היפונתרמיה

היפונתרמיה
Hyponatremia
	נתרן
תחום	נפרולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/242166
DiseasesDB	6483
MeSH	D007010
סיווגים
ICD-10	E87.1
ICD-11	5C72

היפונתרמיה הוא מצב בו רמת הנתרן הנמדדת בדם פחותה מ-135_mmol/L. ההיפונתרמיה מיוצגת כחוסר יחסי של נתרן לעומת המים, ולכן ניתן לקבל היפונתרמיה גם כאשר יש עודף של מים ואילו רמת מלחים תקינה. המצב ההפוך נקרא היפרנתרמיה כלומר, מצב בו רמת הנתרן הנמדדת בדם גבוהה מהרמה התקינה.

תמונה קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ריכוז הנתרן קטן מ 120mmol/L החולה יתלונן על חולשה כללית וכאבי שרירים. כאשר ריכוז הנתרן קטן מ 110mmol/L עלולה להופיע הפרעה בראייה ובריכוז שבין 90-105mmol/L תהיה ירידה ברמת ההכרה של החולה ובהמשך אובדן הכרה ומוות.

סוגים שונים של היפונתרמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ההיפונתרמיה מחלקים לשלושה סוגים לפי האוסמלריות של הגוף. היפונתרמיה עם אוסמולריות נמוכה, hypotonic hyponatremia. היפונתרמיה עם אוסמולריות תקינה isoosmotic hyponatremia והיפונתרמיה עם אוסמולריות גבוהה, hypertonic hyponatremia.

hypotonic hyponatremia[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב זה יכול להיגרם משתי סיבות: איבוד גדול של מים ושל נתרן, כאשר איבוד הנתרן גדול יחסית מאיבוד המים. הסיבה השנייה היא כתוצאה מעודף מים בגוף, דבר הגורם לדילול של כמות הנתרן ולירידה בריכוזו.

איבוד של נתרן (הסיבה הראשונה) מתרחש בשני מנגנונים שונים: תוך כלייתי וחוץ כלייתי. הדרך לאבחן האם מדובר במנגנון שמקורו בכליה היא על ידי בדיקת ריכוז הנתרן בשתן. אם הריכוז קטן מ 10mmol/L אזי המנגנון הוא חוץ כלייתי. אם ריכוז הנתרן בשתן גדול מ ל20mmol/L אזי אובדן הנתרן הוא דרך הכליה. היפונתרמיה חוץ כלייתית יכול להיות על רקע של הקאות, שלשולים, כוויות ודרמטיטיס. מנגנון כלייתי יכול להגרם כתוצאה משימוש בתרופות משתנות כמו תיאזיד אי ספיקה של בלוטת האדרנל הגורמת לחוסר באלדוסטרון, בססת מטאבולית הגורמת להפרשה מוגברת של ביקרבונט מאחר שהפרשה של ביקרבונט מלווה בהפרשה של נתרן הבססת תגרום להיפונתרמיה. מצבי בצקת, כאשר נפח הדם העורקי נמוך (כמו באי ספיקת לב או בשחמת). במצבים אלו נפח הדם הנמוך יעודד את הכליה להפריש ADH שיגרור צבירת מים, העלאת כמות הנוזל גוררת דילול בכמות הנתרן ולהיפונתרמיה.

היפונתרמיה היפוטונית על רקע של כמות גדולה של מים יכולה להיגרם כתוצאה מכמויות גדולות של לADH. באי ספיקת לב הגוף מפצה על ידי העלאת כמות הנוזלים בגוף, הדבר יכול להוביל להיפונתרמיה היפוטנית. שתיית מים עודפת, מעל ל-20 ליטר ביממה. מצב נדיר הקרוי Polydipsia.

מצבים בהם ADH גבוה כגון Syndrome of Inapropriate ADH, קורטיזול נמוך (הקורטיזול מהווה בקרה מונעת על הפרשת ה-ADH), תת תריסיות ומיני משתנים. הטיפול במצבים אלו יכול לנוע מהגבלת מים ותוספת נתרן לבין הגבלת ההפרשה של ה-ADH.

מצבי אובדן נוזלים. במצבים אלו, אובדים מים ונתרן באותה כמות, אך עקב שתיית מים חיצונית ללא תוספת מלח, מתקבלת היפונתרמיה. הטיפול במצבים אלו הוא עירוי איזוטוני. יש להיזהר מפני עירוי שכזה במצבים של אובדן נוזלים מהיר, מאחר שהאוסמולריות במוח משתנה לאט יותר ובכניסת נוזלים עלולה להיווצר בצקת מוחית. מצב זה של היפונתרמיה עלול להגרם כתוצאה משתייה של כמויות גדולות של מים בפרק זמן קצר, תוך כדי ביצוע פעילות גופנית אינטנסיבית הגורמת להזעה מוגברת ולאבדן מלחים.

סימני ההיפונתרמיה דומים לסימני התייבשות ולסימני מכת חום ולכן הנטייה המיידית היא לתת עירוי נוזלים ולאפשר שתייה מוגברת, ובכך להחמיר את המצב.

hypertonic hyponatremia[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב זה ריכוז הנתרן נמוך אך האוסמולריות בדם גבוהה. התופעה מתרחשת במצבים של היפרגלקמיה. כאשר ריכוז הסוכר בדם גבוה מאוד, האוסמולריות עולה. הגוף מנסה להשוות את ריכוז המומסים הגבוה על ידי מעבר של נתרן מהמרווח החוץ תאי אל תוך התאים, כתוצאה מכך יורד ריכוז הנתרן בדם ונגרמת היפונתרמיה. כלל אצבע אומר שעל כל עליה של mmol/L 5.6 גלוקוז בדם תהיה ירידה של mmol/L1.6נתרן בדם.

isosomotic hyponatremia[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שאר הממיסים הם בריכוז נורמלי, התופעה מתרחשת במקרים של היפרליפדמיה והיפרפרוטאינמיה.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמינים של היפונתרמיה כוללים בחילות, הקאות, כאב ראש, בלבול, עייפות, אובדן תיאבון, חוסר מנוחה, חולשת שרירים, התכווצויות, פרכוסים ובמקרים חמורים אף תרדמת.

היפונתרמיה כרונית יכולה לגרום לתשישות, עייפות, תחושה כללית לא טובה, ירידה במצב הרוח ועלולה לגרום לנפילות בקשישים. במצב כרוני מתמשך עלול להופיע אוסטיאופורוזיס על רקע היפונתרמיה כרונית.