היסטמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבנה מולקולת היסטמין

היסטמין (Histamine) הוא תרכובת אורגנית חד-אמיני המעורבת בתגובות מקומיות של מערכת החיסון. פעילות היסטמין גורמת להרחבת כלי דם ולכיווץ שריר חלק (לדוגמה, בריאות). היסטמין משתחרר בעודף כאשר קיימת תגובה אלרגית, כולל אסתמה. פעילות היסטמין מעוכבת על ידי האנטיהיסטמינים הנפוצים בתרופות מדכאות אלרגיה.

תכונות כימיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם הכימי של היסטמין הוא 2-4-אימידזוליל-אתילאמין ונוסחתו C5H9N3. היסטמין נוצר בתא על ידי דקרבוקסילציה של חומצת האמינו היסטידין, המתבצעת על ידי האנזים L-היסטידין דקרבוקסילאז. בהרעלות מזון מסוימות מתרחשת המרה של היסטידין להיסטמין.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחרור היסטמין קשור לתגובות אלרגיות הגורמות לתגובה דלקתית בגוף ולכיווץ רקמת השריר החלק. היסטמין משוחרר על ידי תאי פיטום בעיקר כאשר הם עוברים תהליך של דגרנולציה בגלל קישור האלרגנים לנוגדני ה-IgE בתא הפיטום. ההיסטמין שולט גם על ייצור חומצת המעי ויכול לשמש כמוליך עצבי במערכת העצבים המרכזית. כמו כן, להיסטמין תפקיד מרכזי בשינה- עם ירידתו בדם, תשישות הגוף והעייפות גוברים (תרופות מסוג אנטי-היסטמין עשויות לגרום לישנוניות).

השפעת היסטמין עוברת דרך קולטני היסטמין, אשר מסווגים למספר משפחות:

  • H1 - קישור היסטמין לקולטן זה גורם לתופעות ה־vasodilation (התרחבות כלי הדם),bronchoconstriction (כיווץ דרכי הנשימה בריאות כתוצאה מהתהדקות השריר החלק סביבם), הפעלת שריר חלק, הפרדת תאי אנדוטל, סרפדת, כאבים וגירוד כתוצאה מעקיצת חרקים.
  • H2 - קשור בעיקר לבקרה על ייצור חומצת המעי.
  • H3 - גורם להפרשה מופחתת של המוליכים העצביים: היסטמין, אצטילכולין, נוראפינפרין וסרוטונין.
  • H4 - מצוי על גבי אאזנופילים ונויטרופילים, גורם לכמוטקסיס (נדידת תאים) לאתר הדלקת ולביטוי מולקולות אדהזיה בכלי הדם באזור.(קולטן זה התגלה לאחרונה ועדיין לא נחקר דיו)

שימוש ברפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש רפואי שיש להיסטמין הוא בבדיקה בה נותנים למטופל היסטמין ובודקים האם ההיסטמין גורם לבעייתיות בתפקוד הריאות והנשימה.