היפוקסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף היפוקסמיה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היפוקסיה
שם בלועזית Hypoxia
ICD-9
(אנגלית)
799.02
MedlinePlus
(אנגלית)
001435
MeSH
(אנגלית)
D000860

היפוקסיהאנגלית: Hypoxia) הוא מצב פתולוגי של חוסר חמצן בתאי הגוף עקב חסימה של אספקת חמצן לגוף.

המילה "היפוקסיה" נגזרת מן המילה: apoxemia, שמשמעותה היא: חוסר כללי של חמצן בדם.

מצב של מחסור בחמצן ברקמת גוף העשוי להופיע בגלל לחץ אטמוספירי נמוך בגבהים, או חוסר מוחלט בנגישות לחמצן (כמו למשל: בעת טביעה) נקרא: אנוקסיה (anoxia).

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפוקסיה מתפתחת בהדרגה. עקב חוסר של חמצן למערכות השונות בגוף, נגרמות שלל תופעות, בהן:

כל התסמינים הללו עלולים להביא למצב של עילפון, פיתוח נשימת יתר, שיתוק, נכוּ‏ת ואף מוות. חוסר חמצן גורם לנזקים רבים לכל רקמות הגוף, ובייחוד המוח, שאין תאיו מסוגלים להתחדש לאחר פגיעה או חוסר ממושך בחמצן.

סוגים של היפוקסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שני סוגים של מצבי היפוקסיה:

  • היפוקסיה כללית (generalized hypoxia) - מצב בו נגרמת חסימה של חמצן לכלל מערכות הגוף.
  • היפוקסיה רקמתית (tissue hypoxia) - מצב בו נגרמת חסימה של חמצן לאזור מסוים וספציפי בגוף.

קבוצות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן ארבע קבוצות שונות של היפוקסיה:

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחלת גבהים
  • היפוקסית גבהים (Hypoxemic hypoxia) - נגרמת עקב העדר לחץ חמצן, כתוצאה מכך נפגמת יכולת החמצן לחדור למערכת הדם.
  • היפוקסיה היסטוטית (Histotoxic hypoxia) - נגרמת עקב פגיעה ביכולת תאי הגוף לספוג חמצן, כתוצאה משימוש באלכוהול או בסמים.
  • היפוקסיה אנמית (Anemic hypoxia) - נובעת מחוסר יכולת של כדוריות הדם האדומות לשאת חמצן לרקמות הגוף. הסיבה הברורה ביותר לתסמין היא מחלת האנמיה.
  • היפוקסיה סטגנטית (Ischemic, or stagnant hypoxia in) - חוסר בחמצן הנובע מסירקולציה לא תקינה של מחזור הדם בגוף (בדרך כלל התסמונת נובעת ממחלות או בעיות גנטיות).

היפוקסיה מוגדרת כירידה בלחץ הדם העורקי מתחת לערך נורמלי מסוים – תלוי בגיל (לעומת לחץ חלקי של פחמן דו-חמצני, אשר אינו תלוי בגיל ושווה ל- 42 מ"מ כספית). כיחלון (ציאנוזיס) מאפיין היפוקסיה (היפוקסיה לאו דווקא גורמת לכיחלון- יכול להיות מצב בו אדם אינו מפתח כיחלון אולם הוא יכול להיות היפוקסי). הכיחלון מתרחש כאשר בדם יש לפחות 5% של המוגלובין לא מחומצן.

כיחלון פריפרי
הוא כיחלון שיכול להיות סימן לפגיעה בזרימת הדם (פרפוזיה) לרקמה מסוימת.
כיחלון מרכזי
מופיע במצבים של לחץ חמצן נמוך בדם העורקי.


מנגנונים הגורמים להיפוקסיה:
קיימים מנגנונים שונים שיכולים לגרום להיפוקסיה- למשל, היפווונטילציה, דלף מימין לשמאל בשח מום לב מולד, נשימה בגבהים בהם יש ריכוז נמוך של חמצן, פגיעות בדיפוזיה ומצב בו הוונטילציה נמוכה מהפרפוזיה- נקרא גם VQ mismatch.

אי התאמה ביחס V/Q[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאה שאליה זורם מחצית מתפוקת הלב, אולם רק רבע מהוונטילציה (למשל, חסימה כלשהי או ברונכוספאזם): במצב כזה, חלק מההמוגלובין המחוזר נשאר ותורם למיהול של כמות החמצן בדם העורקי היוצא מן הריאות- לחץ החמצן החלקי בדם ירד (לעומת זאת, זה לא יגרום לעליה בלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני כיוון שאזורים אחרים בריאים בריאה מסוגלים לפנות יותר פחמן דו-חמצני כדי לפצות על הבעיה).

יש שני יחסים גבוליים בהקשר זה:

  1. אוורור מבוזבז: שבו היחס V/Q שואף לאינסוף: קורה כתוצאה ממצב בו נחסמת זרימת הדם לאזור מסוים בריאה וכתוצאה מכך הפרפוזיה הינה אפסית.
  2. תערובת וורידית או shunt: במצב כזה, נוצר קשר ישיר אנסטמוטי בין עורק לווריד- והיחס V/Q שווה לאפס (אין וונטילציה של היחידה הספציפית, אינה מחומצנת).

אבחנה וטיפול במצבי היפוקסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיכת חמצן מפלסטיק המולבשת על מטופלת בבית חולים

אדם שלא נחשף זמן ממושך לחמצן וסובל מהיפוקסיה (למשל בעת טביעה), חייב לקבל במהירות האפשרית חמצן, זאת על ידי הבאתו למקום עשיר בחמצן (כמו מקום פתוח) או על ידי הלבשתו במסיכת חמצן והנשמה של חמצן בריכוז גבוה מאשר באוויר. לעומת זאת, במצבים בהם יש דלף (shunt) הבעיה הינה אנטומית- וקשה לתקן את ההיפוקסיה הנוצרת בעקבותיו. האבחנה של מצבי היפוקסיה נשענת בין היתר על בחינת ה-Aa המבטא את ההפרש שבין לחץ החמצן החלקי בנאדיות לבין לחץ החמצן החלקי בדם. (ראה- קסקדת החמצן). מעבר להפרש של 10 עד 20 מ"מ כספית בלחץ זה, קיימת בעיה מבנית במערכת הנשימה. ניתן לחשב את ה- Aa בדרך עקיפה: מסתכלים על הלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני ושל חמצן בדם: מאחר שלחץ הפחמן הדו-חמצני בדם אמור להיות כ- 40 מ"מ כספית, ולחץ החמצן באלוואולי יכול להגיע עד 100 מ"מ כספית, סכימה של שניהם בפועל תציין מהי הבעיה. למשל:

  • מצב בו הלחץ החלקי של החמצן באלוואולי הינו למשל 60, והלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני הינו 40: זהו מצב של היפוקסיה, אך לא מצב של היפו-ונטילציה: לחץ הפחמן הדו-חמצני הינו נורמלי.
  • מצב בו הלחץ החלקי של החמצן באלוואולי הינו למשל 60, והלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני הוא גם 60: זהו מצב שבו יש גם היפוקסיה וגם היפו-ונטילציה. מאחר שסכום הלחצים הינו 120 מ"מ כספית, שזהו סכום הלחצים הנורמלי בהינתן Aa של עד 20 מ"מ כספית, נניח כי ההיפו-ונטילציה הינה הסיבה שגרמה להיפוקסיה: כתוצאה מונטילציה נמוכה, לחץ החמצן החלקי בדם ירד, ולחץ הפחמן הדו-חמצני עלה. זהו מצב המאפיין למשל דיכוי נשימתי הנוצר כתוצאה משימוש בתרופות כגון מורפין.
  • מצב בו הלחצים החלקיים, הן של פחמן דו-חמצני והן של חמצן, הינם 50 מ"מ כספית כ"א: במצב כזה יש היפו-ונטילציה, אולם יכול להיות כי יש מנגנון נוסף אשר תורם להיפוקסיה (היות וסך שני הערכים נמוך מ- 120 מ"מ כספית). זהו מצב אופייני לחולים במחלה ריאתית חסימתית כרונית – COPD.
  • במצב בו לחץ החמצן החלקי הינו 75 מ"מ כספית, ולחץ הפחמן הדו-חמצני הינו למשל 25 מ"מ כספית, לכאורה היחס ביניהם נשמר ואין היפוקסיה, אולם יש היפר ונטילציה: החולה נושם הרבה אוויר ומגביר את תדירות הנשימה כדי לסלק את הפחמן הדו-חמצני. ניתן לטפל באמצעות חמצן של 100%.

בעת טיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייס קרב חובש קסדה ומסיכת חמצן
מסיכות חירום של חמצן בעת פתיחה במטוס נוסעים

היפוקסיה מתרחשת לרוב בעת טיסה, זאת בגלל לחץ אטמוספירי נמוך ודלילות חמצן בגובה רב. טייסי קרב חובשים מסכות חמצן, כשהם ברום גבוה כדי לא להגיע למצב של אובן הכרה, כתוצאה מהיפוקסיה. כאשר טייס חווה מצב של היפוקסיה בעת טיסה, ישנה סכנה גדולה שלא יצליח לצאת ממנה אפילו אם ישמע באוזנייה הטחות לחיבור מסיכת החמצן. זאת, כתוצאה מבלבול וכניסה למצב של חוסר מעש מוחלט. בעת לימודי טייס, טייסי קרב חווים היפוקסיה מבוקרת בתוך "תא היפוקסי" (נקרא גם תא היפוברי או תא לחץ; Hypobaric Chamber Test), בו הם אינם נחשפים, לזמן קצר, לחמצן, תוך ביצוע מטלות שונות, כמו מבחני זיכרון.‏‏‏‏‏[1]

במטוסי נוסעים, מעל לכל כיסא ישנה מסיכת חמצן המספיקה לכ-12 דקות. זאת למקרה שיפער חור בגוף המטוס, דבר שיוביל לבריחת חמצן החוצה מהמטוס, נוסעי המטוס יכולו לנשום עד שטייסי המטוס ינמיכו את המטוס לרום נמוך יותר בו החמצן פחות דליל.

טיסה 522 של הליוס איירווייז[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיסה 522 של הליוס איירווייז

תאונת טיסה 522 של הליוס איירווייז נגרמה כתוצאה מהיפוקסיה. ב-14 באוגוסט 2005, ביוון, מטוס נוסעים שהיה בדרכו לאתונה החל לרחף ולאחר מכן גם לצלול לאדמה, בעוד שכל נוסעיו וטייסיו "נראו ישנים ולא מודעים לעניין" (לדברי טייסי הקרב שחגו ליד "מטוס הרפאים"). למעשה, נוסעי המטוס היו מחוסרי הכרה, כתוצאה מדליפת חמצן מגוף המטוס, שהובילה להיפוקסיה כללית על כל נוסעיו. המטוס התרסק לאחר שאזל לו הדלק.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.