חיקסוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף היקסוס)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור קיר מקבר בני חסן שבה מתוארת שיירת נוודים שמיים יורדת למצרים, אחד מהם מוזכר בשמו: "אבישה" (או "אבישר") המכונה "חקה-חסת" (החיקסוס) - 'שליט ארץ זרה' בשפה המצרית הקדומה.[1]

החיקסוס או היקסוס הם שם יווני עתיק לקבוצה שמית שהשתלטה על מצרים העתיקה עם התרופפות כוחה של הממלכה התיכונה, בתקופה המכונה "תקופת הביניים השנייה". המצרים קראו לפולשים אלה בשם חקה-חסת ופירושו "שליטי ארצות זרות"

החיקסוס פלשו למצרים בשנת 1730 לפנה"ס, כבשו את מצרים התחתונה, והשליטו מלכי חסות על מצרים העליונה. שלטונם החזיק מעמד כמאה ושישים שנה, והסתיים עם גירושם על ידי יעחמס הראשון, שליט מקומי, סביב שנת 1570 לפנה"ס, שייסד את השושלת ה-18 במצרים ואת הממלכה החדשה. במהלך גירושם הם נמלטו צפונה לארץ כנען, לשרוחן, אולם מאוחר יותר צר יעחמס הראשון על העיר וכבשה.

בירתם של החיקסוס נקראה אווריס והיא נמצאת מזרחית לשפך הדלתא.

נרטיב של קורות החיקסוס הובא בידי מנתון, היסטוריון מצרי-הלניסטי בן המאה ה-3 לפנה"ס. מנתון מתאר קבוצת מצורעים שעוררה מהומות במצרים עד לגירושה בידי פרעה בשם "אמנופיס", כשהיהודים הם צאצאיהם. ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו בן המאה ה-1 לספירה חלק על מנתון אך ראה בפרטים מסוימים מדבריו ראיה לתיאור המקראי של יציאת מצרים. אף על פי שישנם חוקרים שפסלו את זיהוי החיקסוס עם אבות היהודים, הרב דוד צבי הופמן ועוד חוקרים סמכו עליו את ידם.[2]

המחקר הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה המתארת את ניצחונו של יעחמס על החיקסוס.

בסוף המאה ה-19, חפר הארכאולוג פלינדרס פיטרי באזור הדלתא של מצרים, וגילה שם ממצאים חומריים - קרמיקה ואדריכלות - שאינם אופייניים לתרבות המצרית, אך דומים מאוד לתרבות החומרית שאיפיינה את אזור ארץ ישראל וסוריה באותה תקופה. את הממצאים האלו זיהה פיטרי כתרבות החומרית של החיקסוס. תחילה חשבו החוקרים - בהתאמה לכתבי מנתון - כי החיקסוס היו בני עם, שהיה מפותח טכנולוגית, אשר פלש למצרים. על פי הממצאים הם זיהו כי מקורו של העם הזה הוא מצפון לסוריה וארץ ישראל, ולשיטתם אחרי שהשתלטו החיקסוס על סוריה וארץ ישראל הם המשיכו למצרים - בשנת 1750 לפנה"ס - ושלטו במצרים באזור דלתת הנילוס עד 1570 לפנה"ס.

הכינוי "חיקסוס" - או "חקאו-ח'אסות" - שלעצמו שומש לראשונה במקור על ידי המצרים לציין ראשי שבטים מנוביה אולם עם השנים נהפך המושג לציון מלכים מאזור כנען וסוריה.

תפיסה זו של החיקסוס - כ"עם זר שפלש למצרים" - הייתה מקובלת מאוד בראשית המחקר, אולם כיום, בעקבות ממצאי החפירות הארכאולוגיות, רוב החוקרים סבורים שהחיקסוס לא היו "עם" של ממש אלא כינוי לשליטים (מלכים מהשושלת ה-15) בני שכבת מהגרים מגוונת שהגיעה למצרים בהדרגה, אשר ניצלו תקופת כושר של החלשות השלטון המצרי האוטוכטוני והשתלטו על מצרים. התואר "חקא-חסות" - כלומר "שליט הארצות הזרות" - מופיע על כמה מהחרפושיות שהנפיקו שליטים אלו לצד שמותיהם, שהיו שמות שמיים וחוריים (כגון: "יעקבהר", "ענתהר" ו"נחמן") שהיו נפוצים לפני כן בכל רחבי המזרח הקדום (למעט מצרים). ישנם חוקרים הסבורים כי החיקסוס לא היו זרים כלל למצרים אלא רובד האוכלוסייה השמית שישבה מאז ומתמיד במצרים התחתונה.

הסברה הראשונה לגבי מוצאם של החיקסוס מקבלת חיזוק מהעובדה שבבירתם אווריס התחילה להתיישב החל מהשושלת ה-12 (1900 לפנה"ס לערך) אוכלוסייה שהגרה לשם מכנען ובעלת מאפיינים של תרבות הברונזה תיכונה II A. המהגרים מכנען היו רועי צאן, חיילים, מלחים ובעלי מלאכה בשירותו של פרעה. בקברי התקופה נפוץ החמור כמנחת קבורה, דבר שהיה נפוץ בקרב החיקסוס.[דרוש מקור] בתקופת השושלת ה-13 (1770 לפנה"ס) טיפסו המהגרים מכנען בהיררכיה החברתית בעיר, וצברו עושר רב. בתקופה זו הוקם רובע מיוחד שבו על פי השקפת החוקרים ישבו המהגרים וריכזו בידיהם את הסחר של מצרים עם המזרח‏[3]. באותה תקופה נבנו בעיר מקדשים במאפיינים כנעניים, ובפתחו של אחד מהם נמצא שריד גזע עץ אלון, אשר שימש ככל הנראה לצורך פולחן האשרה. ככל הנראה זוהתה האשרה עם האלה המצרית חתחור, ואילו הבעל זוהה עם האל המצרי סת[4].

בעבר זוהתה בירת החיקסוס אווריס עם "צען" המקראית, שבצפון הדלתה, אולם כיום, בעקבות חפירותיו של הארכאולוג האוסטרי מנפרד ביטק בתל אל-דבע שבמצרים, ברור כי בירת החיקסוס שכנה בקנטיר - גם היא בצפון הדלתא - עיר שלימים שופצה על ידי רעמסס השני שיסד בה את בירתו פר-רעמסס (שרבים מזהים אותה עם "רעמסס" המקראית).

החיקסוס פיתחו את הטכנולוגיה ואת חרושת הברזל והנשק במצרים, והנחילו למצרים את הקשת המורכבת ואת מלחמת המרכבות, בהן עשו המצרים שימוש רב. המילים "מרכבה" ו"סוסים", שהפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה המצרית הקדומה, באות למעשה משורש של שפה שמית שהובאה יחד עמם למצרים בתקופת החיקסוס. כמו גם בתקופת שלטון החיקסוס הוקמו החלקלקות, שהן חומות ביצורים מרשימות סביב יישובים בכנען.

מבחינה פולחנית אימצו בהדרגה אנשי החיקסוס, שתחילה האמינו באלי המזרח הקדום, את הפנתיאון האלים המצרי כאשר הם זיהו את אלי מצרים המקומיים עם אלים שמיים ידועים, למשל פולחן הבעל זוהה עם האל המצרי סת שאותו עבדו החיקסוס כאל הראשי שלהם.

המערכה שתוביל למפלתם של החיקסוס החלה בעקבות חשיפת תוכנית של שליט החיקסוס אפופיס הראשון בימי קאמוס (בן לשושלת מצרית מקומית ששלטה בתקופת החיקסוס באזור מוגבל בדרום מצרים) להשתלט על השטח המצרי המצומצם שבידיו של קאמוס בעזרת שיתוף פעולה עם מלך כוש. השליח ששלח השליט החיקסוסי אל מלך כוש נתפס בידי חייליו של קאמוס שהחליט לצאת למערכה לגירוש החיקסוס ממצרים התחתונה ולהחזיר את השליטה על שטחים אלה.‏[5] בשנת 1568 לפנה"ס בערך הטיל קאמוס, הפרעה האחרון של השושלת ה-17 מצור על אווריס אך לא הצליח להכניע את החיקסוס. בסופו של דבר גורשו שרידי החיקסוס האחרונים ממצרים כ-18 שנים לאחר מכן בימיו של ח'מודי על ידי המלך המצרי יעחמס הראשון (אחיו של קאמוס) - שנחשב למייסד השושלת ה-18 - סביב 1570 לפנה"ס. לפי כתבים ועדויות מתקופה זו נמלטו שליטי שושלת זו אל ארץ כנען, אל העיר שרוחן (הנזכרת במקרא כעיר בנגב יהודה), אך ברבות הימים ערך יעחמס הראשון מסע צבאי גם לארץ ישראל, צר על שרוחן שלוש שנים, וחיסל או לקח בשבי את אלו מפליטי החיקסוס שמצאו בה מפלט.

סברת החיקסוס ובני ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמם של החיקסוס בכתב חרטומים
S38 N29 N25
X1 Z1

בספר בראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום המילה המילה חיקסוס כ"רועים מלכים" מזכיר את דיבורם של בני יעקב אל פרעה כפי שהוא מופיע בסוף ספר בראשית: "וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן..וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ. וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ. אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" (בראשית מז א).

בספרי מנתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון המצרי-הלניסטי, מנתון, בן המאה ה-3 לפנה"ס, מזכיר בחיבורו את החיקסוס ומזהה אותם כאבותיהם של עם ישראל שלטענתו גורשו על ידי המצרים עצמם ממצרים בניגוד לסיפור המקראי והמסורתי-יהודי של יציאת מצרים. לדבריו משמעות השם "חיקסוס" הוא "רועים מלכים".‏[6] בחיבורו ביוונית "אגיפטיקה" הוא מספר את דברי ימיה של מצרים, כפי שהוא קרא בכתבים ההירוגליפים המצריים. את תיאורו מביא יוסף בן מתתיהו בחיבורו הפולמוסי "נגד אפיון".[7] מנתון מציג את אבות היהודים באור שלילי בצורה מכוונת וחיבורו עורר את ראשית ספרות הפולמוס האנטי-יהודית שהודפסה באלכסנדריה והחלה להתפשט ברחבי העולם היווני הלניסטי הקדום.‏[8]

בעקבות דבריהם של מנתון ושל יוסף בן מתתיהו, סברו בעבר מרבית החוקרים כי החיקסוס הוא שמו של עם נודד ממוצא שמי, אשר פלש למצרים העתיקה ומלך בה כמאתיים שנה. מנתון, שגם זיהה בכתביו את החיקסוס כאבותיו של עם ישראל, גורס כי פירוש השם "חיקסוס" הוא "המלכים הרועים". כיום, יש הסוברים כי הוא שיבוש יווני של הכינוי המצרי "חאקה-חאסות" (או "חכאו-ח'סות"[9], אך יש גם מקורות מסוימים הטוענים ששמם היה "חִ'יק שַסוּ"[10]), שבו כונו שליטי הארצות הזרות.

היחס לסברה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרפושית עם הכתובת "בן רע, יעקב-הר, נחון בחיים", שנמצא בתל שקמונה, כיום מוצגת במוזיאון הימי הלאומי

יש חוקרים הפוסלים את הזיהוי שבין החיקסוס ובין אבות ישראל - בעיקר בגלל חוסר התאמה בין תקופת שלטונם והתקופה בה נבנתה העיר רעמססמאה ה-13 לפנה"ס). כמו כן, בעוד שבני ישראל המקראיים מתוארים כמונותאיסטיים החיקסוס מתוארים כעובדי אלילים (אשר כנראה עבדו קודם לפלישתם למצרים את אלילי המזרח הקדום וסיגלו לעצמם את עבודת אלילי מצרים). בנוסף, הבדלי המעמדות בין שתי הקבוצות: החיקסוס - שליטים, בעוד שהעברים הם עבדים במצרים (שחיו בה במעמד של גרים לפני שעבודם) לא עולים בקנה אחד.

ישנם המציעים כי ייתכן כי האירועים המתוארים בסוף ספר בראשית (פרקים מ"א-נ'), שבהם חלה עליית יוסף לשלטון במצרים העתיקה וירידת יעקב אבינו ובני משפחתו למצרים אירעו בתקופת שלטונם של החיקסוס במצרים, שעודדו זרים להשתקע במצרים ולתפוס עמדות שלטוניות, כדי לחזק את שלטונם בארץ זו.‏[11][12]

בסרט "פענוח יציאת מצרים" (Exodus Decoded) משנת 2006, התומך בתאוריה שלפיה יציאת בני ישראל הוא אירוע גירוש החיקסוס ממצרים, נטען כי יוסף המקראי היה אחד משליטי החיקסוס שהשתמש בטבעת חותם שעליה מוטבע השם: "יעקבהר". לטענתם זהו השימוש היחיד בשם עברי מקראי ("יעקב") בהיסטוריה של מצרים העתיקה.

ישנם חוקרים (כדוגמת ישראל פינקלשטיין וישראל קנוהל) הטוענים כי בניגוד לתיאור המקראי של מוצא עם ישראל ממסופוטמיה מקורו הוא למעשה בקבוצות כנעניות מקומיות שהתגבשו בתקופת הברזל לעם אחד באזור ההר, וכי סיפורו של יוסף הוא ייצוג הזיכרון של שלטון החיקסוס במצרים, כפי שהשתמר אצל צאצאיהם של מגורשי החיקסוס - קרי, לדעתם החיקסוס היו חלק מהקבוצות הפרוטו-ישראליות שהתגבשו לעם ישראל.‏[13]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A. H. Sayce, The Hyksos in Egypt, The Biblical World 21, No. 5 (May, 1903), pp. 347-355
  • Charlotte Booth, The Hyksos Period in Egypt, A Shire Egyptology book, SHIRE PUBLICATIONS LTD 2005.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תורה נביאים כתובים פירושים, תמונות ומפות: ספר בראשית מפורש על ידי א.ש. הרטום (מהדורה שישית,1980), הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ.
  2. ^ רד"צ הופמן לספר שמות, דף קל"ו, מוסד הרב קוק (תשע"א)
  3. ^ late 12th Dynasty and early 13th Dynasty באנגלית
  4. ^ Tell el-Daba - A/II
  5. ^ מצבת קאמוס באתר רשת PBS האמריקאית.
  6. ^ אגיפטיקה, חלק ב'
  7. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יד (ויקיטקסט); "נגד אפיון" א יד-טו (קובץ PDF)
  8. ^ "יודאיקה לקסיקון" (1976), עמוד 220
  9. ^ "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" (1995), כרך #6, עמוד 122
  10. ^ "יבנה - אנציקלופדיה לנוער" (נדפס בישראל בשנת 1995 בהוצאת 'יבנה' והוצאת 'לרוס'), כרך #2, עמוד 223.
  11. ^ "יודאיקה לקסיקון" (1976), עמוד 138.
  12. ^ "יבנה - האנציקלופדיה לנוער" (1995), עמוד 122
  13. ^ "מאין באנו", פרופ' ישראל קנוהל, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר 2008.