היפוקלמיה
| היפוקלימיה | |
 תרשים א.ק.ג. של חולה עם רמת אשלגן 1.1 המראה שינויים אופייניים בשקע מרווח ST, גלי T הפוכים, גלי U גדולים, והארכה מעטה של מרווח PR |
|
| שם בלועזית | Hypokalemia |
| ICD-10 (אנגלית) |
E87.6 |
| ICD-9 (אנגלית) |
276.8 |
| DiseasesDB (אנגלית) |
6445 |
| MedlinePlus (אנגלית) |
000479 |
| eMedicine (אנגלית) |
emerg/273 |
| MeSH (אנגלית) |
D007008 |
היפוקלמיה היא מחלה המתבטאת במחסור ביוני אשלגן בדם.
היפוקלמיה יכולה להיווצר כתוצאה מהגעת כמות גדולה מדי של נתרן לצינור המאסף בתמורה להפרשת יתר של אשלגן, המופרש בשתן,
היפוקלמיה תלויה במידת הירידה בריכוז האשלגן ובמהירות ההתפתחות של ההפרעה, מעל 2.5 mEq/L אין סימפטומים, ומתחת לערך זה החולה סובל מחולשת שרירים דומיננטית אשר עלולה לשתק את הנשימה. ירידה בזמינות של משאבת נתרן-אשלגן כתוצאה מחוסר באשלגן, הפרעות קצב ואף דום לב. ניתן לראות באק"ג צניחה של מקטע ST, השטחה של גל T והופעה של גל U אחרי גל T (גל U הופך להיות יותר גבוה ככל שההיפוקלמיה מחריפה).
היפוקלמיה אשר מופיעה יחד עם היפרכלורמיה (יתר כלור בדם) נקראת "חמצת היפוקלמית"- באופן כללי, יתר כלור בדם מביא לאצידוזיס (חמצת) כתוצאה מעליה ב- anion gap, כאשר חמצת זו משולבת עם מיעוט של אשלגן בדם, זה יכול לנבוע למשל משלשול, או מ- renal tubular acidosis מסוגים 1 ו- 2. לעומת זאת, היפוקלמיה אשר מופיעה יחד עם היפוכלורמיה (מיעוט כלור בדם) נקראת "בססת היפוקלמית" הנובעת מאובדן כלייתי- שימוש בתרופות משתנות, או היפראלדסטרוניזם אשר מביאים להגברת ההפרשה של כלור ושל אשלגן.
תוכן עניינים |
[עריכה] טיפול
הטיפול במקרים של היפוקלמיה הינו מתן אשלגן- במקרים בהם מדובר בהיפוקלמיה חריפה מתן האשלגן מתבצע וורידית בוורידים בינוניים.
[עריכה] סוגי היפוקלמיה
[עריכה] היפוקלמיה כתוצאה מכניסה לתאים
- מצבים של אלקלוזיס- בהם החולה למשל סובל מסוכרת, ומקטואצידוזיס, ומקבל אינסולין. החדרה מהירה של אינסולין תביא לכניסה מהירה של אשלגן לתא ולהיפוקלמיה קשה אשר עלולה לגרום למוות.
- פעילות ביתא אדרנרגית מוגברת- כשהחולה מגיע למיון עם התקף לב וסטרס קרדיולוגי, או מצבים בהם יש מינון יתר של ביתא אגוניסטים.
- מחלה בשם hypokalemic periodic paralysis: מחלה גנטית שבה כשאוכלים דיאטה עשירה בסוכרים, נכנס אשלגן לתא באופן מופרז שגורם להיפוקלמיה.
[עריכה] היפוקלמיה כתוצאה מבעיה כלייתית
- שימוש בחומרים משתנים- יביא לאובדן מופרז של אשלגן בשתן- הדבר מסוכן בעיקר אצל חולי לב המטופלים בדיגוקסין- היפוקלמיה מעלה את הרעילות של דיגוקסין.
- היפראלדסטרוניזם- כתוצאה מפעילות יתר של אלדוסטרון תהיה הפרשה מוגברת של אשלגן, יחד עם היפוכלרומיה, ואלקלוזיס מטבולית (עודף של ביקרבונט בדם, ראה מאזן חומצה ובסיס). מחלה ראשונית יכולה להיות כתוצאה מגידולים בקורטקס של בלוטת יותרת הכליה אשר אחראית על הפרשת אלדוסטרון, או היפרפלזיה של הבלוטה. בנוסף- גידול מייצר רנין, או צריכה מופרזת של הממתק ליקוריץ אשר מכיל אניס ובעל אפקט דומה לאלדוסטרון.
- מחלות מסוג renal tubular acidosis type 1, 2: אלו מחלות בהן נוצרת הפרשה מוגברת של אשלגן.
- תסמונת ברטר- (ראה לולאת הנלה)- פגם בסימפורטר.
- תרופות אניוניות- ניתנות בצימוד עם נתרן, כאשר התרופות מקטינות את המטען החיובי של הלומן ומעודדות יציאה של אשלגן לשתן. או- תרופות נוספות כגון אמפוטריצין B.
- שחמת הכבד- היכולת של הגוף לייצר שתנן יורדת. כתוצאה מכך יש עליה ברמות האמוניה בגוף והרעלת אמוניה. במידה והחולה היפוקלמי, רמות האמוניה בדם יעלו עוד יותר- מאחר שאשלגן גבוה מעכב ייצור אמוניה בכליה.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
