היפראקוזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היפראקוזיס
שם בלועזית Hyperacusis
ICD-10
(אנגלית)
H93.2
ICD-9
(אנגלית)
388.42
DiseasesDB
(אנגלית)
29099
MeSH
(אנגלית)
D012001

היפראקוזיס - Hyperacusis היא תופעה של רגישות יתר לרעש, או חוסר סבילות לרעשים.

החולים הסובלים מהיפראקוזיס מגיבים באי נוחות וכעס לרעשים שאינם חזקים במיוחד. במקרים קיצוניים החולים נמנעים מפעילות משפחתית וחברתית, ונוטים להסתגר ומשתמשים לעתים קרובות באטמי אוזניים. התופעה יכולה לגרום למתח רב ועצבנות, וב - 85% מהמקרים החולים סובלים גם מטיניטוס.

לפעמים נוספת גם תופעה של מיסופוניה, כלומר אי סבילות לקולות מיוחדים, בלי קשר לעוצמתם, לרוב קולות המופקים על ידי בני אדם כמו רעשי אכילה, נשימה, כחכוחי גרון ועוד.

במקרים רבים סובלים החולים דווקא מליקוי שמיעה (חרשות) - ותופעת ההיפראקוזיס מקשה מאוד על שיקום השמיעה. על פי מחקרים בעולם הטיפול המתאים במיוחד להיפראקוזיס הוא TRT, שהוא טיפול הדומה בעיקרון לטיפול בטיניטוס. מאחר שמרבית החולים סובלים גם מטיניטוס, הטיפול דורש התאמה מיוחדת של מכשירי שמיעה או מחוללי רעש מיוחדים, ורק אחרי שיפור בתחושת חוסר הסבילות לרעש מתקדמים לטיפול בטיניטוס. חשוב לעבור בירור אצל רופא אף אוזן גרון ובדיקות שמיעה מכוונות להיפראקוזיס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.