטוריה של שנג'ן
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר פתיח. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסר פתיח. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
ערך זה מתעד את ההיסטוריה של העיר שנג'ן.
פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארכאולוגים שערכו חקירה באזור שנג'ן, קבעו כי הוא היה מיושב כבר בתקופת האבן החדשה, אולם שנג'ן נודעה כיישוב רק משנת 331[1]. ממצאים ארכאולוגיים הביאו להשערה כי בשנג'ן התפתחה ציוויליזציית דרום סין[2].
בתקופת שושלת שְׂיַה ושושלת שָׁאנְג הייתה העיר מקום מושבו של שבט יורדי הים בָּאיְוֵ'ה (Baiyue). תושבי האזור נודעו בשם שבט הנָאניְוֵ'ה (Nanyue) - ענף דרומי של שבט הבאיו'ה. הם התפרנסו בעיקר מדיג ומעיבוד אדמותיהם.
שושלת צ'ין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 214 לפנה"ס, בעת הקמת האימפריה הסינית המאוחדת הראשונה של צ'ינשְׁהחוָאנְג (Qinshihuang), העמיד הקיסר שלוש נציבויות, נָאנהָאי (Nanhai), גְווֵילִין (Guilin) ושְׂיָאנְגג'וּ'ן (Xiangjun), באזורים סביב גואנגדונג וגוַאנגשִׂי (Guangxi). הוא העביר 500,000 איש מאזוריה המרכזיים של המדינה אל האזור הדרומי כדי לתרום לפיתוחו. שנג'ן הוכפפה לנציבות נאנהאי וסופחה אז באופן רשמי לסין. באופן טבעי הושפעה התרבות באזור מתרבות מרכז סין.
הקמת הפלך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 331, בתקופת שלטונה של שושלת ג'ין המזרחית, הוקמה נציבות דוֹנְגגְווָאן (Dongguan) כמינהלת ששת שטחי המדינות שמכסים כיום את דונגואנג, שנג'ן והונג קונג. בירת הנציבות הייתה בנָאנְטוֹאוּ (Nantou) שבמדינת בָּאו'אָן (Bao'an).
בשנת 590, בתקופת שלטונה של שושלת סוי, בוטלה נציבות דונגגוא ומדינת באו'אן נכנסה תחת שלטון נציבות נאנחאי, כשעיר המחוז היא נאנטאו שבשנג'ן. בשנת 757 הוחלף שמה של דונגגוואן בבאו'אן על ידי שושלת טאנג, ועיר המחוז שבה להיות דונגגואנג. אולם הבסיס הצבאי של טוּנמֶן (Tunmen) הוקם בנאנטואו.
בתקופת שלטון שושלת סונג הפכה נאנטאו למוקד חשוב ביותר במסחר הימי שבדרום סין. ונודעה גם בזכות המלח והתבלינים שייצרו בה, ובתקופת שושלת יואן - גם בזכות הפנינים שהיו מפיקים שם.
הקמת שושלת מינג פתחה דף חדש בתולדות שנג'ן. ב-1394 קמו בסיסי הצבא של דונגגואנג ושל דָאפֶּנְג (Dapeng) באזור נאנטוו, וב-1594 הוקם בה בסיס חיל הים, על חצי האי נָאנשָׁאן (Nanshan). בהערכה כ"מצפה אנושי ומסך הגנה על בירת המחוז", התארגן חיל הים מונוליטית. חיל הים ניהל שטח ימי ויבשתי נרחב מצָ'אוג'וֹאוּ שבמזרח לשְׂיָהצְ'ווָאן שבמערב ודָאיָאנְג בדרום. בתחילת ימיה של שושלת מינג, כאשר אוניות סיניות היו משייטות בדרום מזרח אסיה, נהגו המלחים לעצור ולהתפלל במקדש טיאנחואה שעל האי, לפני שהיו מפליגים.
העיר הקדומה שינ'אן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1573 הוקם פלך חדש בשם שִׂין-אָן (Xin'an) באזורים המוכרים כיום כשנג'ן וכהונג קונג, תוך הרחבת הבסיס הצבאי של דונגגואנג ועיר המחוז נאנטאו. מקורות המחיה העיקריים של הפלך היו מלח, תה, תבלינים ואורז.
בתחילת ימי שושלת צ'ינג שונו גבולות הפלך, כהגנה מפני כוחותיו של גֶ'נְג צֶ'נְגגוֹנג, ושאר תומכי הקיסר האחרון של שושלת מינג. שני שלישים משטחי פלך שינ-אן הפכו באופן זמני לחלק מדונגגוון. רק ב-1669 הוקמה שינ'אן מחדש וב-1684 חזרו למקומם הגבולות הקדומים.
הוויתור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 ביולי 1842 נחתם הסכם בין בריטניה לבין סין - חוזה נאנג'ינג. האי הונג קונג הועבר לשליטה בריטית לצמיתות. ב-11 ביוני 1860 הועבר גם חצי האי קאולון לשליטת בריטניה, בהסכם משפיל שנקרא אמנת פקינג. ב-21 באפריל 1898 הוכרחה ממשלת צ'ינג, בהסכם נוסף, להחכיר אזורים נוספים שכונו הטריטוריות החדשות לבריטניה ל-99 שנים. מאותו יום ואילך הופרדו 1,055.61 קמ"ר מ-3,076 הקילומטרים של מחוז שין-אן.
ב-1913 הוחלף שמה של שין-אן לבאו-אן, כדי למנוע בלבול בין חבל שין-אן שבמחוז חנאן, לחבל שבמחוז גואנגדונג. עיר המחוז נותרה נאנטאו.
חילופי השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת ההתנגדות מול יפן נכבשה נאנטאו בידי פלוגות יפניות, והממשל הועבר באופן זמני לדונגגוון ב-1938. ב-1953 הועברה עיר המחוז לעיירה שנג'ן, מרחק עשרה קילומטרים מנאנטאו. כיוון שקו הונג קונג - קנטון (KCR) עובר דרך שנג'ן, בחרו אנשים רבים להתגורר בה, והדבר גרם לפריחה ולשגשוג של התעשייה והמסחר.
ייסוד העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרץ 1979 החליטה ממשלת סין, בצעד אחד עם מנהל מחוז גואנגדונג, להכליל את חבל שנג'ן תחת מנהל מחוז גואנגדונג ונציבות הויאנג. בנובמבר אותה שנה הועלתה העיר בדרגה, והפכה לעיר שממשל המחוז מנהל אותה ישירות, ולא דרך מנהל נפה.
במאי 1980 חל המפנה, אז הכריזו המפלגה הקומוניסטית של סין ומועצת המדינה על שנג'ן כעל "אזור כלכלי מיוחד". באוגוסט אותה שנה אישר הקונגרס הלאומי של העם ((אנ')) את הפיכת שנג'ן לאזור כלכלי מיוחד[1]. הבחירה בשנג'ן הייתה במטרה למשוך משקיעים זרים מהונג קונג, עקב הקרבה התרבותית והלשונית של יושבי שתי הערים.
הרעיון זכה להצלחה והפך את שנג'ן לאחת הערים הגדולות בכל אזור הדלתה של נהר הפנינה. שהפכה לאחת מתחנות הכוח הגדולות של סין, ולאחת מערי הייצור הבסיסי של העולם כולו.
במרץ 1981 קיבלה שנג'ן מעמד תת-פרובינציה כשל גואנגג'ואו, מעמד שפירושו עיר המנוהלת בידי ממשל המחוז, אך יש לה עצמאות מסוימת בקבלת החלטות הנוגעות לכלכלה ולחוק. ראש העיר שווה בדרגתו לסגן מושל המחוז. ב-1989 הוכרזו ארבעה מאזורי המנהל של שנג'ן, יחד עם עוד ארבע ערים אחרות, כאזור כלכלי מיוחד, מעמד המקנה זכויות רבות יותר מערים אחרות, דוגמת היתר להשקעות זרות.